בנק ישראל מפרסם את "מסלול ההקלות": כך תיראה רפורמת הבנקים הקטנים
בנוסח הסופי של הרפורמה שפרסם בנק ישראל הלא חל שינוי משמעותי מאז פרסום הטיוטה בפברואר האחרון. ההוראות מעניקות הקלות נרחבות במטרה לאפשר לחברות כרטיסי האשראי ולגופים מוסדיים להפוך לבנקים ולגייס פיקדונות מהציבור; כעת המבחן עובר לשוק, והשאלה הגדולה היא כיצד יגיבו השחקנים והאם החזון לכניסת גוף זר יתממש
בנק ישראל פרסם היום (ג') את הנוסח הסופי של ההוראה שחברות כרטיסי האשראי, הגופים המוסדיים וחברות זרות המתינו לו זמן רב: נב"ת 490, שמכוננת מסגרת פיקוחית מדורגת ומקלה לבנקים קטנים וחדשים. זאת, כחלק ממהלך רחב יותר המכונה רפורמת הבנקים הקטנים.
הרפורמה נועדה לייצר מתווה רישוי מדורג, המאפשר לגופים פיננסיים להפוך לבנקים מבלי לשאת בנטל הרגולטורי הכבד שבו נושאים הבנקים הגדולים כיום. כך יוכלו לגייס פיקדונות מהציבור, מה שיקטין את עלויות הגיוס שלהם ויאפשר להציע אשראי זול יותר, ועל הדרך גם לעודד תחרות בשוק הפיקדונות, ולעמוד במטרת העל: הגברת התחרות במערכת הבנקאות הריכוזית, במיוחד בתחום האשראי למשקי בית ועסקים קטנים.
האתגר של בנק ישראל היה למצוא נקודת איזון חמקמקה: כיצד להקל מהנטל הרגולטורי על גופים פיננסיים כדי לתמרץ אותם להפוך לבנקים קטנים, מבלי לפגוע בהגנה על הציבור, שאמונו באותם גופים שיהפכו לבנקים קטנים הוא מרכיב קריטי בהצלחת הרפורמה. עוד מוקדם לקבוע אם הצליח. התגובות הראשונות לפרסום בענף מבהירות כי לפחות עבור חלק מהשחקנים, מדובר במודל עסקי שאינו בר קיימא.
המועמדות הטבעיות לניצול המתווה הן שלוש חברות כרטיסי האשראי הגדולות - ישראכרט (שרוכשת את הבנק הדיגיטלי החדש אש), מקס וכאל - לצד גופים מוסדיים שכבר הביעו עניין רב כגון הפניקס גמא, וכן גופים בינלאומיים כמו הבנק הדיגיטלי רבולוט. המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי אמר בוועידת התחזיות של כלכליסט בדצמבר האחרון כי "בשנתיים הקרובות נראה גוף זר אחד לפחות שיקבל רישיון לפעול בישראל".
אל מול הציפיות לשינויים דרמטיים בעקבות תקופת הערות הציבור, הנוסח הסופי משמר באדיקות את שלד הרפורמה המקורי שהוצג בטיוטה שפורסמה בפברואר האחרון, ומחלק את המערכת לשלוש מדרגות קבע פיקוחיות על בסיס היקף הנכסים של הבנקים הקטנים. המדרגה הראשונה מיועדת לבנקים קטנים מאוד עם נכסים של עד 15 מיליארד שקל. המדרגה השנייה לבנקים בינוניים עם נכסים של עד 50 מיליארד שקל (שרלוונטית בראש ובראשונה לשלוש חברות כרטיסי האשראי) והמדרגה השלישית כוללת את הבנקים הגדולים שעליהם חלה הרגולציה המלאה ללא הקלות.
מעבר לחלוקה למדרגות הנכסים, הנוסח הסופי משמר גם את "שלבי ההיערכות" – פרק זמן של שלוש שנים, עם אפשרות להארכה של שנתיים נוספות, שבו בנק חדש פטור זמנית מדרישות הון, נזילות וסקרי ציות מלאים כדי שיוכל לבנות את תשתיותיו וליישם את הרגולציה צעד אחר צעד. כמו כן, נותרו ללא שינוי ההקלות הניהוליות: בנקים קטנים יסתפקו בחמישה דירקטורים בלבד במקום שבעה, יקיימו ישיבות מליאה פעם ברבעון במקום בתדירות חודשית, ויורשו לאחד תפקידים מורכבים כמו מנהל מחשוב וסייבר כדי לחסוך בעלויות כוח אדם. גם חובת ההגנה המרכזית אושרה כלשונה, ולפיה כל בנק מחויב להחזיק בעשר השנים הראשונות "תוכנית יציאה" מפורטת, המהווה תוכנית מגירה המבטיחה סגירה מסודרת והחזר כספים מלא ומהיר למפקידים במקרה של כישלון עסקי.
יחד עם זאת, בנק ישראל ביצע מספר התאמות ממוקדות, כאשר השינויים המשמעותיים ביותר נעשו בתחומי כריות הביטחון הפיננסיות והמזומנים של הבנקים, במטרה להקל עליהם בשלבי הכניסה לשוק. השינוי המרכזי נוגע ללוח הזמנים שבו נדרש הבנק להתחיל לעמוד ב"דרישות הנזילות" המלאות – כלומר, החובה להחזיק מספיק כסף מזומן נגיש כדי לשרוד חודש של משבר שבו לקוחות רבים יבקשו למשוך את כספם בבת אחת, לצד החובה להחזיק מקורות מימון יציבים לטווח ארוך.
חובות הנזילות הללו נכנסות לתוקף עם סיום שלב ההיערכות, או ברגע שהבנק צומח ומגייס פיקדונות מהציבור בסך 5 מיליארד שקל. בעוד שהטיוטה מפברואר קבעה לוח זמנים קשיח של שלוש שנים בלבד להשגת היעד הכללי, הנוסח הסופי מאריך את תקופת ההסתגלות לארבע שנים ומחלק אותה למדרגות שנתיות מתונות, המתחילות בדרישה להחזיק רק 60% מהיעד בשנה הראשונה.
בנוסף, בנק ישראל מחק סעיף מחמיר מהטיוטה שהטיל לוח זמנים מזורז של שנתיים על בנקים שקיבלו הארכה לתקופת ההיערכות שלהם. במקומו, נוספה סמכות המאפשרת למפקח לאשר לבנקים בשלב השני להמשיך להשתמש במודל ניהול המזומנים הפנימי והפשוט שלהם עד לרף פיקדונות מורחב של 7 מיליארד שקל, במקום 5 מיליארד שקל בטיוטה.
בגזרת השירות ללקוח, הנוסח הסופי פוטר בנק חדש בשלוש השנים הראשונות (שלב היערכות 1) מהחובה להציע שירות של הוראות קבע, כל עוד הוא מספק לצרכן אמצעי תשלום חלופי אחד לפחות. בהמשך, במדרגות הקבע 1 ו-2, לקוחות יוכלו להקים הוראות קבע במישרין דרך ערוצי השירות הרגילים של הבנק, מה שחוסך מהבנקים הקטנים את הצורך לפתח תשתית הגשה נפרדת ומסורבלת. בנוסף, במקרה של אובדן או גניבה של המכשיר הנייד, בנקים במדרגה הראשונה לא יחויבו להעמיד מספר טלפון ייעודי לחיוג, ויוכלו – באישור מראש של המפקח – להפנות את הלקוחות לערוץ תקשורת חלופי ומודרני.
