פרשת הרוגלות
רוני אלשיך רץ בין האולפנים עם חמאה על הראש
המשטרה, הפרקליטות והפוליטיקאים – כולם צופפו שורות כדי לנקות את עצמם מאחריות אחרי פרסום תחקיר כלכליסט. למרות ניסיונות הטיוח האלימים, מסקנות המבקר מסירות כל ספק מחומרת האירועים והמרוויחה הגדולה היא החברה האזרחית
בסביבות הצהרים הגיע הטלפון שהוא הסיוט של כל עורך. בעוד כמה שעות אמור לרדת לדפוס העיתון של מחר עם התחקיר של תומר גנון על הפגסוס. החומר כבר בשלבי עריכה סופיים, תגובות נלקחו, וטלפון מדוברות המשטרה לא יכול להיות משהו שמבשר טוב.
אני נערכת לכך שהדובר ינסה להוריד אותנו מהפרסום, להסביר שאנחנו עומדים לעשות טעות גדולה, שהכתב לא הבין את האירוע, שהסיפור בכלל אחר. כל עורך בעיתון נקלע לשיחה מהסוג הזה במהלך עבודתו. אבל אז קורה דבר לגמרי לא צפוי. דובר המשטרה אומר לי בטלפון "שמעי, יש לכם סיפור חזק ביד, אבל יש לי רק בקשה אחת: 'אם אפשר שהתמונה של XXX לא תופיע בכתבה'. אני מופתעת, התשובה שלו תופסת אותי לגמרי לא מוכנה. דובר המשטרה הבין היטב מה עומד להתפרסם מחר, ולא רק שאינו מכחיש את האירוע המטורף הזה, הוא אפילו מאמת אותו.
למחרת בבוקר, עם הפרסום, מתחיל מחול שדים שלא יכולנו להעלות בדעתנו. רעידת אדמה אצל כל הגורמים המעורבים. במסדרונות הפרקליטות התחוללה סערה מושלמת, במשטרה התחילו לחפש מי המדליפים, הורו לאנשים לא לדבר עם איש, השיח במסדרונות שם היה ש"החגיגה נגמרה".
בתום ההלם הראשוני, במשטרה התעשתו ועברו להתקפה. מצד אחד, בשיחות אוף רקורד, אנשי המשטרה ושלוחים מטעמה לא הכחישו את העובדות שפרסמנו, אך ניסו בכל דרך אפשרית לדלות מאיתנו מידע נוסף, בנימוק שהפרטים יוכלו לסייע להם להגיע לחקר האמת. מצד שני, הם עסקו בתדרוך של התקשורת נגד הפרסומים בכלכליסט. וכשהמאמצים לדלות מידע לא עלו יפה, הם פשוט ניתקו מגע והפסיקו להגיב אפילו לשאילתות שהפננו אליהם.
בחזית הציבורית גבר הלחץ לבדיקה מעמיקה של השימוש ברוגלות. מבקר המדינה הצהיר שהשימוש באמצעים טכנולוגים לצורכי אכיפה כבר נמצא בביקורת בשבועות שקדמו לפרסום התחקיר, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הורה על הקמת על צוות בדיקה, חברי כנסת דרשו הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
שבועיים לאחר פרסום התחקיר, הגיעה התפנית הראשונה. כשהקמת צוות מררי לבדיקת הפרשה מרחפת מעליה, המשטרה הודתה לראשונה ש"היו חריגות בשימוש בתוכנות המעקב". זה קרה בדיון בוועדת החוקה וניסוחים מכובסים: "התגלו ממצאים נוספים המשנים בהיבטים מסוימים את מצב הדברים", או "מצאנו אנומליות טכנולוגיות אוטומטיות".
אבל אז, כשנראה שמסך השקרים מתחיל להיסדק, יוצאת לדרך פעולת הגרילה האמיתית. מכונת פייק משומנת ומצוידת ביועצי תקשורת חסרי עכבות, כיוונה את האש כולה אלינו. הפרזנטור הראשי, מפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך, האיש שהרוגלות פרחו בתקופתו, חש ככל הנראה שהאדמה בוערת לו מתחת לרגליים ויצא למסע חיסול.
כשלצדו שני יועצי תקשורת ותיקים, מירב לפידות וליאור חורב, הם ערכו סיבוב הופעות בכלי התקשורת. אלשיך הסביר בו בסמכותיות ש"כמי שהכיר את המערכת מקרוב, לא היה לי ספק שאין אחיזה במציאות לתמונה שפורסמה". המפכ"ל לשעבר הגדיל לעשות והכחיש בפומבי שלמשטרה בכלל היה פגסוס: "אין פגסוס ואין בלאגן. מדובר בספין" הצהיר. לא פחות.
המשטרה זכתה לרוח גבית גם מפוליטיקאים שאמורים לפקח על עבודתה. עמר בר לב, השר לביטחון פנים אז, ציין כי "לא ברור איך חברי מערכת כלכליסט מסוגלים להסתכל על עצמם במראה". מירב בן ארי, יו"ר הוועדה לביטחון פנים, הגדילה ואמרה: "די כבר עם הפייק. לא מבינים את הנזק העצום שנעשה למשטרה". הניסיון לערער את אמינות התחקיר נעשה גם מאחורי הקלעים, באמצעות שליחים, מעיתונאים המקורבים לבכירים הקשורים בפרשה ועד אנשי עסקים מתחום הסייבר, שבכירי משטרה לשעבר שהפעילו את כלי המעקב הועסקו אצלם. במקביל, ועדת הבדיקה בראשות עו"ד עמית מררי החלה לפעול, אבל עד מהרה הבנו שמה שנראה כנקודת אור אינו אלא הטעיה. היא אפילו לא טרחה לפנות אלינו כדי לקבל מידע. המערכת כולה צופפה שורות.
בפעם הראשונה כעיתונאים הבנו שבמלחמה על האמת, מוסדות השלטון יכולים לקבור אותה מחדש. המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, חברת NSO – כולם פעלו כדי לנקות את עצמם מאחריות. והדרך הקלה ביותר היתה להסיט אלינו את האש.
ארבע שנים חלפו, נותרנו מצולקים, אבל לא איבדנו את הביטחון באמיתות הפרסומים. כעת ממצאי חקירת המבקר כבר לא מותירים מקום לספק. הם מציירים תמונה חריפה ומבהילה אף יותר מזו שפרסמנו. יש בכך הקלה גדולה, וכמובן גאווה מקצועית, אבל בו בזמן גם הבנה עמוקה של הסיכון שטמון בכוח של גופים רבי עוצמה, כמו המשטרה, כשאינם נתונים לפיקוח קפדני. לא כל שכן כאשר הם נתונים בידי שר שאינו מהסס להשתמש במשטרה לצרכיו. תזכורת חשובה לכל מי ששכח את חשיבותה של חברה אזרחית חזקה שאינה חוששת להילחם כדי לשמור על הדמוקרטיה.
