מחסור בממ"דים: הפתרון המיידי לטיפול במחדל הלאומי שנחשף במלחמה עם איראן
צאלה רוזנבלום-עמור, מנכ"לית קבוצת מ. אביב בטור מיוחד המדגיש את חשיבות המשימה הלאומית לקידום פרויקטים של התחדשות עירונית
העימות האחרון בין ישראל לאיראן חשף באופן כואב את אחת מנקודות התורפה החמורות ביותר של מדינת ישראל: מחסור חמור בממ"דים (מרחבים מוגנים דירתייים) במיליוני דירות ברחבי הארץ.
למרות החלטת ממשלה ברורה מלפני כ – 33 שנה אשר נלקחה כחלק מלקחי התקפות הטילים שאירעו במהלך מלחמת המפרץ, רק כ-900 אלף מתוך כ-2.7 מיליון דירות בישראל מצוידות כיום בממ"ד תקני. המשמעות: בעת מתקפת הטילים האיראנית, רק כ-30% מהאוכלוסייה הייתה מוגנת – נתון מצמרר שהוביל לפגיעות רבות בנפש וברכוש.
המצב המדאיג מתחדד עוד יותר כשמבינים כי שליש מהאזרחים נותרו ללא כל הגנה, כלומר, ללא ממ"ד וללא מקלט נגיש. אסור להשאר אדישים למראות של הורים עם ילדים על הידיים, מבוגרים ובעלי צרכים מיוחדים רצים באמצע הלילה עם לב חרד למקלט שכונתי או למקלט בבנין שכן. לא ניתן לנרמל מציאות שבה אזרחים רצים מהבית האישי שלהם למציאת מחסה במרחב מוגן ככל שיש בשכונה. העובדה שלאחד מכל שלשה אזרחים אין מיגון בעת מתקפת טילים מייצרת נתון שחורג בהרבה מהגדרות נדל"ן כאלה או אחרות, ומחייב שינוי גישה לאומית: סוגיית המיגון חייבת להפוך ליעד לאומי מהמעלה הראשונה.
כדי לשנות את המציאות הנוכחית יש צורך בשינוי יסודי ומהותי. לא ניתן לשבת על הגדר ולהמתין לתהליכים ארוכי טווח של פינוי בינוי כפי שהם מתקיימים היום, ולצפות שיעניקו מענה לסוגיות בטיחותיות ובטחוניות. על כל העוסקים בבינוי המדינה, החל מהמחוקקים, דרך בעלי תפקיד ברשויות, וכלה ביזמים והבונים, מוטלת האחריות למצוא פתרונות מהירים ויעילים למיגון האוכלוסייה. אי אפשר לעשות more of the same ולצפות לתוצאות אחרות.
לא יתכן שבארה"ב שאינה נושאת על עצמה את איום התקפות הטילים אפשר להוציא היתר בחמישה חודשים, בעוד אצלנו תהליך של שינוי תב"ע לוקח לפחות 4-5 שנים, כאשר הוצאת ההיתר נמשכת עוד שנה וחצי עד שנתיים במקרה האופטימי. המשמעות היא שמשך הזמן הנדרש להשלמת פרויקט התחדשות עירונית\פינוי בינוי עורך כעשר שנים ואף יותר.
לאחר מבצע "עם כלביא" וההרס שזרעה מתקפת הטילים האיראנית, מקדמים בימים אלו שיקום מיידי לבניינים שנפגעו – באמצעות הכללתם ב"מסלול הירוק", תהליך מואץ שבו כל האישורים הנדרשים לפרויקטי פינוי-בינוי מתקבלים תוך זמן קצר וזאת מתוך הבנה ברורה שכאשר יש רצון וצורך – אפשר לקדם תהליכים במהירות, בלי להיתקע במבוך ביורוקרטי של שנים. זהו תקדים חשוב שמוכיח כי אפשר וצריך ליישם מדיניות דומה גם בשגרה – ולא רק בעת חירום. אסור שהאצת הבנייה תישאר מנת חלקם של אזורים פגועים בלבד. דווקא עכשיו, כאשר הוכח שניתן להניע הליכים תכנוניים וביצועיים בתוך חודשים ספורים, יש לדרוש זאת בכלל הפרויקטים של התחדשות עירונית, שלצערנו כיום נמשכים לעיתים עשור ואף יותר.
הפתרון המרכזי לאתגר הבטיחותי שבו נמצאת ישראל טמון בהתחדשות עירונית, ובפרט בפרויקטים של פינוי-בינוי. רק כך ניתן להגדיל באופן משמעותי את מספר הממ"דים, תוך שיקום מהיר של שכונות שנפגעו ויצירת פתרונות דיור חלופיים למפונים.
נכון להיום קיימת יוזמה חדשה של משרד השיכון לקיצור הליכי תכנון והיתרים. התוכנית כוללת מסלול ירוק ליזמים בפרויקטים של פינוי-בינוי, חקיקה מזורזת, והקצאת תקציבים ייעודיים. השר הממונה צוטט באומרו כי 'מדובר בצו השעה, ואנו נפעל בכל הכלים להבטיח ממ"ד בכל דירה חדשה'. אני קוראת לממשלה לחוקק מחדש את חוק הפינוי-בינוי מ-1996 מאחר וזה אינו מותאם למציאות הנוכחית.
מעבר להיבט הביטחוני, לפרויקטים של פינוי-בינוי יש גם חשיבות כלכלית וחברתית. הם מצמצמים פערים, משדרגים שכונות ותיקות, מגדילים את היצע הדיור, מייצרים מענה למשבר הלאומי של מחסור בדירות, ומניעים את ענף הבנייה שסבל בשנים האחרונות מרצף משברים יוצא דופן שכלל בין היתר את מגפת הקורונה, מלחמות אזוריות ואירועי ה-7 באוקטובר.
לסיכום, הפיכת תחום פינוי-בינוי למשימה לאומית היא לא רק צורך ביטחוני קריטי המסייע באופן הברור ביותר בהצלת חיי אדם – אלא גם הזדמנות לעצב עתיד טוב יותר לדור הבא. מדובר בצעד מחויב במציאות שיתרונותיו כה גדולים שפשוט אסור להתעלם ממנו, כאשר יישומו יהפוך את המדינה למקום בטוח וטוב יותר.
מאת צאלה רוזנבלום-עמור, מנכ"לית קבוצת מ. אביב
d&b – לדעת להחליט
