דעה
המחיר הכלכלי והנפשי של הדור שתלוי במסך
סקר של ה-OECD מגלה כי רבע מבני הנוער הישראלים חווים חרדה קיצונית כשהם מנותקים מהמכשירים שלהם, כאשר רק שלוש מדינות בעולם עולות עלינו בנתון המדאיג הזה. בזמן שההזדמנויות הדיגיטליות צפויות לשפר את התוצר העולמי, הסיכונים הנפשיים והחברתיים של מי שיחזיקו את המשק בעתיד הולכים ומחריפים
נכנסתם הביתה והילדים זינקו עליכם כאחוזי תזזית? רוב הסיכויים שלא. הילדים שלכם כנראה כל כך שקועים במסך, שהם בקושי מבחינים בקיומכם. אם זה המצב, בל תיפול רוחכם. סקר שהתפרסם לאחרונה באתר ה-OECD מראה שאתם בחברה טובה.
הסקר מגלה לנו את מה שעל פניו לא אמור להפתיע אף אחד. כמו כל דבר בחיים, החשיפה של בני נוער לסביבה המקוונת, ההולכת ומשתכללת (והולכת ונעשית ידידותית יותר למשתמשים הצעירים), יוצרת להם הזדמנויות ללמוד, להחכים ולהעשיר את עולמם, אך גם כרוכה בסיכונים ומצריכה מעקב אחר דרך התנהלותם.
לא בכדי ל-96% מבני ה-15 בממוצע יש גישה למחשב ביתי, לפ-טופ או טאבלט. לכ-70% מבני ה-10 יש סמארטפון אישי, אם כי יש הבדלים ניכרים בין מדינות שונות. אגב, ישראל נמצאת במקום השביעי מהסוף בקרב שיעור הילדים מאוכלוסיות חברתיות-כלכליות נמוכות שיש להם גישה כזו - וזוהי בהחלט נקודה למחשבה.
הצורך להדריך את בני הנוער לגבי השימוש במכשירים השונים אקוטי, ולפי החוקרים מחייב מדיניות והכוונה ציבורית, לרבות הקצאת משאבים למדריכים, מטפלים ומומחים לנושא.
הדו"ח מציג השוואה בין מדינות הארגון בכל הקשור לעולמם הדיגיטלי של בני הנוער. הממצאים? מעניינים, אך יש שיאמרו גם מטרידים משהו. הנה הממצא שהכי תפס לי את העין: 17% מבני הנוער (בגילאי 15) חשים עצבנות או חרדה ללא המכשירים הדיגיטליים שלהם לצדם.
בנוסף, מתברר כי לא פחות מ-27.6% מהנשאלים משתפים מידע בדוי ברשתות החברתיות. כמו כן, רק 51% מהנשאלים העידו כי הם יודעים בקלות לשנות את ההגדרות הדיגיטליות של המכשירים שלהם כדי שפרטיותם תהיה מוגנת יותר.
והיכן ממוקמת ישראל בהקשר זה? אז בין כל אלו שחשים עצבנות או חרדה ללא המכשירים הדיגיטליים שלהם, מדורגת ישראל במקום הרביעי, אחרי טורקיה, סלובקיה ופולין. שיעור בני ה-15 הישראלים בקטגוריה לא מחמיאה זו עומד על 24.8%. כן, מדובר ברמות העצבנות והחרדה כמעט הגבוהות ביותר. ניתן רק לשער מה התוצאות כעת, שלוש שנים לאחר שהסקר נערך, בצל מלחמת חרבות ברזל המתארכת.
מנגד, בני הנוער בקוריאה הם הרגועים ביותר בהקשר זה: 10% מהם בלבד מדווחים על עצבנות או חרדה ללא הסמארטפון או הטאבלט. בני נוער רגועים נוספים ניתן למצוא בהולנד, קוסטה ריקה וסלובניה.
היבט מטריד נוסף העולה מהסקר הוא שבריונות הרשת בקרב בני הנוער הולכת ומחריפה בכל מדינות ה-OECD, אך רק מעטים מבני הנוער מדווחים על כך. עורכי המחקר מציינים ממצא לא מפתיע נוסף: שהות ממושכת של בני הנוער באינטרנט באה על חשבון פעילויות מעשירות מסורתיות יותר כמו קריאה, פעילות גופנית או מפגשים חברתיים. לפי עורכי המחקר, זאת לאקונה משום שהפעילויות הנחסכות חיוניות להתפתחות הקוגנטיבית והרגשית של הילדים.
בשורה התחתונה, ברור לחלוטין כי התועלות שבני הנוער מפיקים מהתקדמות הלמידה והידע המקוון יגדילו בבוא העת את התוצר של הכלכלה העולמית ויהוו, יחד עם התפתחות הבינה המלאכותית והדאטה-סנטרים, גורם שימתן את לחצי המחירים הנובעים מריבוי האוכלוסין.
אך על מנת שהחברה והכלכלה העולמית יוכלו להפיק מכך את המירב, יהיה צורך לטפל, הן ברמת הממשלות והן ברמת שיתוף הפעולה בין מדינות והקצאת התקציבים הראויים בסיכונים ובנזקים הפוטנציאליים שעלולים להתממש בדרך.
אחד מהם – החרדה והעצבנות הכרוכים בהיעדר גישה לסביבה המקוונת, עולה ממחקר מרתק זה. יש רבים אחרים.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
