ריאיון
"התשואה על דולר באוניברסיטה העברית גבוהה פי 10 מבהרווארד"
המיליארדר איש קרנות הגידור ג'ון פולסון מסביר בריאיון בלעדי לכלכליסט את תרומת הענק של כ־300 מיליון דולר לאוניברסיטה העברית: "החלטתי להסיט את הפילנתרופיה שלי לישראל כדי לעמוד מול האנטישמיות"; הוא לא מתרשם ממטבעות וירטואליים, מאמין בזהב וחרד מהחוב האירופי, בעיקר בצרפת; ובוטח בעתיד הכלכלה הישראלית: "להגדלת כושר הייצור, שילוב חרדים בלימודים כלליים הוא קריטי"
"התשואה על דולר באוניברסיטה העברית גבוהה פי עשרה מאשר בהרווארד", כך מסביר המיליארדר האמריקאי־יהודי ג'ון פולסון (John Paulson) בריאיון בלעדי לכלכליסט את תרומת הענק שלו. פולסון הגיע לישראל כדי להודיע על התרומה ההיסטורית בסך 250 מיליון דולר לאוניברסיטה העברית. מדובר בתרומה הגדולה ביותר שניתנה לאוניברסיטה מאז הקמתה, והיא צפויה להיות מנותבת לתחומי המדעים והרפואה. פולסון תרם בשנים האחרונות סכומים נוספים לאוניברסיטה, אך לא בסדרי גודל כאלה.
"התחומים שיתמקדו בהם יהיו הנדסה, כי הביקוש למדענים ברמה מתקדמת גבוה מאוד, והמשאבים בתחום זה מוגבלים. וגם בתחומי הרפואה והרפואה המתקדמת, כולל הגדלת מספר הרופאים שיוכשרו בישראל", אומר פולסון. עם זאת, הוא מדגיש כי מבחינתו "מדובר בתרומה ללא התניות (unrestricted gift). המטרה שלי היא לא להכתיב לאוניברסיטה העברית איפה הם צריכים את הכסף. יש לי ביטחון מלא שהם ישתמשו בכסף במקום שבו הוא הכי נחוץ".
הבחירה של פולסון לתרום לאוניברסיטה העברית קשורה לזהותו היהודית, לאמונותיו הערכיות, לחשיבתו הכלכלית וגם למשפחתו הקרובה. פולסון בוחר לפתוח דווקא בתפיסתו האזרחית: "אני מאמין שהמחויבות העליונה של חברה היא לספק חינוך לאזרחים שלה. אין דבר שתורם יותר לחוסן של חברה מאשר סטודנטים ואנשים משכילים", הוא אומר. "לסטודנט שמסיים את הלימודים בעברית נפתחות אפשרויות צמיחה עצומות. אני חושב שהתשואה הגדולה ביותר שאני יכול לקבל על ההשקעה שלי היא השקעה בחינוך אוניברסיטאי לסטודנטים מבטיחים בישראל".
ממשלת ישראל משקיעה לא מעט בסבסוד האוניברסיטאות. למה צריך את התרומה הזאת?
"זו שאלה בסיסית, כמובן: למה צריך פילנתרופיה בתחום הזה? התשובה היא שהממשלה הישראלית ניצבת בפני הרבה צרכים ודרישות. המשאבים של האוניברסיטה קטנים בהרבה ואינם מספקים את הביקוש להשכלה ולחינוך שהאוניברסיטה יודעת לספק. התרומה תתמקד במנועי הצמיחה החדשים של הכלכלה, כמו הנדסה, מדעי המחשב, הנדסת חשמל ובינה מלאכותית. אני רוצה לעזור לאוניברסיטה לענות על הביקוש הזה".
למה דווקא האוניברסיטה העברית?
"כשאני מתמקד בעברית, אין זה אומר שאני לא מעריך את הטכניון, את אוניברסיטת תל אביב או את בן־גוריון. כולן חזקות מאוד. אבל צריך להתמקד ולהביא כמה שיותר אימפקט. האוניברסיטה העברית היא המובילה בישראל. היא הוקמה ב־1925, ואחד ממייסדיה היה אלברט איינשטיין. מאז היא השיגה הישגים מדהימים במונחי פרסי נובל, פרסים מובילים אחרים, פטנטים ואיכות הבוגרים. אני משקיע במוסד שהוא באיכות הגבוהה ביותר".
ויש לך גם קשר אישי אליה.
"אחותי תיאודורה בר־אל הגיעה לישראל ב־1968, מיד אחרי מלחמת ששת הימים, והתאהבה בארץ ובאוניברסיטה העברית. אף על פי שהתקבלה להרווארד, היא נשארה בישראל ובאוניברסיטה העברית עד סוף ימיה. זו היתה ההיכרות הראשונית שלי עם האוניברסיטה. ביקרתי בהר הצופים בפעם הראשונה כשהייתי בן 13. האחיינים והאחייניות שלי, בני הזוג שלהם וגם גיסי — כולם למדו באוניברסיטה העברית. זה מוסד חשוב במשפחה שלנו. זו היתה הדרך שלי להכיר את האוניברסיטה העברית ולהתעניין בה. התרומה הזו היא גם המשכיות של מורשת משפחתית. אחותי נפטרה השנה, ואחד הבניינים שלנו באוניברסיטה נקרא על שם משפחתה, 'בניין בר־אל'".
גלריה
ג'ון פולסון, לצד נשיא האוניברסיטה העברית פרופ׳ תמיר שפר, לאחר ההכרזה על תרומת הענק
(קרדיט: דויד סאלם)
תפיסותיו של פולסון בנוגע לחינוך הביאו אותו לתרום כ־400 מיליון דולר לאוניברסיטת הרווארד. התרומה ניתנה לפני כעשור, ועד היום היא נחשבת לתרומה החד־פעמית הגדולה ביותר שניתנה לאוניברסיטה המובילה. הבחירה של פולסון להסיט את התרומות שלו לאוניברסיטה הישראלית משקפת שינוי עקרוני בתפיסתו הפילנתרופית. "קיבלתי החלטה להסיט את הפילנתרופיה שלי לכיוון של מטרות יהודיות בכלל, ולישראל בפרט. ישראל מתמודדת עכשיו עם הרבה אתגרים. יש סנטימנט אנטי־ישראלי ועלייה באנטישמיות בעולם. החלטתי שחשוב להראות תמיכה בישראל, ודרך מדהימה לעשות את זה היא לתמוך באוניברסיטה המובילה בישראל".
היית תורם להרווארד שוב?
"תראה, מעבר לאיכות ההשכלה באוניברסיטה העברית, מדובר במוסד פרודוקטיבי בצורה יוצאת דופן במונחי החזר על ההשקעה. בלי להגיד שום דבר רע על אוניברסיטאות אחרות, העלות הממוצעת של סטודנט בעברית היא עשירית מהעלות של סטודנט באוניברסיטה בליגת הקיסוס. האוניברסיטה העברית היא ברמה עולמית, והיא אחת מ־100 הטובות בעולם. אתה מקבל אותה רמת השכלה אקדמית בעשירית מהמחיר. דולר אחד כאן קונה לי את מה שעולה לי 10 דולר בארה"ב. לכן אני מרגיש שהתשואה על ההשקעה שלי הרבה יותר גבוהה כאן".
ההשקעה שלך בחינוך מעוררת השראה, אבל יש שיגידו שהאתגר הוא רמת ההשכלה הבסיסית של חרדים וערבים.
"האוניברסיטה העברית פתוחה לכל הסטודנטים, ערבים וחרדים. בימים האחרונים דיברתי עם ראשי האוניברסיטה על כך שכדאי להרחיב את החינוך האוניברסיטאי במגזר החרדי, והאוניברסיטה העברית ממוקדת בכך. למגזר החרדי בישראל יש משאבים אינטלקטואליים עצומים. אם החרדים ילמדו לימודים כלליים, זה יגדיל באופן משמעותי את בסיס הידע של מדינת ישראל ואת כושר הייצור של המדינה.
"לדעתי, יש גם התפתחויות בתחום הזה. יש כעת חברה אחת בכותרות בשם דקארט. היא הוקמה על ידי שלושה צעירים, שניים מהם בוגרי הטכניון. אחד המייסדים הוא חרדי (משה שלו, סמנכ"ל המוצר בדקארט - ש"ט). הוא פגש את חבריו בצבא, אני מניח שב־8200, ועכשיו נראה שאמזון תרכוש אותם ב־7 מיליארד דולר" (ידיעה שפורסמה לראשונה בכלכליסט). לדברי פולסון, "זו דוגמה קטנה לכמה חשוב לחבר את החרדים לכלכלה ולעסקים בישראל. בארה"ב החיבור הזה מתרחש: החרדים לומדים גם לימודי יהדות וגם לימודים כלליים. זה לא 'או־או'".
החשש ממשבר חוב בצרפת
פולסון הפך לאגדה פיננסית כשהיה מהיחידים שהימרו נגד שוק המשכנתאות האמריקאי בזמן המשבר של 2008. אז הקרן של פולסון הרוויחה כ־15 מיליארד דולר מההימור, ופולסון הרוויח 4 מיליארד דולר באופן אישי. את ההצלחה הזו הוא אומנם לא הצליח לשחזר מאז, אבל כשהוא מדבר על משברים פיננסיים, כדאי להקשיב. "ברמה העולמית, הדבר שאני הכי מודאג ממנו הוא משבר חוב בצרפת", הוא אומר. "היה לנו בעבר משבר חוב ביוון, מדינה קטנה בהרבה מצרפת, והמשבר היווני גרם לחוסר יציבות בכל שוק היורו. צרפת גדולה מיוון, ואם יהיה שם משבר חוב, יהיה קשה מאוד להכיל אותו".
מהומות במרסיי, אתמול. פולסון: "ברמה העולמית אני הכי מודאג ממשבר החוב בצרפת"
(צילום: hibaud MORITZ / AFP)
הרקע לדבריו הוא נתוני המאקרו של צרפת: גירעון של יותר מ־5% מהתוצר וחוב של כ־120% מהתוצר. אבל פולסון מסביר כי הבעיה בצרפת חמורה במיוחד: "גם לארה"ב יש יחס חוב־תוצר גבוה (כ־100%) וגירעון גבוה (כ־6%), אבל בארה"ב הכלכלה צומחת (התחזית היא כ־2.3%), ויחס החוב לתוצר יכול לרדת. שנית, ארה"ב לווה כסף במטבע שהיא בעצמה מנפיקה, ולכן תמיד יש לה האפשרות הלא־אטרקטיבית לממן את עצמה (הדפסת כסף – ש"ט) באמצעות הבנק המרכזי שרוכש אג"ח אמריקאיות, כפי שהוא עשה שוב ושוב מאז המשבר הפיננסי".
ומה קורה בצרפת?
"לצרפת אין היכולת הזו. היא לא לווה במטבע שלה, אלא במטבע האירופי, ביורו. לבנק המרכזי שלה אין שום יכולת לרכוש את האג"ח שהיא מנפיקה (מכיוון שהבנק הצרפתי לא מדפיס יורו – ש"ט). ולכן צרפת חייבת ללוות בשווקים. צורכי החוב שלה עצומים, כ־400 מיליארד דולר בשנים הקרובות. לשווקים יהיה קשה לקנות את החוב הזה. התשואה על האג"ח הצרפתיות מגיעה לרמות היסטוריות ביחס לגרמניה".
מה הפתרון?
"לקצץ בהוצאות הממשלתיות או להעלות מסים. אבל צרפת כבר עכשיו נמצאת בשיעורי מס גבוהים מאוד. אם יעלו עוד מסים, זה עשוי לחנוק את הכלכלה. מצד שני, הם ניסו כמה פעמים לקצץ בהוצאות, וכל פעם זה מביא למהומות ולאי־שקט. הנשיאים האחרונים סיימו את תפקידם בגלל שניסו לקצץ והפופולריות שלהם ירדה. עכשיו יש מהומות בצרפת, ואפילו לא מזכירים 'קיצוץ בהוצאות', אלא רק דרישת הציבור 'להגדיל את ההוצאה'".
ומה הבועה השנייה שמטרידה אותך?
"השווי הגבוה של חברות הטכנולוגיה וחברות הבינה המלאכותית האמריקאיות. מצד אחד, השווי הגבוה יכול להיות מוצדק על ידי הצמיחה המהירה והגבוהה של חלקן. מנגד, יותר מדי חברות עם הערכות שווי גבוהות מדי 'רוכבות על הגל' ללא בסיס כלכלי מאחורי זה".
מה אתה חושב שעלול לקרות?
"אני חושב שהערכות השווי הנוכחיות מקדימות במידת מה את נתוני הבסיס הכלכליים, ולכן אני מצפה שבהתחשב בעליית התשואות על האג"ח, בהערכות השווי הגבוהות ובכמות החוב שגויסה, בשנים הקרובות אנחנו נראה תיקון בשווקים בארה"ב".
הצד השני של החששות של פולסון ממשבר חוב הוא אמונתו רבת־השנים בזהב, החל בהשקעות ישירות בזהב (דרך תעודות סל) וכלה בהשקעה בחברות לכריית זהב. פולסון לא מוכן להתנבא על מחיר הזהב, אבל מוסיף: "אני חושב שארה"ב תתקשה מאוד להתמודד עם לחצי האינפלציה הנוכחיים, ולכן אני מצפה שהזהב ימשיך לעלות בערכו. לגבי היורו, השאלה היא קיומית יותר: האם היורו ישרוד לטווח הארוך? אני חושב שאם התשובה היא לא, זה יעלה את הביקוש לזהב באופן דרמטי".
אף על פי שפולסון שייך לאלה שחוששים שהאמון בכסף מנייר עלול להיעלם, הוא מתנגד חריף לביטקוין. כשהוא נשאל "מה בעצם ההבדל בין ביטקוין לבין זהב", הוא מגיב בנחרצות: "רק עכשיו חזרתי מביקור ברשות העתיקות הישראלית, ראיתי את אוסף המטבעות שלה. יש להם מטבעות זהב שחוזרים אחורה לאימפריה הביזנטית, ואפילו לפניה. זהב תמיד היה המטבע הגלובלי. ביטקוין זה כלום, זה כמו כל מטבעות הקריפטו. אומנם ההיצע מוגבל, אבל זה היצע מוגבל של כלום. זה נתמך רק באמצעות ביקוש. אני מעריך ש־99% ממטבעות הקריפטו שהונפקו מאז החל הטירוף הזה הפכו לכלום. אני מאמין שלאורך זמן זה יקרה גם לביטקוין".
ומה לגבי הזהב?
"אם אתה מאבד אמון בכסף מנייר, בדולר כי מדפיסים הרבה או ביורו בשל חוסר היציבות, איפה תרגיש בטוח לשים חסכונות לטווח הארוך? בזהב, שהוא המטבע מאז ההיסטוריה המתועדת. ואתה רואה שעכשיו הביקוש לזהב לא מגיע רק מהמגזר הפרטי, אלא גם מהמגזר הציבורי, מבנקים מרכזיים. הביקוש לזהב כמטבע אלטרנטיבי יימשך".
נראה שאתה מתמצא במה שמתרחש בישראל, מה יש לך להגיד לנו מרחוק על הבחירות?
"אני אזרח אמריקאי, אני לא יכול להצביע בבחירות בישראל. חשוב לישראל להיות מאוחדת, להצליח לבנות מטרות ויעדים משותפים ולעבוד יחד. אני מקווה שכל מפלגה שתנצח בבחירות תקים ממשל שממוקד באיחוד המדינה".
וכמשקיע - ללא השקעות כלכליות בישראל בינתיים - מה אתה רואה בכלכלה הישראלית?
"ההישגים של הכלכלה הישראלית מרשימים מאוד. זו כלכלה חזקה מאוד בהרבה מאוד מובנים. כולם יודעים שישראל מובילה בטכנולוגיה, אבל ישראל מובילה גם בחקלאות, במדע, בתרופות, בביוטכנולוגיה ובעוד תחומים רבים אחרים. התוצר לנפש בישראל גבוה מזה של צרפת, גרמניה ובריטניה, והפער הולך להתרחב כי ישראל צומחת מהר יותר מהמדינות הללו".
איך אתה מסביר את זה?
"ישראל מובילה כי היא כלכלה מבוססת ידע, בזכות החלטות שהתקבלו כאן לפני הרבה זמן. אני רוצה שהחוסן הזה של ישראל יימשך, ולכן אני תומך באוניברסיטאות שמחזקות ומרחיבות את הידע במדינה".
מה אנחנו צריכים לשפר בכלכלת ישראל?
"חשוב שישראל תשפר את היחסים שלה עם מדינות ושווקים אחרים בעולם. ככל שאתה פתוח ליותר ויותר שווקים ומדינות, כך הכלכלה שלך חזקה יותר".
איך אפשר לשפר את היחסים של ישראל עם מדינות אחרות? גם בארה"ב, שממנה אתה מגיע, מצבנו מידרדר.
"ישראל צריכה להתמקד בצדדים החיוביים שלה, בכלכלה שלה. בניגוד לשכנותיה, ישראל היא דמוקרטיה וחברה פתוחה, מכבדת את כל הדתות, ולכל הדתות יש חופש דתי כאן. הכלכלה תוססת, עם אמנות, תרבות והיסטוריה. זו עוד סיבה לתרומה שלי: אני רוצה להפנות את תשומת הלב לצדדים החיוביים של ישראל, כדי שאנשים יבינו יותר מה זו ישראל ויבואו לבקר בישראל".
אתה כמובן יודע שיש בישראל רבים שחוששים שהבחירות הבאות עלולות לשנות את האופי של ישראל כחברה פתוחה, ששמה מקום של כבוד לאקדמיה.
"אני לא יודע. האמת היא שאני לא קרוב לפוליטיקה המקומית".
