1,200 מרצים קוראים לעצירת המלחמה בעזה: "פשעים נגד האנושות - מעשה ידינו"
קבוצת מרצים, ביניהם הפרופסורים דוד הראל, אווה אילוז ועומר מואב, במכתב לראשי המערכת האקדמית: "בולטת שתיקתכם לנוכח ההרג, ההרעבה והחורבן בעזה. זמן רב מדי החרשנו. לא נוכל לטעון שלא ידענו"
התארגנות של כ-1,200 מרצים בשם "דגל שחור" פרסמה היום (ב') קריאה לראשי המערכת האקדמית בישראל לפתוח במאבק לעצירת המלחמה בעזה. החוקרים כותבים כי "מדובר במסכת מעוררת פלצות של פשעי מלחמה ואף פשעים נגד האנושות, כולם מעשה ידינו". לדבריהם, "לא נוכל לטעון שלא ידענו. זמן רב מדי החרשנו. אם לא נקרא כעת לעצור, מיד, ההיסטוריה לא תסלח לנו". מחר תקיים הקבוצה פעולות מחאה במסגרת מה שהוכרז כ"יום שלישי השחור".
בין החותמים נשיא האקדמיה הלאומית למדעים פרופ' דוד הראל ממכון וייצמן, נשיאת בצלאל לשעבר פרופ' אווה אילוז, ח"כ לשעבר הפרופ' נעמי חזן, הפרופ' לכלכלה עומר מואב, חתני פרס ישראל: מיכל שוורץ, אלי קשת, דן יקיר, דבי ברנשטיין ויעקב ריטוב.
במכתב לוועד ראשי האוניברסיטאות, ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות ומטה מאבק האקדמיה, הם קוראים "להפעלת כל כובד משקלה של האקדמיה הישראלית לעצירת המלחמה הישראלית בעזה". במכתב נאמר ש"מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל משחקים תפקיד מרכזי במאבק נגד ההפיכה המשטרית. דווקא על רקע זה, בולטת שתיקתם לנוכח ההרג, ההרעבה והחורבן בעזה, כמו גם לנוכח חיסולה המוחלט של מערכת ההשכלה בה, על אנשיה ומבניה".
החותמים מציינים שמאז הפרה ישראל את הפסקת האש ב-18 במרץ נהרגו בעזה כמעט 3,000 בני אדם. רובם המכריע אזרחים. מאז תחילת המלחמה נהרגו בעזה לפחות 53 אלף בני אדם, מהם לפחות 15 אלף ילדים ולפחות 41 חטופים ישראלים. "במקביל, מתריעים כל הגופים הבינלאומיים הרלוונטיים על רעב חריף, פרי מדיניות מכוונת ומוצהרת של ממשלת ישראל, וכן על הפיכתה של עזה לאזור בלתי ראוי למחיית אדם. ישראל ממשיכה לפגוע בבתי חולים, בתי ספר ומוסדות אחרים".
עוד הם כותבים כי "בין מטרותיה העתידיות של מלחמת חרבות ברזל הוכרז על "ריכוז והנעת האוכלוסייה". מדובר במסכת מעוררת פלצות של פשעי מלחמה ואף פשעים נגד האנושות, כולם מעשה ידינו". הם כותבים, "כאקדמאים ואקדמאיות אנחנו מכירים בחלקנו שלנו בהוצאת הפשעים לפועל. לא ממשלות לבדן מחוללות את הפשעים נגד האנושות אלא חברות אנושיות, מי באמצעים של אלימות ישירה, ומי באמצעות הכשרת הפשעים והצדקתם, מראש ובדיעבד, והידוק קשר השתיקה וההשתקה סביבם - המתחולל במעוזי המחשבה והרוח. בזכות הקשר הזה, פשעים הגלויים לעין כל, ממשיכים להתרחש מבלי לחדור את מחסומי ההכרה".
הם מכריזים: "לא נוכל לטעון שלא ידענו. זמן רב מדי החרשנו. למען חייהם של חפים מפשע והביטחון של כל תושבי הארץ הזו, פלסטינים כיהודים, למען השבת החטופים. אם לא נקרא כעת לעצור, מיד, ההיסטוריה לא תסלח לנו. אנחנו לא נסלח לעצמנו. חובתנו לפעול להפסקת הקטל; חובתנו להציל נפשות. חובתנו להציל את שניתן מעתידה של הארץ הזו. על מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל להרים את קולם, לפנות לתלמידיהם ותלמידותיהם ולציבור בכללותו, ולא להסס עוד להביט במציאות נכוחה ולקרוא לדברים בשמם - מעשים שלא יעשו הנעשים בשמנו, בידינו, שסופם לחרב את ההשכלה הגבוהה בישראל ואת החברה כולה מבפנים".
