דם על הכביש המהיר להייטק: הפספוס הלאומי של קיצוץ החלטה 550
בכביש המהיר אל ההייטק, דם ותקווה זורמים זה לצד זה - והמדינה עוצמת עיניים.
לאחרונה פגשתי צעירה ערבייה שסיימה תואר ראשון במדעי המחשב. היא דיברה בהתלהבות על משרת חלומותיה ועל גאוות משפחתה כדור ראשון להשכלה גבוהה. עיניה נצצו באמונה שבעבודה קשה תגיע להישגים. ימים ספורים לאחר מכן שמעתי שבן דודה נרצח. קורבן נוסף לגל הפשיעה בחברה הערבית.
הפער הזה, בין מחשבים לקליעים, בין חדשנות לייאוש, הוא התמונה המדויקת של ישראל 2025.
החברה הערבית פורצת קדימה בהשכלה: שיעור הסטודנטים הערבים הוכפל בעשור האחרון, והם מהווים כיום כ־20% מכלל הסטודנטים בישראל, ובמדעים ובהנדסה כבר 35%. אבל במקביל, הנתונים האנושיים קורעים את הלב: 244 נרצחים ב־2023, 230 ב־2024 ו־223 קורבנות נוספים עד כתיבת שורות אלה. מאחורי המספרים- שמות, משפחות, חלומות שנגדעו ופחד קיומי שמשתק קהילה שלמה.
עשורים של הזנחה ממסדית הפכו את החברה הערבית לקרקע בוערת, שבה נולדת מגיפת פשיעה. זהו כישלון מוסרי וכלכלי לאומי כאחד. בני נוער שמאבדים אופק נמשכים לעולם הפשע; צעירים שמשקיעים בלימודים נתקלים בקירות זכוכית בשוק העבודה. התוצאה: חברה לומדת ומצטיינת –אך מדינה שאינה יודעת לקלוט אותה.
כששוויון חברתי הופך לסיסמה ריקה והמדינה מפסידה מיליארדים
תוכנית "תקאדום" (החלטה 550) נולדה כהבטחה לשינוי עומק בחברה הערבית, לשנות את המשוואה, לטפל מהשורש בחינוך, בתעסוקה, בתשתיות, בחדשנות ובהייטק ולהפוך את החברה הערבית למנוע צמיחה אמיתי. אך, 5 שנים אחרי אישורה, ההבטחה התפוגגה. התקציבים התעכבו, יוזמות נעצרו, והשרים האמונים על הוצאתה לפועל, לא השכילו לגייס שותפים מהמגזר העסקי, האזרחי, הפילנתרופי והרשויות המקומיות להנעת התוכנית. תוכנית שהייתה אמורה להיות מנוע צמיחה לאומי, נתקעה במשרדי ממשלה שהרכיבו לה מנוע מקרטע.
היינו אמורים לראות מספרים ונתונים שיגרמו לכולנו לנשום לרווחה מתוך אמונה כי נסללו אפיקים חדשים עבור ילדינו. לצערנו, המציאות שונה. 'איך ייתכן שבמדינה שמתהדרת בסטארט־אפים ובחדשנות, צעירים מצטיינים מוצאים עצמם תקועים בלי עבודה ובלי חיים? כך שאל אותי מהנדס צעיר שכבר שנה וחצי מחפש משרה בהייטק.
ועדיין, השינוי אפשרי. תוכנית ‘פורסאטק' (Forsatech), שמפעיל משרד העבודה, מציעה מודל שמאפשר לטאלנטים ערבים להשתלב בהייטק. לא בחסד, אלא בזכות. היא מוכיחה ששילוב מקצועי אינו מחווה חברתית, אלא אסטרטגיה כלכלית חכמה. דווקא עכשיו, כשהיא מוכיחה את עצמה, היא מאוימת בביטול על ידי השרה לשוויון חברתי, צעד שמסמל חוסר הבנה בסיסי של הערך הכלכלי והחברתי בתוכנית. זו לא רק אירוניה – זו סכנה לאומית.
הכוונה לקצץ 2.9 מיליארד שקלים מהחלטה 550 לשנים 2025-2026 אינה עוד צעד תקציבי, אלא החלטה הרסנית הפוגעת בהון האנושי של ישראל. המשמעות ברורה: עצירת תהליכי פיתוח, פגיעה באמון והעמקת הקרע בין המדינה לאזרחיה הערבים. הפשיעה תמשיך לגבות קורבנות, השכלה תאבדה מתכליתה, והחברה הערבית תישאר מודרת ממימוש הפוטנציאל האדיר שלה. אי אפשר להילחם בפשיעה רק באמצעות עוד שוטרים. חייבים להשקיע בחינוך, בתעסוקה, בתשתיות, ברווחה. קיצוץ כזה אינו רק בגידה בחברה הערבית, הוא בגידה בעתיד ישראל.
מדינה שלא משלבת כראוי 20% מאזרחיה, גוזרת על עצמה הפסדים של מיליארדים בשנה ופוגעת במעמדה הבינלאומי. מדיניות כלכלית אחראית אינה פוגעת בכוחות שמניעים את עתידה. הפספוס של שילוב צעירים מוכשרים, אינו רק עוול חברתי, אלא טעות כלכלית כבדת משקל. החברה הערבית לא מבקשת רחמים , אלא הזדמנות. המאבק לשילוב צעירים בהייטק ובענפים מרכזיים, הוא גם מאבק על זהותה העתידית של ישראל, כי מי שחוסם תקציבים לערבים, חוסם את החמצן לכלכלת ישראל.
ממשלת ישראל צריכה לבחור: להמר על העתיד ולהשקיע בהון האנושי המבריק, או להמשיך להפסיד הזדמנויות, חיים ועתיד. העתיד עדיין פתוח. אם המדינה תבחר להשקיע באמון ובשותפות במקום פחד ובבידול, נוכל כולנו לנסוע על אותו כביש, לא רק אל ההייטק, אלא אל חברה מתוקנת יותר.
כדי שהצעירה עם העיניים הנוצצות תוכל להגשים את חלומה, וכדי שאף קרוב משפחה נוסף לא יהיה קורבן, אנחנו, חייבים להתעורר. עכשיו.
מייסם ג'לג'ולי היא מנכ"לית ארגון צופן תשביק
