כופים פשרה: האור הירוק מבג"ץ להתנעת ועדת הרוגלות
מדוע החליטו שופטי בג״ץ להתניע מחדש את ועדת הרוגלות? הסבר אחד הוא התרשמותם שהשימוש הפסול ברוגלות נרחב יותר, ושדו"ח מררי לא שיקף את מלוא הבעיה
בג"ץ החליט אתמול להתניע מחדש את ועדת הרוגלות. עד כה שותקה הוועדה בגלל התנגדות היועצת המשפטית לממשלה, שחששה מפגיעה בהליכים תלויים ועומדים שיזדהמו כתוצאה מעבודת הוועדה. בג״ץ, ובמיוחד הנשיא יצחק עמית, יישרו קו עם היועצת. עד אתמול.
"הפערים בין הצדדים הצטמצמו באופן ניכר", כתבו השופטים עמית, עופר גרוסקופף וחאלד כבוב, "אנו מברכים על נכונותם המעשית לצעוד בדרך הפשרה".
הצדדים הם היועמ״שית גלי בהרב־מיארה והוועדה בראשות השופט בדימוס משה דרורי. רק לא ברור על איזו פשרה מדברים השופטים. העמדות שהגישו לבג"ץ קרובות יותר לתהום מאשר לפשרה. ניתן לראות בהחלטת בג״ץ סוג של מהלך טראמפיסטי – יצירת מומנטום של פשרה, שתיכפה בסופו של יום על הצדדים ובעל כורחם.
1. מדוע החליטו שופטי בג״ץ להתניע מחדש את ועדת הרוגלות? הסבר אחד הוא ההתרשמות שהשימוש הפסול ברוגלות הוא נרחב יותר ממה ששיערו השופטים, כפי שנחשף בתחקירי כלכליסט ושדו"ח מררי לא שיקף את מלוא היקף הבעיה.
הסבר אפשרי נוסף הוא הצורך ביישור קו עם שני הליכים נוספים בבג"ץ, שמעמתים גם הם בין חקירה אזרחית לזכויות מוזהרים ונאשמים. מוזהרי ועדת הצוללות מול נאשמי אותה הפרשה בתיק 3000, והמתח בין מבקר המדינה לסניגוריה הצבאית שלוחמת מולו להגנת זכויות הקצינים שהושחרו בלא מתן זכות טיעון.
עמדת היועמ"שית עקבית. בסיפור הצוללות היא מעדיפה קידום נמרץ של שני המהלכים – ועדת החקירה הממלכתית בראשות גרוניס והמשפט הפלילי שמתנהל נגד נאשמי תיק 3000. ואילו בוועדת הרוגלות היועצת מבקשת לשתק את ועדת דרורי בטענה שזכויות הנאשמים בתיקים תלויים ועומדים ייפגעו. יש להניח ששופטי בג״ץ תוהים שמא התהפך הגלגל והזכויות נפגעות דווקא ככל שהחקירה המערכתית תשותק.
2. בסיפור הצוללות הוגשו עתירות לבג״ץ נגד הניהול במקביל של ועדה ומשפט פלילי. הוגשו שתי עתירות סותרות. מוזהרי הוועדה, בהם בנימין נתניהו ויוסי כהן, ביקשו לעצור את העדויות במשפט הפלילי, ואילו מ״מ ראש המל״ל אבריאל בן יוסף, מנאשמי תיק 3000, עתר לעצור את הוועדה עד לסיום המשפט הפלילי, בגלל קשירת ידי סנגורו מלחקור עדים שכבר העידו אצל גרוניס. במקרה זה בג״ץ החליט להאיץ את העדויות בתיק הפלילי, אלא שהשופטת המחוזית שדנה בתיק, טלי חיימוביץ, לא משתפת פעולה ולא מוכנה שיכתיבו לה איך ומתי ואת מי לשמוע באולמה.
ואפשר להוסיף למסכת הזו את הדילמה שהעלתה הסנגוריה הצבאית אל מול מבקר המדינה שמשבץ מסקנות אישיות בדו"חותיו מבלי שניתן פתחון פה ראוי לקצינים שנטבלים בזפת ונוצות. קודם נטבלים, ורק אחר כך מקבלים את זכות הטיעון.
כנראה ששופטי בג״ץ מבינים שעליהם ליישר קו בשלושת האירועים. ליישר קו בעמדה עקרונית וערכית שתכריע בהתנגשות שבין חקירת רוחב מערכתית לבין זכויות נקודתיות של נחקרים ונאשמים, שהגנתם עלולה להיפגע בחקירה המערכתית. ותהיה זו ביקורת מבקר המדינה, ועדת החקירה הממלכתית לצוללות או ועדת הבדיקה הממשלתית לעניין הרוגלות. ואת המתח הזה יש להכפיף לאינטרס הציבורי שגם אותו בג״ץ אמור לנסח כמפתח להכרעה - האם חשוב יותר לברר את חלקו של רה"מ נתניהו בפרשת הצוללות או את אשמתו של מיקי גנור שהשחית לכאורה את הליכי הרכש. במילים אחרות – האם ניתן לברר את שתי השאלות במקביל או לקבוע עדיפות בשאלה איזה בירור יקודם ואיזה יעוכב.
3. לעניין שתי הוועדות כדאי להיזכר ברקע הפוליטי להקמתן. שתיהן הוקמו בידי ממשלות יריבות ועל הראש של הממשלה היריבה, היוצאת – ממשלת השינוי של בנט ולפיד הקימה את ועדת החקירה לאסון ההילולה במירון ואת ועדת החקירה בנושא הצוללות בראשות נשיאי העליון בדימוס מרים נאור ואשר גרוניס, ואילו ממשלת נתניהו ״גמלה״ בהקמת ועדת הבדיקה לעניין הרוגלות בראשות סגן נשיא המחוזי בדימוס משה דרורי.
מבלי לדון כרגע בעצם חשיבות ההקמה, צריך להכיר בדפוס החוזר – כל ממשלה בורחת מהבשורה שלא נוחה לה, והבשורה הזו רודפת אותה בממשלה שקמה אחריה. וזו גם הסיבה שהציבור קובע אוטומטית את יחסו לוועדות: בהתאם לשסע שכפה עלינו נתניהו – "ביבי" או "רק לא ביבי". מהסיבה הזו תומכיו לא מתרגשים, לא מהאחריות האישית למותם של 45 מתפללים במירון ולא ממכתבי האזהרה בצוללות על פגיעתו בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה ובכלכלתה. הביביסטים לא מתרגשים, ומנגד קונים את האזהרות נגד ועדה ממלכתית לחקירת טבח 7 באוקטובר שיקים הנשיא יצחק עמית. לכן ועדה כזו, לפי הדפוס שהוזכר לעיל, תקים רק ממשלת שינוי. והאמון שתזכה לה יהיה בהתאם – של מחצית הציבור. גם את האסון הזה, חיסול האמון בוועדת חקירה ממלכתית, אפשר לרשום לגנותו של נתניהו.
4. אבל, לא בית המשפט העליון וגם לא היועצת המשפטית לממשלה רשאים לפגוע באמון הציבור בשאלה העקרונית שעולה כרקע לדיון בוועדות - הפגיעה בזכויות במקרה של התנגשות בין חקירה מערכתית לבין זכויות נחקרים, חשודים ונאשמים. היועצת מאבדת את האמון הזה בהבחנה שהיא עורכת בין הצוללות לרוגלות. בג״ץ יאבד אותו אם יגיע להחלטות סותרות בעניינים שהם ליבת זכויות אדם. בהחלטתם אתמול נתנו השופטים אור ירוק להתנעה מחודשת של ועדת הרוגלות. לא כפרס לממשלת ההפיכה המשטרית שהקימה אותה, אלא כדי ליישר קו עם הליכים מקבילים שידרשו התייחסות דומה במקבילית הכוחות שבין ועדה מערכתית לבין משפט פלילי.
