Re:Israel
תחבורה בערי העתיד של ישראל - החזון של מחבר "סטארט-אפ ניישן"
שאול זינגר, מחבר הרב-מכר הבינלאומי "Startup Nation" התארח בפרק חדש של הפודקאסט "Re:Israel" של אוניברסיטת רייכמן וכלכליסט. השיחה המרתקת צללה אל עומק החוסן החברתי הישראלי, אך התמקדה בפתרון יצירתי ומהפכני לאחת הבעיות המעיקות ביותר על איכות החיים בישראל ובעולם: משבר התחבורה העירונית
שאול זינגר, שבמשך שנים ניתח את הדינמיקה של החדשנות הישראלית מבחוץ, החליט לאחרונה "לקפוץ למים" כיזם בעצמו. כשותף-מייסד בסטארט-אפ Line Mobility, הוא מבקש להוכיח ש"הגניוס הישראלי" אינו רק מושג תיאורטי, אלא כוח שיכול לשנות את פני הערים שלנו מקצה לקצה. זינגר, אופטימיסט מושבע שגדל בקיבוץ כיסופים ולמד לנהוג על טרקטור עוד כילד, מאמין שדווקא מתוך המשברים הנוכחיים תצמח המהפכה הבאה של ישראל.
בשיחה שקיימו איתו בפודקאסט Re:Israel, ד"ר יוסי מערבי, דיקן בי"ס אדלסון ליזמות, והסטודנט איתי ברון, תאר זינגר את המציאות העירונית המודרנית כ"חולה" וכממוקדת מדי במכוניות במקום בבני אדם. לפי זינגר, עד שנת 2050 אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את עצמה, והפתרונות הקיימים כמו המטרו או הרכבת הקלה הם בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי" שאינם פותרים את בעיית הפקקים באופן יסודי.
רוב המיזמים המצליחים מתחילים מזיהוי כשל מבני. לפי זינגר, עולם התחבורה תקוע כבר 100 שנים באותה פרדיגמה מאז המעבר מסוסים למכוניות, וסובל משלושה כשלים מרכזיים:
חוסר יעילות בקיבולת: הפרדוקס שבו ככל שאמצעי התחבורה גדולים יותר (אוטובוסים, רכבות), כך הקיבולת האמיתית שלהם מוגבלת בשל לוחות זמנים ועצירות מרובות.
עלויות הקמה מטורפות: פרויקטים כמו המטרו יקרים להחריד, אינם רווחיים ומחייבים סובסידיות ממשלתיות אדירות לאורך שנים.
הפרעה סביבתית קשה: הקמת תשתיות תחבורה מסורתיות דורשת "לפרק את כל העיר", תהליך שנמשך עשורים ופוגע אנושות במרקם החיים העירוני.
הפתרון שזינגר מציע הוא מערכת חדשנית ושונה לחלוטין מהקיים - רשת תחבורה אוטונומית, חשמלית ועילית. מדובר במסילות צרות המותקנות בגובה של כ-5 מטרים מעל פני הרחוב, עליהן נעות קרוניות קטנות בגודל של מכונית פרטית. המערכת פועלת בדומה למעלית אופקית: הנוסע מזמין נסיעה באפליקציה, עולה לתחנה העילית, ונוסע ישירות ליעד שלו ללא עצירות ביניים במהירות של עד 150 קמ"ש בנתיבים בין-עירוניים.
"המטרה היא לקבל את העיר שלנו חזרה", מסביר זינגר. לדבריו, הפתרון של Line Mobility הוא לא רק מהיר פי ארבעה בהקמה לעומת רכבת קלה, אלא גם זול משמעותית (כרבע מהמחיר) ורווחי מבחינה כלכלית. השימוש במסילות עיליות מאפשר להקטין את הכבישים על הקרקע, לייצר שבילי אופניים רחבים ולהפוך את העיר ל"ממוקדת בבני אדם" חזון שהוא מכנה "קופנהגן על סטרואידים".
ד"ר יוסי מערבי ציין כי זינגר מביא זווית ייחודית המשלבת חזון עם יישומיות. זינגר מצדו הדגיש כי המהפכה צריכה להתחיל במנהיגות שתאמץ פרדיגמות חדשות, ולא רק בטכנולוגיה. הוא חשף כי המדינה הראשונה שצפויה לאמץ את המערכת בקנה מידה גדול היא דווקא רואנדה, אך הביע תקווה שהבירוקרטיה הישראלית לא תמנע מתל אביב להיות הבאה בתור.
לקראת סוף השיחה זינגר התבקש להרחיב את המבט מעבר לתחבורה, והצביע על שני תחומים נוספים שבהם ישראל זקוקה לקפיצה מערכתית: בריאות וחינוך. לדבריו, לא מדובר בעוד שיפור הדרגתי, אלא בשינוי פרדיגמה של ממש.
בבריאות, הוא מציע לעבור ממערכת שמבוססת בעיקר על טיפול לאחר התפרצות המחלה, למערכת שממוקדת בגילוי מוקדם ומניעה. מחלות כמו סרטן ומחלות לב מתפתחות לאורך שנים, ובעידן של דאטה, בינה מלאכותית וביומרקרים מתקדמים, ניתן לזהות אותן מוקדם בהרבה — אם המערכת תאמץ דרך חשיבה חדשה.
בחינוך, זינגר קורא לבנות “בית ספר ישראלי יותר": כזה שדומה יותר ללמידה בתנועות הנוער, המכינות וצה”ל - מקומות שבהם צעירים מקבלים אחריות להקים פרויקטים ואפילו ללמד ולהדריך בעצמם, אתגרים, עצמאות ומוטיבציה. בעולם של AI, הוא אומר, הידע עצמו פחות נדיר; מה שחשוב באמת הם סקרנות, מוטיבציה ויכולת לפעול בתוך אתגר אמיתי. בעיניו, לכן, בית הספר העתידי צריך להיות פחות מערכת שבה מורה אחד עומד מול שלושים תלמידים, ויותר מרחב שבו לכל ילד יש שלושה “מורים”: בינה מלאכותית, ילד בוגר ממנו, ומורה מבוגר שמלווה ומכוון.
שלושת התחומים - תחבורה, בריאות וחינוך - מתחברים בעיניו לאותו רעיון: ישראל צריכה להפסיק להסתפק בתיקונים קטנים, ולהעז לדמיין מחדש מערכות שלמות. מקור התקווה, לדבריו, נמצא ביכולת הישראלית להתגבש, לקחת אחריות ולפעול יחד. “אנחנו לא בנויים להיות לבד”, הוא מזכיר. “בני אדם הם יצורים חברתיים” — ובישראל, למרות הכול, השריר הזה עדיין חי וקיים.
למרות המלחמות והקונפליקטים, זינגר נותר בטוח בחוסנה של ישראל. בספרו החדש, "הגניוס הישראלי", הוא מסביר כי כוחנו אינו טמון רק באינטליגנציה, אלא בקהילתיות ובמושג ה"גיבוש" - השריר הישראלי הייחודי שגורם לנו להרגיש חלק ממשהו גדול יותר מעצמנו. "אנחנו בנויים למה שטוב לבני אדם", הוא מסכם, "ואם נשכיל לרתום את היכולת הזו לשינוי המערכות הלאומיות שלנו בבריאות, בחינוך ובתחבורה אין גבול למה שנוכל להשיג".
