הדלק בדרך ליותר מ־8 שקלים - והקמפיין של נתניהו מ־2022 חוזר אליו כבומרנג
ב־2022 נתניהו והליכוד האשימו את ממשלת בנט־לפיד בזינוק במחירי הדלק וביוקר המחיה, אף שחלק גדול מההתייקרויות נבע מהמלחמה באוקראינה והשיבושים בעולם. 4 שנים אחר כך, כשהכאוס בהורמוז דוחף שוב את מחירי האנרגיה למעלה והדלק בארץ צפוי לחצות את רף 8 השקלים, אותה הבחנה בין אחריות הממשלה לזעזועים חיצוניים שוב על הפרק - כשהפחתת הבלו של סמוטריץ' עלולה להיבלע כמעט כולה
אם לא יהיו שינויים גיאו-פוליטיים דרמטיים – וגם אם כן, מחיר הדלק בתחנות צפוי לזנק החל מה-1 באוקטובר מעל הרף הפסיכולוגי של 8 שקלים לליטר. אלו חדשות רעות ללא ספק. תשומת אנרגיה יקרה פוגעת במשקי הבית, מייקרת את ההובלה והייצור, ומטבעה לחלחל לשירותים ולעגון במדד המחירים לצרכן –שהוא מדד לאינפלציה במשק. אך העדכון החודשי הנובע מנוסחה פשוטה וקבועה, מעורר צדק פואטי לאו דווקא בגלל האירוע - מחיר דלק גבוה אינו דבר משמח - אלא בגלל העיתוי שלו: חודש בדיוק לפני מערכת הבחירות. הצדק הפואטי עצמו טמון בהסבר שממשלת נתניהו נאלצת עכשיו לספק לציבור.
הרי ידוע כי מחיר הדלק עולה בגלל אירועים בעולם. הכאוס במצר הורמוז מקפיץ את מחירי האנרגיה ולממשלת ישראל אין מה לעשות בנדון. היא לא מסוגלת לקבוע את מחיר הנפט, ומרחוב קפלן 1 בירושלים אי אפשר לבטל זעזוע גיאו־פוליטי באמצעות צו של שר האוצר. עד כה זה נכון.
אלא שלפני ארבע שנים, כשהנסיבות הפוליטיות היו הפוכות - קואליציית נתניהו היתה באופוזיציה והגוש הליברלי היה בשלטון - בדיוק אותו הסבר עבר מניפולציה והנדסת תודעה, ונפסל בביטול בגלל אינטרסים פוליטיים צרים ומוכרים.
מערכת הבחירות של 2022 התנהלה במידה רבה סביב יוקר המחיה: נתניהו והליכוד תקפו שוב ושוב את ממשלת בנט־לפיד בשל עליות המחירים. נתניהו הציג תוכנית כלכלית שבמסגרתה הבטיח, בין היתר, להוריד את מחירי החשמל והדלק, להקפיא את הארנונה ואף לבטל חלק מהמשכנתאות. באחת מהופעותיו הסביר כי חשמל, מים, דלק וארנונה הם "מחוללי האינפלציה" וכי צריך פשוט לעצור אותם, והוא זה שיעשה זאת למרות שבאותה נקודת זמן הוא כיהן יותר מעשור שלם ברצף כראש ממשלה.
ומה היה ההסבר אז? אותו הסבר של היום פחות או יותר: הנטייה המרגיזה של הכלכלה הגלובלית להרוס את החגיגה של כלכלת ישראל של אותם ימים שנהנתה מ"ריבאונד" חסר תקדים אחרי הקורונה. תזכורת: רוסיה פלשה לאוקראינה בפברואר 2022, ויצרה זעזוע אדיר ממדים וכמעט חסר תקדים בשוקי האנרגיה והמזון. חבית ברנט נסחרה כמעט על 140 דולר לחבית על רקע החשש מאובדן היצוא הרוסי. במקביל, היות שרוסיה ואוקראינה היו יחד אחראיות לכ־30% מיצוא החיטה העולמי ולכ־20% מיצוא התירס, זינק מדד מחירי המזון של FAO תוך חודש ב־12.6% והגיע לשיא היסטורי. גם מחיר החיטה –תשומת מזון בסיסית - קפץ בעולם בכ-20% בחודש אחד. בנק ישראל אף קבע מאוחר יותר במפורש כי בתחילת 2022 האינפלציה בישראל הושפעה בעיקר מהשיבושים בהיצע העולמי בעקבות הקורונה וממלחמת רוסיה־אוקראינה, שפגעה בשוקי האנרגיה והמזון. רק בהמשך השנה גדלה גם תרומתו של הביקוש המקומי.
ממשלת השינוי לא המציאה את האינפלציה של 2022, בדיוק כפי שממשלת נתניהו לא המציאה את סגירת מצר הורמוז של 2026 (למרות שהבעיות החלו בגלל מתקפה של ישראל על איראן). וזו בדיוק הנקודה: ממשלה אחראית בהחלט יכולה וצריכה להשפיע על יוקר המחיה. היא יכולה לפתוח שווקים ליבוא, להגביר תחרות, להסיר רגולציה מיותרת, לטפל במונופולים, להגדיל פריון ולהימנע ממדיניות תקציבית שמגבירה ביקושים דווקא כאשר האינפלציה גבוהה. אבל ממשלה אינה קובעת את מחיר חבית הנפט בעולם, את מחיר החיטה בשיקגו או את השאלה אם נתיב שיט מרכזי במזרח התיכון ייסגר.
ב־2022 ההבחנה הזאת היתה פוליטית מדי עבור מי שישב באופוזיציה. עכשיו היא חיונית למי שיושב בממשלה. וזה גם מה שהופך את הפחתת הבלו של סמוטריץ' בחודש הקודם לבעייתית במיוחד. במקום לומר לציבור את האמת – שמחיר הדלק תנודתי ושאין היגיון לנהל את מערכת המס לפי המספר שמופיע החודש על המשאבה – הממשלה ניסתה להחזיק באופן מלאכותי את המחיר מתחת לרף הפסיכולוגי של שמונה שקלים. לא בגלל שיש דאגה אמיתית ליוקר המחייה - הרי הממשלה הזו לא עשתה דבר בנידון. הסיבה האמיתית היא העיתוי: זה הורס את קמפיין הבחירות ומבליט את העובדה שהממשלה הזו כמעט שלא עשתה דבר בנושאים אזרחיים-חברתיים (למעט העברות סקטוריאליות לחרדים ולגוש של סמוטריץ'). בסך הכל הממשלה הזו ויתרה על הכנסות ממסים, בזמן שהגרעון עדיין מעל 3%, כדי לייצר מחיר שלא פוגע בקמפיין. אלא שכמו ב-2022, גם ב-2026 השווקים העולמיים אינם מתרגשים מהסקרים בישראל ולא מתנהגים בהתאם. העדכון החודשי הצפוי הוא עוד יותר הרסני, כי אם אכן התחזיות יתממשו והדלק יתייקר מעל 25 אגורות, רוב הפחתת הבלו של 50 אגורות של החודש הקודם תיבלע בתוך העלייה הצפויה. בסך הכול, הממשלה תישאר עם פחות הכנסות, והנהג ישלם מחיר (אם כי קצת פחות יקר).
וכאן נסגר המעגל. ב־2022 המסר היה פשוט: הדלק יקר? הממשלה אשמה. החשמל מתייקר? הממשלה אשמה. האינפלציה עולה? הממשלה אשמה. ארבע שנים אחר כך אותה קואליציה מגלה את מה שכלכלנים ידעו גם אז והעיתונאים הכלכליים גם ציינו והדגישו: במשק קטן ופתוח יש מחירים שהממשלה יכולה להשפיע עליהם, אך יש זעזועים שמגיעים מבחוץ. למרות שעכשיו הגלגל הסתובב, מי ששיקרו ב־2022 לגבי מקור הזינוק ביוקר המחייה ולא עשו דבר כדי למזער אותו במשך 4 שנים - צפויים להשתמש ב"אמת" הכלכלית. פשוט כי הפעם היא נוחה פוליטית.
