לא עניין של צדק, עניין של שורה תחתונה: האסטרטגיה שמונעת מסכסוך עסקי להפוך לבור כלכלי
הטעות הנפוצה ביותר של מנהלים בסכסוכים עסקיים אינה פעולה שגויה, אלא חוסר פעולה. קל להדחיק מחלוקת, לקוות שהיא תתמסמס, או להמר שהצד השני יתעשת. אבל התעלמות היא לא מדיניות, היא אובדן שליטה. בזמן שאתם מחכים, הסכסוך מתקדם לבד, רק בכיוון הלא נכון
מנהלים אוהבים לחשוב על סכסוך משפטי כעל משהו שמתרחש “שם”, אצל עורכי הדין ובית המשפט. בפועל, סכסוך עסקי הוא אירוע ניהולי לכל דבר: הוא משפיע על תזרים, על קבלת החלטות, על יציבות הנהלה, על יחסי משקיעים, על תמחור סיכונים, ועל היכולת של החברה להמשיך לרוץ קדימה בלי להיגרר לבוץ. לכן, השאלה הנכונה כמעט אף פעם לא מתחילה ב”מי צודק”, אלא במה המחיר, מה הסיכון, ומה המהלך שמגן על ערך החברה, זכויות העובדים, המשקיעים ושורה של בעלי עניין.
בעולם הטכנולוגי והגלובלי, שבו חוזים והסכמות הם תשתית לצמיחה, שותפויות חוצות גבולות, וקניין רוחני הוא נכס ליבה, סכסוך הוא לא דרמה משפטית, אלא אירוע של רווח והפסד. ככל שהוא עמוק יותר וממושך יותר, כך גדל ההפסד הכלכלי של שני הצדדים, אין מרוויחים. כל שבוע של אי בהירות יכול לעלות יותר מכל סעיף פיצוי שתנצחו עליו בעתיד. כל מייל שלא נשלח, כל שיחה שלא התקיימה, וכל החלטה שנדחתה, מצטברים לריבית דה פקטו על הכאוס.
מלכודת ה”יהיה בסדר”: למה חוסר פעולה הוא הטעות היקרה ביותר
הטעות הנפוצה ביותר של מנהלים אינה פעולה שגויה, אלא חוסר פעולה. קל להדחיק מחלוקת, לקוות שהיא תתמסמס, או להמר שהצד השני יתעשת. אבל התעלמות היא לא מדיניות, היא אובדן שליטה. בזמן שאתם מחכים, הסכסוך מתקדם לבד, רק בכיוון הלא נכון.
מה קורה כשלא מנהלים סכסוך באופן אקטיבי?
1. הוצאות ישירות מתנפחות: יותר שעות ייעוץ, יותר חילופי מכתבים, יותר דיונים, יותר “טלאים” שמנסים לתקן החלטות שלא התקבלו בזמן. כל אלה מתגלגלים לעלויות של יועצים משפטיים.
2. העלות האמיתית היא עקיפה, אין מיקוד בצמיחת החברה: צוותים מאטים, עסקאות מתעכבות, לקוחות מריחים אי יציבות, שותפים מבקשים ערבויות, והנהלה נשאבת לניהול משבר במקום לניהול צמיחה. זו עלות שכמעט ולא נספרת כי היא לא מוחשית בשטח, אף אחד לא יודע לכמת את הצמיחה שלא הגיעה, את ההכנסות שלא נספרו מעולם.
3. נוצר נזק למוניטין, גם בסודיות מוקפדת לקוחות ובעלי עניין מרגישים: כשמתחילים להגיב מאוחר יותר ללקוחות, או שלפתע אחד השותפים לא מופיע לאחת הפגישות עם הלקוחות, הם מרגישים שיש משהו באוויר.
4. הסיכון גדל בצורה לא ליניארית: מה שנראה היום “בעיה נקודתית” יכול להפוך מחר לאירוע רוחבי, למשל קריסה של אמון עם ספק קריטי, איום על רישיון, או פגיעה בזכויות בקניין רוחני.
5. חשש לטעויות בלתי הפיכות שישפיעו על התוצאה הסופית: התעלמות או התייחסות שגויה לדברים יכולות להיות בעלות משמעות קריטית בהמשך התהליך. לכל מילה ופעולה יכולה להיות משמעות עצומה - לטוב ולרע - על התוצאה הסופית.
במילים פשוטות: סכסוך שלא מנוהל בשלבים הראשונים הופך לבור של כסף וזמן, והוא עושה זאת בשקט, בלי כותרות, עד שהוא מתפוצץ. המסקנה היא חד משמעית, להתחיל לטפל בבעיה כשהיא קטנה מאוד.
סכסוך עסקי הוא פרויקט ניהולי, לא רק תיק משפטי
כדי להוציא סכסוך משליטה של אינסטינקטים ולהחזיר אותו לשליטת הארגון, צריך להתייחס אליו כמו לפרויקט אסטרטגי: עם מטרות, לוחות זמנים, בעלי תפקידים, תרחישים, מדדים, ותקשורת פנימית וחיצונית.
שני כללים עוזרים לנהל את זה נכון:
● קובעים יעד עסקי לפני שבוחרים כלי משפטי: תביעה, פשרה, גישור, או מכתב התראה, הם אמצעים. השאלה היא מה היעד: לשמר שותפות, לצאת מחוזה כובל, לאכוף תשלום, להגן על IP, או לייצר הרתעה כדי למנוע גל תביעות משני.
● מנתחים את התמונה הכוללת, לא רק את “הצדק”: מי בעלי העניין, מה מנופי הלחץ, מה עלות הזמן, מה ההשפעה על לקוחות, על עובדים, על משקיעים, ומה נקודת האל חזור.
עוד בראשית המחלוקת התייעצו עם אנשי מקצוע, אל תמהרו לאיים בהליכים משפטיים או תביעות לפני שיש אסטרטגיה ברורה, תמיד כדאי לפתור את הדברים עם כלים שמתאימים לשלב שבו מצוי הסכסוך.
למה ליווי אסטרטגי משפטי הוא הכרח ולא פריבילגיה
מנהל שפועל בלי ליווי אסטרטגי משפטי שרואה את התמונה הגדולה, לרוב יפעל מתוך תגובתיות, אמוציונליות ואגו. תגובתיות היא יקרה, כי היא מתכון לטעויות שיכולות להיות קריטיות להמשך התהליך והן נותנת לצד השני לקבוע את הקצב, את הזירה ואת התנאים.
ליווי נכון עושה חמישה דברים, כל אחד מהם קשור ישירות לשורה התחתונה:
1. התאמת הטיפול במשבר למטרות העסקיות
במקום להתחיל משאלת הסעד המשפטי, מתחילים מהיעד העסקי. מגדירים מה “ניצחון” אומר מבחינת החברה: כסף, זמן, שקט תפעולי, שמירת לקוח אסטרטגי, או מניעת חשיפת מידע. רק אחרי זה בונים תוכנית עבודה שמשרתת את היעד.
2. שימוש מדויק באמצעים
תביעה או פשרה הן תוצאות של תהליך, לא נקודת פתיחה. לפעמים לחץ מסחרי שקט הוא הכלי הנכון, למשל דרך מנגנוני חוזה, הודעות מסודרות, או ניהול מו”מ מבוקר. לפעמים גישור דיסקרטי מייצר פתרון מהיר שמגן על יחסים. ובמקרים אחרים, פעולה נחרצת בזירה המשפטית היא הדרך היחידה לייצר הרתעה ולסמן גבול ברור. דיוק באמצעים חוסך כסף, ובעיקר חוסך זמן.
3. מניעת הידרדרות בשל הזנחה
הנטייה הטבעית היא להתמקד בצמיחה ולהדחיק מחלוקות “מעיקות”. אבל סכסוך נוטה להתגלגל. ליווי מקצועי בונה רצף החלטות עקבי, עם נקודות בדיקה, כך שהאירוע לא מנוהל בכיבוי שריפות, אלא כמסלול שמצמצם אי ודאות לפני שהוא הופך לכדור שלג.
4. ניהול עלות אלטרנטיבית
המשאב הכי יקר בחברה הוא קשב ניהולי. כל שעה של הנהלה סביב סכסוך היא שעה שלא מושקעת במכירות, במוצר, בשיתופי פעולה, או בגיוס. ליווי אסטרטגי בוחן בכל נקודת זמן את החלופות, כולל עלות הזמן, הסבירות, וההשפעה על הפעילות השוטפת, כדי להגיע לתוצאה מיטבית במינימום פגיעה.
5. הגנה על המוניטין ועל הערך, במיוחד מול משקיעים
סכסוך מוזנח הוא פצצה מתקתקת בבדיקת הנאותות הבאה שלכם, Due Diligence. משקיעים ורוכשים בוחנים לא רק את עצם קיומו של סכסוך, אלא את האופן שבו הוא מנוהל: האם יש תיעוד, האם יש אסטרטגיה, האם יש הערכת סיכון מסודרת, האם ננקטו צעדים לצמצום חשיפה, והאם ההנהלה שולטת באירוע. אסטרטגיה משפטית נכונה בונה חליפת הגנה שמאפשרת לענות לשאלות האלה בצורה נקייה, ולהקטין את הדיסקאונט הפוטנציאלי על שווי החברה.
השורה התחתונה
בסכסוך עסקי, צדק הוא לא KPI. שווי חברה, תזרים, יציבות תפעולית, ומרחב תמרון מול שותפים ומשקיעים, אלה המדדים שקובעים. מי שבונה אסטרטגיה ישיג את מטרותיו. מי שבוחר להתעלם מהבעיה, מגלה שהיא גדלה בשקט, וברגע שבו אין ברירה אלא להתמודד איתה, המחיר כבר גבוה בהרבה.
הכותב עו"ד סיני אליאס הוא בעלים של משרד עורכי הדין סיני אליאס ושות' ומומחה לסכסוכים בין שותפים ובעלי חברות.
d&b – לדעת להחליט
