הקרב על מר״ן: כשההנצחה הופכת לקמפיין בחירות
היועמ״שית מתנגדת למימון ממשלתי לאירועי ההנצחה בתקופת בחירות, בנותיו של הרב עובדיה יוסף טוענות שש״ס מעוותת את מורשתו לצרכים פוליטיים, ומעל הכל מרחפת הבחירה התמוהה לקיים את האירועים דווקא סביב 7 באוקטובר. כך הפך המאבק על זכרו של מר״ן לקרב על כסף, פוליטיקה ומורשת
שתי חזיתות התלקחו סביב מורשתו של הרב עובדיה יוסף. הראשונה בין היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה לבין מפלגת ש״ס על אופן ועיתוי הנצחת מר״ן. שניה בין שתי בנותיו של הרב, עדינה בר-שלום ורבקה צ׳יקוטאי לבין יו״ר ש״ס אריה דרעי והנהגת המפלגה. ליועצת אין כמובן עניין ועמדה בחזית השניה, אבל בעקיפין היא בהחלט מסייעת לה ונגיע לזה.
היועצת מצטמצמת לעניין המימון הממשלתי לקמפיין בחירות. אין מניעה לקיים אזכרה מכובדת סביב יום פטירתו של הרב ב-14 לאוקטובר במימון שאינו ממשלתי. את האירוע המדובר מבקש משרד הדתות לקיים במשך שלושה ימים בין ה-6 ל-8 באוקטובר. האם מישהו שם לב שם שזה נופל בדיוק על ה-7 באוקטובר, ביום שבו עם ישראל יזכור בסבל ודמעה אירוע אחר שנחרט בדם על ההיסטוריה שלו. האם מר״ן עצמו, לו קולו היה נשמע, היה מאפשר את דריסת הזיכרון הלאומי הזה בידי הזיכרון הפרטי שלו?
אגב האירוע הזה נקבע למועד שהוא 8 ימים לפני מועד הפטירה המדוייק. אם כך, תוהה היועצת, מדוע אי אפשר לדחות לכמה ימים אחרי הבחירות. מדוע לזהם את זכרו של מר״ן בקטטה מימונית ופוליטית. מדוע? כי ככה זה כשפוליטיקה נוגעת בזיכרון והנצחה.
כפי שעשה מנכ״ל משרד הדתות יהודה אבידן שהשווה את האירוע לטקסי הנצחת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. טקסים אלה ממומנים בידי גורמים פרטיים וגיוס המונים. אם מפלגת העבודה תבקש כסף ממשלתי להנצחת רבין ספק אם תקבל. ואין ספק שהיועצת לא תאפשר מימון ממשלתי גם לאירוע כזה בתקופת בחירות.
מיותר ואין מקום להיכנס להשוואות בין שיעורי הקומה והמעמד הלאומי ההיסטורי של שני האישים. ועדיין, רבין נרצח כראש ממשלה של מדינת ישראל והוא נרצח על רקע מילוי תפקידו והפרטים ידועים. לכן את זכרו אמורה להנציח המדינה - כלומר, הכנסת והממשלה ולא מפלגה או משפחה. וזה נוגע לעוד ביטוי של ההפיכה המשטרית – למוטט ולרסק את זכרם ומורשתם של רבין, אהרן ברק ואפילו מנחם בגין ושאר אדריכלי הדמוקרטיה הליברלית של פעם. ולהשאיר על מדפי המורשת ההיסטוריים את הרבנים.
ומהיועצת המשפטית לשתי בנות יוסף, בר שלום וצ׳יקוטאי שהוסיפו קיסם למדורה הזו. לשיטתן, ש״ס שלהוטה לשאת את זכרו של אביהן ועל הדרך לגזור קופון פוליטי, כלל אינה מייצגת את דרכו, הדרך המתונה, הממלכתית, הדרך שתומכת בסובלנות, בגיוס, ואפילו רחמנא ליצלן בסוג של שוויון וכבוד לנשים. דרכו של יוסף ההפוכה לקנאות ולקיצוניות של החרדים האשכנזים. האחיות יוסף מלינות שש״ס אינה ממשיכת דרכו של מר״ן. היועצת המשפטית מדברת על האופן והן על האופי. אופן ההנצחה אסור שיהא במימון ממשלתי ואילו האופי לשיטתן אסור שיהיה בעיוות מורשתו לצרכים הפוליטיים הנוכחיים.
לשתי החזיתות שהזכרנו – היועמ״שית והאחיות נגד ש״ס – אפשר להוסיף את קרבות השליטה הפנימיים במפלגה בין אריה דרעי לרב יצחק יוסף, אבל זה כבר סיפור אחר. סכסוך אחר שפינה לרגע את הבמה לטובת שני הסכסוכים החדשים. ובכל מקרה, רצוי ומומלץ שכל אירוע וכל הנצחה, במימון כזה או אחר, לא יהיו ב-7 באוקטובר. נדמה שהעיתוי גרוע לא רק בגלל החפיפה ליום הנורא ההוא אלא גם מבחינה פוליטית. אפילו בוחרי ש״ס הפוטנציאליים עלולים להירתע משיקול דעת לקוי כזה של מנהיגיהם.
