האם ישראל נוטשת את מדיניות 'סין אחת'?
ב־24 ביולי יזם ח"כ בועז טופורובסקי הצהרה לפיה "ההדרה השיטתית של טייוואן מפורומים בינלאומיים היא בלתי מוצדקת וחסרת אחריות בינלאומית". ההצהרה עוררה ביקורת חריפה מצד דובר שגרירות סין בישראל, שתהה "לאיזה כיוון מתכוונים חברי כנסת מסוימים לנווט את יחסי סין–ישראל".
המהלך הזה מצטרף לשורת צעדים מצד חברי כנסת בשנים האחרונות, שנתמכו ומומנו לעיתים בידי נציגות טייוואן בישראל: תרומות למרכז השלטון המקומי, למד"א ולזק"א; הקמת חוות חוסן ימי לשיקום נפגעי 7 באוקטובר; הבעת תמיכה בלתי מסויגת בישראל וגינוי חד לחמאס. בנוסף, הנציגות יזמה שני ביקורים רשמיים של ח"כים באי, שבעקבותיהם פרסמו חלקם הצהרות תמיכה בטוואן ואף כינו אותה "מדינה".
הביקור האחרון בטאייפיי, בהשתתפות טופורובסקי (יש עתיד) ואוהד טל (הציונות הדתית), חיזק את ההתלהבות מהפוטנציאל לשיתוף פעולה כלכלי, במיוחד בתחומי ההיי־טק. השניים פרסמו פוסטים וראיונות בהם שיבחו את הדמוקרטיה התוססת בטייוואן, הודו על התמיכה בישראל בשעתה הקשה, וקראו לחיזוק הקשרים. טופורובסקי אף הגדיר: "ישראל היא 'מדינת הסטארט־אפ', טייוואן היא 'מדינת הסקייל־אפ'".
החיבוק הפוליטי לטייוואן קיבל גם ממד מעשי. טופורובסקי ביקר יחד עם נציגת טייוואן בישראל, גב' אבבי לי, באזור נפילת טיל בבת ים – ובעקבות הסיור תרמה הנציגה מאות אלפי שקלים לסיוע למפונים ולפצועים. טל השתתף בסיור דומה במועצה האזורית בנימין, שם תרמה הנציגה כחצי מיליון דולר למרכז רפואי חדש. תרומה זו עוררה מחלוקת בתוך טייוואן ונמצאת בבחינה מחודשת.
המהלכים האלה עוררו דאגה בשגרירות סין בישראל. היא גינתה את הפוסטים והגישה מחאה רשמית למשרד החוץ על השימוש במונח "מדינה" ביחס לטייוואן – מונח המנוגד למדיניות "סין אחת", שלפיה טייוואן היא חלק בלתי נפרד מהרפובליקה העממית, ואליה מחויבת ישראל. השגריר פרסם מאמרים בהם ניסה להסביר לציבור הישראלי מדוע טייוואן אינה מדינה, ואף קרא כמעט בתחינה להתנגד ל"עצמאות טייוואן".
התגובה הרשמית בישראל היא שמדיניות "סין אחת" מחייבת את הממשלה בלבד, ופעולות של ח"כים אינן מהוות מדיניות רשמית. משלחות הפרלמנטרים אינן רשמיות ואינן מייצגות את הכנסת, וההצהרות אינן קריאה לעצמאות אלא לשילוב טייוואן בפורומים בינלאומיים רלוונטיים, כמו ארגון הבריאות העולמי, ארגון התעופה הבינלאומי ודיונים סביב משבר האקלים – תחומים שבהם ניסיונה של טייוואן יכול להועיל. גם בייג'ינג אפשרה בעבר את השתתפותה כמשקיפה, למשל בתקופת מגפת הסארס.
אך מאחורי ההסבר הרשמי מסתתר ממד רגשי – כזה שעלול להדאיג את בייג'ינג יותר. עמדות הח"כים משקפות את דעת הציבור הישראלי, שהושפעה מתגובת סין לטבח 7 באוקטובר ומאירועי המלחמה מאז. התמיכה הסינית באויבי ישראל, לצד גינויים לפעולותיה, פגעה בדימוי סין בעיני הישראלים. סקר Pew הראה ירידה חדה באחוזי הדימוי החיובי כלפי סין – מ־48% ל־33% מיד לאחר מתקפת חמאס. סקרים של המכון למחקרי ביטחון לאומי הראו שהעמדות כלפי סין התמתנו במהלך 2024, אך דיווחים על אספקת נשק לאיראן החזירו את המגמה השלילית.
בתוך אווירה כזו, קשה להאשים ח"כים בקידום קשרים עם טייוואן, שתמיכתה בישראל עקבית וגלויה מאז תחילת הלחימה. עם זאת, נבחרי ציבור נדרשים לשיקול דעת – סין אינה ידידה קרובה, אך גם לא אויבת. אין להפוך אותה לכזו. לצד הגינויים והכתף הקרה מצד השלטון בבייג'ינג, יש לזכור גורמים סיניים שסייעו לישראל: 25 אלף עובדים שהמשיכו לעבוד בארץ תחת איום טילים; נמל המפרץ שסייע בקליטת אוניות והוביל יוזמות תמיכה ביישובי העוטף; סחר שלא פסק; וחברת התעופה היינאן, שלא ביטלה טיסות באופן גורף. יוזמות אלו זכו לפרופיל תקשורתי נמוך, אך תרומתן למשק הייתה חשובה.
סין היא מעצמה כלכלית וגאופוליטית מרכזית, ולקשריה עם ישראל ערך אסטרטגי. הממשלה אינה מתכוונת לשנות את מחויבותה למדיניות "סין אחת", אך גם אין להבליג על פעולות עוינות מצד בייג'ינג בזירה הבינלאומית. התגובה צריכה להיות מחושבת – כזו שמבהירה את עמדת ישראל אך שומרת על קשרים החיוניים לעתידה המדיני והכלכלי.
גליה לביא היא חוקרת וסגנית ראש מרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון למחקרי ביטחון לאומי ה-INSS
