דעה
הוסרו המסכות, נשברו הכלים: נתניהו או דמוקרטיה
המחאה חזרה מתודלקת בזעם אדיר, שהקור הירושלמי ואטימות הממשלה לא יכלו לו. בניגוד להפיכה המשטרית "הראשונה", נתניהו עומד כעת בחזית, לא לוין, לא רוטמן, לא קהלת, לא החרדים. הוא הולך "אול אין", גם אם מדובר בפירוקה של מדינת ישראל
תחושת דז'ה וו ליוותה את האלפים שעלו ביום רביעי האחרון להפגין מול הכנסת והמשיכו משם לרחוב עזה בירושלים. המחאה ההיא, של ההפיכה ההיא, חזרה בגדול. הקריאות, הסיסמאות, הנחישות, הדהדו את ימי ההפיכה המשטרית "הראשונה". אותה מחאה כבתה באחת בטבח 7 באוקטובר, אחרי שנעטפה תחילה באחוות אחים מזויפת ובנופת צופים של חרטה מצד השלטון, ואחר כך פינתה מקום לאימה, ולמלחמה, ולחטופים שלא שבו, ולבסוף לבשה צורה חדשה, מנומסת, מדממת, עצובה.
והנה בסוף השבוע, ברחוב עזה ובחמישי בלילה מול משרד ראש הממשלה, הכאב פינה את מקומו לזעם. הזעם ההוא. בקור ירושלמי מקפיא, בגשם זלעפות שלא חדל לרדת, כשאזעקה מתריעה על טיל חות'י, אפשר היה שוב להרגיש את הכעס באוויר, תחת חלונה של ממשלה אטומה, שמתכנסת ומאשרת פה אחד את הדחת ראש השב"כ ותתכנס מחר כדי לאשר פה אחד את הדחת היועצת המשפטית לממשלה.
אבל תחושת הדז'ה וו מטעה. יש הבדל גדול בין מה שמתחולל עכשיו למה שהתחולל אז: המסכות הוסרו. הכלים נשברו. אז, בראשית 2023, נעשה ניסיון - מתעתע, קלוש, ועדיין ניסיון - להלביש את ההפיכה בכסות של "תיקון" מערכת המשפט או "איזון" כוחות בין הרשויות. היו, אפילו בקואליציה, מי שטענו שזו אינה יותר מאספירציה פוליטית של יריב לוין שיצאה משליטה, אידיאולוגיה של קהלת שלא הובנה כהלכה. המהפכנים דהרו קדימה ודרסו כל מה שנקרה בדרכם, אבל טענו כלפי חוץ שבאו לתקן.
כעת אין עוד כסות משום סוג, וגם לא ניסיון לספק כסות כזו. נתניהו עומד בחזית, לא לוין, לא רוטמן, לא קהלת, לא החרדים. מול חקירות מעמיקות בלשכתו בפרשת קטאר־גייט, רגע לפני חקירתו הנגדית במשפטו, כשסיום המלחמה מאיים להפיל את ממשלתו, הוא הולך "אול אין". אני או הדמוקרטיה. ואני כאן לא כדי לתקן אלא כדי לפרק, גם אם המשמעות המתבקשת היא פירוק מדינת ישראל. ראש הממשלה כבר אינו מהסס לומר בפה מלא שלא יכבד את החלטת בג"ץ ושלא יפעל לפי הוראות היועצת המשפטית לממשלה; והוא לא ממצמץ כשהוא טוען שרונן בר למעשה בוגד שידע על התקפת חמאס מבעוד מועד אך בחר לשתוק; ולקינוח הוא מפמפם קונספירציית דיפ־סטייט שגדולי המרעילים היו מהססים קצת יותר לפני שהיו משדרים אותה.
זה קרב חשוף, בלי מסכות. לא במקרה המפגינים ברחוב עזה ביום רביעי פגשו מחסומים וסוסים ואת אנשי המשמר הלאומי שהוכפף לאיתמר בן גביר, רבים מהם בלי תגי שם, והם באו להחטיף מכות נמרצות. וחבריהם בחמישי בלילה ניפצו שמשות של מכוניות כתוכנית ענישה חדשה לכאורה, אבל למעשה כזו שיובאה היישר מהשטחים. ואין להם מה לדאוג, ממילא מח"ש תוכפף לאחריותו של לוין, ועוד מעט גם השופטים יהיו משלנו.
הוסרו המסכות, נשברו הכלים. נתניהו או דמוקרטיה. וכשאלו האלטרנטיבות, גשם וקור ומכות משוטרים הם בקושי הקרבה מינימלית.
