פרשנות
הבחירה באילן רום תסייע לסמוטריץ' לעצב את הנהלת האוצר
מנכ"ל האוצר החדש שנבחר מתוך רשימת אנשי הקשר הפרובינציאלית הקצרה של שר האוצר, יאפשר לקדם את האינטרסים הפוליטיים והכלכליים של סמוטריץ' ויסייע בעיצוב מינויים בכירים - החשוב ביותר הוא מינוי הממונה על התקציבים באוגוסט 2025
תפקידו המרכזי של שר אוצר הוא לעצב את הסנטימנט כלפי כלכלת ישראל. הוא אחראי לייעול ההוצאה הציבורית וקידום צעדים מעודדי צמיחה, ואחראי לכך שמשקיעים זרים ואזרחים עם יכולת השתכרות גבוהה יחושו כי המדיניות הכלכלית מתמקדת בטווח הארוך ולא מושפעת יתר על המידה משיקולים סקטוריאליים. ברגע ששר האוצר משדר את המסרים הללו, הפקידות המקצועית באוצר ובמשרדי הממשלה האחרים כבר יודעים להציג את הרפורמות הנדרשות לתמוך בהם.
בכל אלה נכשל בשנתיים האחרונות, בצלאל סמוטריץ'. מאז הקמת הממשלה ועד עכשיו, כלכלת ישראל מתנהלת משיקולי טווח קצר, שמסרבת להפוך אתגרים להזדמנויות, ומתעקשת להתעלם מקרחונים שמתקרבים אליה במהירות. עם זאת, כהונתו של סמוטריץ' העבירה גם שני מסרים חיוביים למשקיעים בעולם - הראשון הוא שמדינת ישראל וכלכלתה יכולים לשרוד בזמן מלחמה גם עם מנהיגות כלכלית לא מיטבית, והשני הוא שגם ממשלה סקטוריאלית וחסרת אומץ כלכלי נרתעת מלהגדיל את הגירעון בלי חשבון.
אתמול נכשל שר האוצר במשהו נוסף – הוא נכשל בבחירת מנכ"ל למשרדו. אחד הכלים המרכזיים שיש לשר במסגרת עיצוב הסנטימנט הוא מינוי המנכ"ל. משרד האוצר יכול להתנהל גם ללא מנכ"ל: התקציב הרי נבנה על ידי הממונה על התקציבים, הסכמי השכר מקודמים על ידי הממונה על השכר, התקציב מבוצע ומנוהל על ידי החשב הכללי, והבסיס המחקרי לתחזיות ולמדיניות כלכלית מפותח כל העת על ידי הכלכלן הראשי. אך דווקא בשל העובדה כי מנכ"ל האוצר הינו תפקיד גמיש באופיו, ודווקא בגלל שכמעט אין תנאי סף למשרה הזו, ההתנהלות של סמוטריץ' סביב המינוי חושפת את תפיסת התפקיד שלו בעיני עצמו - והתפיסה שמשתקפת במינויו של אילן רום לתפקיד היא מטרידה. שר האוצר נמנע מלנצל את ההזדמנות לעשות שינוי, והעביר מסר מובהק ש"הניהול הכלכלי איננו במקום הראשון" עבורו.
ההתפטרות של המנכ"ל שלומי הייזלר היתה מכה לסמוטריץ', מכה כה גדולה עד שבניסיון להסתיר את המכה הוא הפך אותו לאדם חולה. הייזלר פרש מהמשרד בשל חוסר הזדהות עם סמוטריץ' בעיקר בסוגיית הגיוס, וגם כנראה בשל התחושה שהוא לא נמצא בתפקיד שנכון לו מבחינה מקצועית. האירוע הבריאותי היה תירוץ מכובד, וסמוטריץ' וסביבתו לא עמדו בפיתוי והעצימו את התירוץ עד לרמה שכנראה כבר היתה בלתי נעימה להייזלר ולסמוטריץ' עצמם. מכל מקום, סמוטריץ' היה יכול לראות בהתפטרות של הייזלר הזדמנות – גם הייזלר עצמו לא היה המועמד הטבעי לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר. עכשיו שהוא התפטר, נוצרה הזדמנות למנות מישהו שיעביר סוף סוף את המסר – כלכלה מעל הכל. אך סמוטריץ' ניסה בכל הכוח והצליח לבחור אדם עוד פחות מתאים מהייזלר, שמשדר סקטוריאליות וניתוק. כשהמנכ"ל המיועד, אילן רום, מגיע מתוך המועצה האזורית בנימין, מקום אשר ממנו סמוטריץ' מינה שני בכירים נוספים, התחושה המתקבלת היא ששר האוצר במדינת ישראל לא הספיק בשנתיים האחרונות לבסס קשרים עם אנשי עסקים ובכירים במגזר הציבורי, וכי רשימת אנשי הקשר שהוא מסוגל לסמוך עליהם נשארה פרובינציאלית, קצרה ועם כיפה.
מבחינה אידיאלית, כל שר צריך לחתור למנות לתפקיד מנכ"ל מישהו שהופך את התפקיד למכובד, ולא מישהו שהתפקיד מכבד אותו. סמוטריץ' היה צריך לנסות לפנות לאנשי עסקים בכירים, או ללשעברים בשירות הציבורי, או אפילו להפציר בבכירי משרדו הרלוונטיים – שי אהרונוביץ', אפי מלכין, ספי זינגר – שיקחו את התפקיד במילוי מקום. אך ככל שידי מגעת, מתקבל הרושם שסמוטריץ' אפילו לא ניסה. ייתכן שהוא התייאש מראש. בשלב הזה יהיה לו באמת קשה מאוד להשיג מנכ"ל מכובד, איזה אדם ירצה להיות חתום על חוק השתמטות, על תקציב בינוני, וזאת בזמן שימי הממשלה הללו קצרים למדי, והסיכוי של המנכ"ל הנכנס לקדם את תקציב 2026 הוא נמוך, והסיכוי שהתקציב הזה יהיה תקציב מהפכני מבחינת רפורמות נמוך עוד יותר.
למרות זאת, אם סמוטריץ' היה מנסה, הוא היה מצליח למצוא אדם שבנימוקי ציונות מוכן להיכנס למשרד האוצר, להעביר מסר של ניסיון אחרון להכניס מקצועיות וענייניות לתוך משרד האוצר. אבל כנראה שפונקציית המטרה של סמוטריץ' היא שונה, היא איננה הכלכלה. אז מה היא כן?
לשם כך, צריך לחזור לתפקידיו של מנכ"ל משרד האוצר. בתוך התפקיד שלושה חלקים: אחד מהם הוא תיווך אנכי של האינטרסים והעמדות של השר לדרגים המקצועיים, ושל השפה המקצועית אל השר. אם לא תהיה הפתעה, הרי שאילן רום לא צפוי להצליח לגשר על הפערים הגדולים שבין השר לפקידות המקצועית, אבל הוא כן יוכל לסייע לשר לקדם את האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שלו. בהקשר כזה כדאי לציין שתי דרכים שבהן המנכ"ל יוכל לעשות זאת. הראשונה היא באישור מינויים. כרגע יש שני מינויים מיידים שעל סמוטריץ' לקדם, משרת היועמ"ש ומשרת הדובר. שניהם יאושרו באמצעות מכרז, אך העובדה שבוועדת המכרזים יהיה מנכ"ל שמחוייב לסמוטריץ', ופחות מחוייב לאתוס המקצועי של הכלכלנים, תסייע לסמוטריץ' לעצב אותם. אך המינוי החשוב ביותר הוא כמובן המינוי של הממונה על התקציבים באוגוסט 2025, מינוי שנעשה באישור הממשלה, ללא מכרז וללא ועדת האיתור, ובוועדת הבדיקה של המינוי בד"כ יושב מנכ"ל האוצר.
הדרך השנייה היא הצורך של סמוטריץ' בגורם מרכזי במשרד האוצר, שנתפס כמקצועי למחצה שיהיה הפנים של חוק הגיוס, החוק משיק לנושאים רבים במשרד האוצר, והפקידות המקצועית תתקשה מאוד לקדם את חוקי הגיוס המסתמנים.
חלק נוסף בתפקידו של מנכ"ל אוצר הוא לתווך בין אגפי המשרד שלעתים לא מעטות מוצאים את עצמם במחלוקת עניינית או פוליטית. גם כאן יהיה קשה מאוד לרום לבסס מנהיגות, זאת מכיוון שהוא לא נתפס כדמות עם השכלה רלוונטית והבנה של תפיסות העולם השונות של כל אגף.
החלק השלישי והאחרון בתפקידו של מנכ"ל האוצר הוא הבחירה שלו להתמקד בנושאים מקצועיים שקרובים לליבו, בזמן בלינקוב זה היה ההון השחור וועדות מקצועיות נוספות, בזמן הייזלר הוא התמקד בנושאי נדל"ן וריכז את הצוות שכתב את ההמלצות למיסוי רווחים בלתי מחולקים, אילן רום יצטרך למצוא את הנישה המקצועית שלו, אולי הוא יבחר בתחום שמשיק לנושאי בטחון, וכך יוכל להביא מנסיונו הבטחוני אל תוך המשרד הכלכלי.
