רפורמת הבנקים הקטנים: ההקלות לגופים החדשים לא מבשרות על תחרות בהלוואות
הנוסח הסופי של “רפורמת הבנקים הקטנים" כולל כמה הקלות כדי לעודד גופים פיננסיים להפוך לבנקים, רק שזה כנראה לא יספיק לגופים כמו חברות כרטיסי האשראי, שחובות הנזילות צפויות לרתק להן כ־25% מהכנסותיהן
בנק ישראל פרסם היום (ג') את הנוסח הסופי המרוכך של מה שמכונה “רפורמת הבנקים הקטנים”, אך ספק אם יש בו בשורה בנושא הגברת התחרות במערכת הבנקאות הריכוזית. הרפורמה נועדה לייצר מתווה רישוי מדורג, המאפשר לגופים פיננסיים — חברות כרטיסי אשראי, גופים מוסדיים וגופים בינלאומיים — להפוך לבנקים בלי לשאת בנטל הרגולטורי הכבד שבו נושאים הבנקים הגדולים.
למרות הריכוך בנוסח הסופי לא בטוח שזה יספיק לחברות כרטיסי האשראי. חובות הנזילות עדיין צפויים להשית עליהן עלויות של עשרות מיליוני שקלים בשנה בנוסף, לחברות אלו אין כיום מודל מובנה להתמודדות עם הדרישות, והכללים החדשים אף עלולים להביא להרעה ביחסי ההון שלהן בהשוואה למצבן הנוכחי.
ההקלות המרכזיות של המתווה הן ביחס הנזילות: פריסת החובה לארבע שנים, במקום שלוש, והקלות בניהול פיקדונות עד רף של 7 מיליארד שקל; וביחס ההון: דרישת הון עצמי בסיסי של 8% בלבד, ופטור מלא מיחס הון כולל למי שמחזיק 9% ומעלה.
אלא שבענף מציגים שלוש ביקורות מרכזיות על המתווה המוצע: ההקלות לבנק קטן הן לטווח קצר מדי; יש הרעה ביחסי ההון לעומת המצב כיום עבור חברות כרטיסי האשראי; והמודל העסקי אינו בר קיימא מבחינה כלכלית.
האתגר של בנק ישראל היה למצוא נקודת איזון חמקמקה: מצד אחד, להקל בנטל הרגולטורי על גופים פיננסיים כדי לתמרץ אותם להפוך לבנקים קטנים, ומצד שני — לא לפגוע בהגנה על הציבור, שהאמון שלו באותם גופים הוא רכיב קריטי בהצלחת הרפורמה.
המועמדות הטבעיות לניצול המתווה הן שלוש חברות כרטיסי האשראי הגדולות, ישראכרט (שרוכשת את הבנק הדיגיטלי החדש אש), מקס וכאל, לצד גופים מוסדיים שכבר הביעו עניין רב כגון הפניקס גמא וגופים בינלאומיים כמו הבנק הדיגיטלי רבולוט. המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי אמר בוועידת התחזיות של כלכליסט בדצמבר האחרון כי "בשנתיים הקרובות נראה גוף זר אחד לפחות שיקבל רישיון לפעול בישראל".
הנוסח הסופי משמר באדיקות את שלד הרפורמה המקורי שהוצג בטיוטה שפורסמה בפברואר האחרון, ומחלק את המערכת לשלוש מדרגות פיקוחיות על בסיס היקף הנכסים של הבנקים. המדרגה הראשונה מיועדת לבנקים קטנים עם נכסים של עד 15 מיליארד שקל. המדרגה השנייה לבנקים בינוניים עם נכסים של עד 50 מיליארד שקל (שרלוונטית בראש ובראשונה לשלוש חברות כרטיסי האשראי), והמדרגה השלישית לבנקים הגדולים שעליהם חלה הרגולציה המלאה ללא הקלות.
הנוסח הסופי משמר את "שלבי ההיערכות" — פרק זמן של שלוש שנים, עם אפשרות להארכה בשנתיים, שבו בנק חדש פטור מדרישות הון, נזילות וסקרי ציות מלאים כדי שיוכל לבנות תשתיות וליישם את הרגולציה צעד אחר צעד.
עוד נותרו ללא שינוי ההקלות הניהוליות: בנקים קטנים יסתפקו בחמישה דירקטורים בלבד, במקום שבעה, יקיימו ישיבות מליאה פעם ברבעון, במקום פעם בחודש, ויורשו לאחד תפקידים מורכבים כמו מנהל מחשוב וסייבר כדי לחסוך בעלויות כוח אדם. גם חובת ההגנה המרכזית אושרה כלשונה, ולפיה כל בנק מחויב להחזיק בעשר השנים הראשונות "תוכנית יציאה" מפורטת, המבטיחה סגירה מסודרת והחזר כספים מלא ומהיר למפקידים במקרה של כישלון עסקי.
עם זאת, בנק ישראל ביצע מספר התאמות, שהמשמעותיות שבהן בתחומי כריות הביטחון הפיננסיות והמזומנים של הבנקים, במטרה להקל את שלבי הכניסה לשוק. השינוי המרכזי נוגע ללוח הזמנים שבו נדרש הבנק להתחיל לעמוד ב"דרישות הנזילות" המלאות, כלומר החובה להחזיק מספיק מזומן כדי לשרוד חודש של משבר שבו לקוחות רבים יבקשו למשוך את כספם בבת אחת, והחובה להחזיק מקורות מימון יציבים לטווח ארוך.
חובות הנזילות הללו נכנסות לתוקף עם סיום שלב ההיערכות, או ברגע שהבנק צומח ומגייס פיקדונות מהציבור בסכום של 5 מיליארד שקל. הטיוטה מפברואר קבעה שלוש שנים בלבד להשגת היעד הכללי, והנוסח הסופי מאריך את תקופת ההסתגלות לארבע שנים ומחלק אותה למדרגות שנתיות מתונות, המתחילות בדרישה להחזיק 60% מהיעד בלבד בשנה הראשונה.
בנוסף, בנק ישראל מחק סעיף מחמיר שהטיל לוח זמנים מזורז של שנתיים על בנקים שקיבלו הארכה לתקופת ההיערכות שלהם. במקומו, נוספה סמכות המאפשרת למפקח לאשר לבנקים בשלב השני להמשיך להשתמש במודל ניהול המזומנים הפנימי והפשוט שלהם עד לרף פיקדונות מורחב של 7 מיליארד שקל, במקום 5 מיליארד שקל בטיוטה.
בגזרת השירות ללקוח, הנוסח הסופי פוטר בנק חדש בשלוש השנים הראשונות מהחובה להציע שירות של הוראות קבע, כל עוד הוא מספק לצרכן אמצעי תשלום חלופי אחד לפחות. בהמשך, לקוחות יוכלו להקים הוראות קבע במישרין דרך ערוצי השירות הרגילים של הבנק, מה שחוסך מהבנקים הקטנים את הצורך לפתח תשתית הגשה נפרדת ומסורבלת. בנוסף, במקרה של אובדן או גניבה של המכשיר הנייד, בנקים במדרגה הראשונה לא יחויבו להעמיד מספר טלפון ייעודי לחיוג, ויוכלו, באישור מראש של המפקח, להפנות את הלקוחות לערוץ תקשורת חלופי.
כאמור, למרות הריכוך במסגרת הסופית — כמו פריסת חובות הנזילות לארבע שנים והקלות בניהול פיקדונות עד לרף של 7 מיליארד שקל — המשוואה החדשה עלולה להתברר כבעייתית עבור חברות כרטיסי האשראי. עבור גוף שמרוויח כ־300 מיליון שקל, ויתור פוטנציאלי על כרבע מהרווח הוא נטל כבד מאוד. בנוסף, לחברות אלו אין כיום מודל מובנה להתמודדות עם הדרישות, והכללים החדשים אף עלולים להביא להרעה ביחסי ההון שלהן בהשוואה למצבן הנוכחי.
