המערכה הנוכחית מוכיחה: מערכת המשפט צריכה לעבור לדיונים מרחוק
העומס על מערכת המשפט, יחד עם העובדה שחירום הוא למעשה שגרה במדינה כמו ישראל, מחייב אימוץ מואץ והרחבה של הפיילוט לדיונים בהיוועדות חזותית וללא הופעה פיזית
העשור האחרון עוד רחוק מסיומו, אבל אם לשפוט לפי המחצית הראשונה שלו נראה ששגרה הפכה למחזה נדיר למדי: מגפת הקורונה הובילה להשבתת חוזרת ונשנית של המשק לאורך למעלה משנתיים, אחריה הגיעה מלחמת חרבות ברזל שהכתיבה חוקים משלה, מבצע עם כלביא וכעת – שאגת הארי. מצבים אלו, לפחות בגזרה המשפטית, הובילו לביטול רב של דיונים ומשפטיים ויצרו עיכובים רבים במערכת שבלאו הכי עמוסה.
בהנהלת בתי משפט, חשוב לציין, לא נותרו אדישים. במהלך תקופת הקורונה התאפשר ניהול של חלק מהדיונים מרחוק, ובדומה הדבר התאפשר גם במהלך מלחמת חרבות ברזל. למעשה, לפי מחקר מטעם מחלקת המחקר של הרשות השופטת, היקף הדיונים המקוונים זינק מכ-3% לכ-60%. יחד עם זאת, עם התייצבות המצב הביטחוני, מספר הדיונים המקוונים דעך שוב לפחות משליש מכלל הדיונים (כ-32%). שביעות הרצון מהדיונים המקוונים הייתה יחסית גבוהה, בפרט בקרב עורכי דין ובפרקליטות, הודות ליעילות, חיסכון בזמן ונוחות. עם זאת, בקרב השופטים הייתה ניכרת שביעות רצון נמוכה יותר על רקע והועלו חסרונות כמו בעיות טכניות, קושי בניהול אינטראקציה והגבלות במקרים מורכבים.
בהמשך לנתונים, החלה הנהלת בתי המשפט בפיילוט שנועד לשלב דיונים מקוונים גם בימי שגרה וזאת מתוך רצון אמיתי לבחון את הדברים, לאפשר ניהול מהיר ויעיל יותר של תיקים, ולסייע בהתמודדות עם העומס הרב על בתי המשפט.
עדכון גרסה עמוק
אין ספק שמדובר בצעד נכון בכיוון, אלא שהגישה המערכתית הכוללת ביחס לדיונים מקוונים בבתי משפט מצריכה "עדכון גרסה" נרחב ועמוק בהרבה. ימים אלו, של מבצע שאגת הארי, ממחישים זאת היטב ומצביעים עד כמה צעדי החירום והעברת הדיונים לפלטפורמות מקוונות צריכה להיות קבועה, במערכת ייעודית ותוך נוחות מיטבית לכל הצדדים. כל בעלים של משרד עורכי דין עם מחלקת ליטיגציה יודע עד כמה קשה לנהל את העבודה כשהדיונים מפוזרים בכל רחבי הארץ, ועד כמה רמת המיגון בבתי המשפט רחוקה מלאפשר את זה.
יחד עם זאת, מן הראוי לומר שהנוחות עבור עורכי הדין רחוקה מלהיות הנימוק העיקרי למהלך זה. גם לצדדים עצמם בתיק, שבמידה רבה נדרשים להפסיד ימי עבודה רק עבור דיונים שעשויים להיות קצרים ולא תכליתיים בכל המקרים, מדובר בצעד מיטיב. וכל זאת, מתגמד לעומת היכולת האמיתית לקצר תהליכים, לייעל אותם ולאפשר תהליכים ממוקדים, מהירים ורלוונטיים.
בהקשר הזה, חשוב לציין ולהבהיר שגם אחרי יישום צעדים כאלו, עדיין יהיו תיקים שיצריכו הגעה פיזית, התמודדות עם חקירה ועם שאלות וניהול הליך שיפוטי מקיף, יסודי ומעמיק. אין לכך תחליף וגם לא צריך להיות – וזוהי, במידה רבה, גם מחויבות ראויה ואמיתית של מערכת המשפט. באותה נשימה, כן חשוב לייצר את הבידול בין תיקים שבאמת מצריכים נוכחות לפיזית לבין כאלו שהם בגדר דיון מקדמי – שללא ספק ניתן לניהול מרחוק. מערכות המשפט בבריטניה בנו מערכת ייעודית לטובת הנושא, בארצות הברית מדובר בנוהג שגור יחסית ובמדינות מסוימות אף אימצו מדיניות של remote first. מקרים דומים אפשר למצוא גם בקנדה ובסינגפור.
מיקוד בליבה
לאור זאת, ובפרט במדינה כמו ישראל שמובילה טכנולוגית ושמערכת המשפט מהווה גוף כה משמעותי בתוכה, חשוב לאמץ את התהליך הזה ולגבש מדיניות המאפשרת ניהול הליכים משפטיים באופן מקוון. יישום של צעד כזה באופן עמוק יאפשר ניהול נכון וחכם של תהליכים משפטיים, הפחתה של עומס – ובעיקר: מיקוד אמיתי בליבה המשפטית ולא רק בהליכים התומכים.
מאת ערן יעקובוביץ, בעלים, משרד עוה"ד צבי יעקובוביץ, משרד עוה"ד צבי יעקובוביץ
d&b – לדעת להחליט
