פרשנות
יוקר המחיה נזנח לטובת דאגה למקורבים
שלוש הצעות חוק שאושרו בוועדת השרים לענייני חקיקה מוכיחות שרק אינטרסים סקטוריאליים מעניינים את הקואליציה, בעוד שהמאבק ביוקר המחיה נזנח. כך למשל יימשך התכנון בענף הביצים עד 2050. וגם - שינוי דירוג כלכלי־חברתי ליישובים חרדיים יאפשר סבסוד רחב יותר בצהרונים
לפעמים יש לאזרחים הזדמנות להעריך בצורה בלתי אמצעית וישירה את תפקוד הממשלה, דרך ההתנהלות שלה בענפי החקלאות. אין זה סוד שסוגיית יוקר המחיה מטרידה את אזרחי ישראל, אך הממשלה מבחינתה בחרה שלא להתעסק בה כעת, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' תירץ זאת בכך שלא כדאי בזמן מלחמה לייצר עוד "מלחמות יהודים" ו"לא כדאי חוק הסדרים שמן". עם זאת, התירוצים לא יכולים להסביר את הבחירה של הממשלה לחבל באופן מודע ברפורמות ארוכות טווח שממשלות אחרות העבירו.
אמש, אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק הפרטית של חבר כנסת ששון גואטה (הליכוד), בה הוא מבקש להאריך את התכנון בענף הביצים עד ל־2050, זאת לעומת נוסח החוק הנוכחי בו נקבע שהתכנון יבוטל ב־2032. הפרטים של הפיקוח הממשלתי על ענף ההטלה מורכבים עבור מי שאינו מן התחום, אך ניתן להסתפק בציטוט מתוך חוות הדעת המתנגדת של רשות התחרות: "דחיית ביטול התכנון בענף משמעותה דחיית כל תחרות בתחום לתקופה ממושכת נוספת. דחייה זו תמנע את פירות התחרות, בהיבטי מחיר, איכות, כמות, מגוון מהציבור, וחסימת דרכם של חקלאים חדשים". במונחים כספיים, רשות התחרות מזכירה כי הביצים בישראל יקרות למדי בהשוואה בינלאומית – מקום שמיני בעולם.
הניסוח של רשות התחרות מקטין את הדרמה שבביטול "ביטול התכנון". ביטול התכנון נחקק כחלק מהסכם בין משרדי האוצר והחקלאות בממשלה הקודמת לבין המגדלים, וההסכם כולל גם הפיכה של הלולים לתקינים יותר מבחינה תברואתית ומבחינת צער בעלי חיים – וגם צעדים אלו צפויים להתבטל. למרבה האירוניה, חבר הכנסת גואטה שחתום על הצעת החוק, חתום גם על ההסכם לביטול התכנון, שם הוא חתום כ"נציג המגדלים". כעת הוא עוקף את ההסכם שהוא עצמו חתם עליו באמצעות הצעת חוק פרטית.
ממשלה שדואגת רק לציבורים שבחרו בה
העובדה שגואטה זכה לתמיכה מחבריו בקואליציה מלמדת אותנו על הממשלה שמנהלת את חיינו. סמוטריץ' מציג את עצמו כאביר השוק החופשי ומוביל המאבק ביוקר המחיה, אך הוא איפשר לכלכלת ישראל לסגת אחורה ולהפוך להיות יותר מתוכננת ופחות תחרותית. זה המקום לציין כי הממשלה הנוכחית עסקה גם בפירוק שיטתי של הרפורמה בענף הצומח, שנועדה להוזיל את מחירי הפירות והירקות ולקדם חדשנות בחקלאות המקומית, ביטלה את המשך הורדת המכסים על יבוא של צומח לארץ, ולא מאפשרת לחוקק את התקנות החדשות להגנה על הצומח, שנועדו להקל את הביורקרטיה סביב היבוא החקלאי.
שר החקלאות לשעבר עודד פורר, שהיה מאדריכלי הרפורמה שכעת מתבטלת, אמר לכלכליסט כי "ממשלת יוקר המחיה ממשיכה בקידום מדיניות קומינסטית, דווקא תחת שלטון הליכוד תחזור מדינת ישראל לצפון קוריאה הקומוניסטית, שם השלטון קובע מי יגדל עופות להטלה, היכן יגדל, וכמה". פורר צודק בביקורת על הממשלה, אך טועה בכך שהוא מאפיין את הממשלה הזו כקומוניסטית. הממשלה הנוכחית מחזיקה בהשקפת עולם "קליינטליסטית" או "תמורנית", שבה מתקיימים יחסים של 'תן וקח' בין הפוליטיקאים לבין קבוצות בוחרים, הבוחרים מתחייבים להצביע לפוליטיקאי, והפוליטיקאי מתחייב להעביר כספים לבוחרים.
מה לגפני וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה
הצעת חוק פרטית נוספת תמימה למראה אושרה אמש על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. כותרתה היא "תיקון פקודת הסטטיסטיקה (הפניה לאפיון הרשויות המקומיות)", אבל כשרואים שהמציע הוא חבר הכנסת משה גפני התמימות מתחילה להיסדק. גפני מתגאה בכך שהוא "לא למד ליבה" והעניין שלו בחישובי הלמ"ס לא חשוד כהתעניינות תיאורטית־פילוסופית. ובכן, הסיפור הוא כזה, ישנן מועצות אזוריות שהדירוג החברתי־כלכלי שלהן גבוה, לדוגמה, הדירוג של המועצה האזורית נחל שורק הוא 5, אבל הדירוג של היישובים החרדיים שבתוך המועצה, בית חלקיה ויסודות, הוא 2. לכן, במצב הנוכחי תושבי היישובים החרדיים מקבלים תמיכה ממשלתית פחותה מזו שהיו מקבלים אם המדינה היתה בוחנת אותם לבדם.
הדבר נוגע בעיקר לתקציבי צהרונים והסעות שמסובסדים לפי הדירוג החברתי־כלכלי של המועצה או הרשות, וכעת מעוניינים לוודא שזה יהיה לפי הדירוג של היישוב הנקודתי. האמת היא שייתכן שכל המנגנון דורש בדיקה. קשה להסביר למה התמיכה בצהרונים ובהסעות נעשית לפי דירוג היישוב ולא לפי היכולת הכלכלית של משק הבית. עם זאת, התיקון של גפני הוא נקודתי ונתפר עבור הלקוחות החרדיים שלו, הוא לא יפתור את הבעיה של שכונות מצוקה בערים חזקות, ולא מתקן את העיוות של משפחות חזקות בערים חלשות שמקבלות סבסוד שקשה להצדיקו.
אבל כאמור הממשלה הזו לא מתעניינת בצדק חלוקתי, לא מתעניינת בקידום התחרות, לא מתעניינת בקידום יוקר המחיה, אך כן מתעניינת בדאגה ליוקר המחיה של קבוצת בוחרים מוגדרת ומובחנת. בחיפוש קל באינטרנט ניתן למצוא כי ב־2016 התאגדו היישובים החרדיים בתוך המועצות האזוריות. ברשימה הזו נמצאים 13 יישובים חרדים, כולם ייהנו מהתיקון של גפני אם יעבור.
חוק נוסף שאושר בוועדה הוא החוק להקמת מרכז להנצחת זכרו של דוד לוי. נציין כי חוקי הנצחה לזכרם של אנשים בעלי השפעה הם דבר רגיש. עקרונית, כל אדם ראוי להנצחה, אך ברור שהנצחה לאומית היא כלי שיש להשתמש בו במשורה. כמה במשורה? עד לממשלה הנוכחית, בלמעלה מ־70 שנות קיום של המדינה, הונצחו שישה או שבעה אנשים בלבד: דוד בן גוריון, יצחק רבין, מנחם בגין, בנימין זאב הרצל, זאב ז'בוטינסקי, רחבעם זאבי, ואולי גם זלמן שז"ר (יש רק מרכז על שמו). הכנסת הנוכחית העבירה כבר שני חוקי הנצחה: אחד לרב עובדיה יוסף, השני לרב חיים דרוקמן, וקיבלה החלטות להנציח עוד שתי דמויות, את הרב קוק, ואת דוד לוי. בנוסף, החליטה הממשלה להעמיק את ההנצחה של בגין, לתקן את החוק ולקבוע עבורו יום זכרון ממלכתי.
כדאי לדבר על האג'נדה שמאחורי מירוצי ההנצחה הללו, היא איננה מורכבת ומשקפת שוב את הקליינטליזם של הממשלה הנוכחית. אם ש"ס מנציחה את הרב עובדיה, אז גם הציונות הדתית חייבת לקדם בתמורה רב אחר להנצחה, ואם הציונות הדתית וש"ס מנציחים מישהו אז גם הליכוד חייבים. כל מרכז הנצחה הוא לא רק תקציב ממשלתי, אלא פלטפורמה לעוד מספר כיבודים, חלקם בשכר, וחלקם אפילו שלא בשכר. ממשלה התמורנית שמנהלת אותנו נותנת יותר תשומת לב לקבוצה המצומצמת של המקורבים שצריכים סידור עבודה מאשר לבעיות דחופות כמו יוקר המחיה.