פרשנות
החסינות לגוטליב: הכנסת בחרה בהפקרות על פני ביטחון המדינה
הכנסת אישרה חסינות לטלי גוטליב מפני אישום על חשיפת שם לוחם שב"כ, כשאת הדיון פתח יו"ר הקואליציה אופיר כץ בהתקפה נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. כשתאוריות הקונספירציה של גוטליב כדי להצדיק את מעשיה נטולות כל ביסוס עובדתי, כל מה שנותר הוא ערעור מתמשך של מוסדות המדינה
הביטוי "לדיראון עולם" קטן על השיא שרשמה היום הכנסת בפריסת החסינות על ח"כ טלי גוטליב - חסינות מפני כתב אישום, שגם הוא קטן מכדי להדהד את חומרת העבירה שנשזרת בשני רבדים. ראשית, היא מסכנת את חייו של לוחם השב"כ על-ידי חשיפת שמו האסור בפרסום; וכדי להצדיק את המהלך השפל הזה היא מכפילה את רמת השפלות באמצעות ההסבר: חשיפת השם נועדה לחשוף את בגידת השב"כ בבוקר טבח 7 באוקטובר.
לשפל הראשון אין הצדקה; לשפל השני אין ראיות. היעדר ההצדקה ברור כשמש – האם כל חבר כנסת יוכל לחשוף ולסכן לוחם רק כי הבליחה במוחו תיאוריית קונספירציה כזו או אחרת שבדעתו לסכל? לשפל השני אין ראיות, אלא אם כן האתר "עדנה קרנבל" גובר באמינותו על ראש הממשלה, שר הביטחון, ראש השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה.
את הדיון פתח יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הכנסת אופיר כץ באמצעות הטקטיקה המוכרת של הפיכת הנאשם למאשים. לא גוטליב היא הנאשמת, אלא מגישת כתב האישום, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. כץ לא החמיץ אף רפש שניתן להטיל על ראשה: הפלת ממשלת ימין, רדיפת ימנים בלבד, אחראית לאנרכיה ברחובות - ואפילו זלזול בכנסת. ולמה זלזול? על שלא נכחה בכל דיוני החסינות בוועדת הכנסת, שם כינתה אותה גוטליב "ראש ארגון פשע". לא בהרב-מיארה, השר כ"ץ וראש השב"כ זיני אחראים לכתב האישום - אלא משפחות אברג'יל ודומרני.
ככל שהעבירה מובהקת וחמורה יותר, ככל שאין בה הצדקה וראיות - כך גוברת עוצמת ההתקפה על היועצת. ההתקפה כונסה לתוך אחת משתי העילות בחוק שבעטיין ביקשה וקיבלה גוטליב חסינות: כתב האישום נגדה הוגש שלא בתום לב, תוך אפליה ואכיפה בררנית. העילה השנייה היא פעולה במסגרת מילוי התפקיד. האם מילוי תפקיד של חבר כנסת כולל סיכון חיי לוחמים? על כך השיבה כנסת ישראל בחיוב.
עניין זה משיק לשורת עברות ביטחון שנכרכו בשלטון הנוכחי, בממשלת הימין-על-מלא. ועדת החקירה הממלכתית לעניין הצוללות וכלי השיט הזהירה את ראש הממשלה על פגיעה בביטחון המדינה, כלכלתה ויחסי החוץ שלה; פרשת קטארגייט חשפה בכירים בלשכתו כמשרתים את האינטרסים של קטאר תומכת הטרור בזמן מלחמה; פרשת "הבילד" פגעה במקור מודיעיני חשוב. פרשת גוטליב מצטרפת להפקרות רב זירתית זו. ועכשיו הרוב הקואליציוני בכנסת נותן לה גיבוי. והגיבוי הזה חייב לעבור בהשמדת הערך של מוסדות רגישים וחשובים לדמוקרטיה כמו השב"כ והייעוץ המשפטי לממשלה. רק מביזויים, הכפשתם וחיסולם תצמח לגיטימציה כביכול להפקרות הביטחונית, חלקה פלילית, של נתניהו, אוריך וגוטליב.
כדי להתנקות מתיקיו הפליליים, הפך עצמו נתניהו מנאשם למאשים. כאז כך היום, זהו שם המשחק – נתניהו וגוטליב לא יכולים להיות נאשמים אם מנדלבליט ובהרב-מיארה הם המאשימים. משחק סכום אפס. זה או אנחנו או הם. זהו חבל ההצלה – החרבת התביעה הכללית, ובמקרה שלנו גם השב"כ, כדי להתגונן מפני כתב אישום שמכיל סעיף אישום פשוט ולגמרי לא מורכב – סיכון חיי לוחם ומשפחתו.
גוטליב היא אלילה בבייס הליכודי. יש שם כאלה שכבר רואים בה את שרת המשפטים הבאה לנוכח "האכזבה" מיריב לוין. לוין עושה כמיטב יכולתו להחריב את מערכת המשפט, אבל תוקפנותו כבושה לעומת התוקפנות המתפרצת והפראית שלה. יש בה ששון בלתי מוגבל אלי קרב, חוסר בלמים מוחלט ולשון משוחררת לגמרי שחורכת כל מה שבדרכה. בלי חשבון, בלי אחריות, בלי כבוד לזולת, ולרוב גם בלי אמינות ומהימנות.
אבל הבייס מעריץ את אש הלהבה הזו. לא בטוח שנתניהו שותף להתלהבות הזו, אפילו שגוטליב משרתת אותו פעמיים – גם נגד היועצת וגם נגד השב"כ. בלעדיו, קשה להניח ששר הביטחון ישראל כ"ץ היה חותם על תעודת החיסיון שאפשרה את כתב האישום. בלעדיו, קשה להניח שראש השב"כ דוד זיני היה שולח לדיוני ועדת הכנסת גם שליח מטעמו וגם חוות דעת שמפרטת את הסיכונים של חומרת המעשה.
כל רומסי הכנסת בשירות השלטון דיברו גבוהה-גבוהה על מעמדם של הכנסת וחברי הכנסת. את חוקי ההפיכה המשטרית מחוקקת הממשלה באמצעות הצעות חוק פרטיות שהיא קושרת לזנבם של חברי הכנסת מטעמה ומשלחת אותם לוועדות הכנסת השונות תוך עקיפת כל סטנדרט ראוי של חקיקה, הנמקה, עבודת תשתית ובחינת השלכות. היועצת היא זו שמתייצבת לצד הכנסת ולמען חקיקה ראויה; והיא מתייצבת לצד הכנסת כשהיא מבהירה את הגבולות בין חסינות להפקרות במקרה של גוטליב.
