ה-AI החריף את משבר ההכשרה המשפטית. הוא גם יכול לעזור לתקן אותו
כבר שנים עוסקים בצורך לשנות את הכשרת עורכי הדין. דובר על הפער בין הלימודים באקדמיה לעבודה, על חשיבות ההתנסות ועל הצורך להעניק לסטודנטים כלים מעשיים. היו יוזמות טובות, אבל אפשר היה גם לדחות את השינוי ולהניח שאת מה שלא לומדים בכיתה ילמדו בהתמחות. הבינה המלאכותית לקחה את המשבר הזה ו"שמה אותו על סטרואידים". עכשיו כבר אי אפשר להתעלם ממנו.
היא גם חשפה בעוצמה את בעיית המוטיבציה ללמידה. עוד לפניה היו סטודנטים שראו בלימודים בעיקר מסלול לקבלת תואר: להשלים מטלות, לעבור בחינות ולהתקדם. היום קל הרבה יותר לעמוד בחלק מהדרישות בלי לעבור את תהליך הלמידה שהן נועדו ליצור. כשהמערכת יכולה להפיק בתוך דקות עבודה משפטית באיכות גבוהה, השאלה "למה אני צריך לעשות את זה?" מחייבת אותנו להסביר מה הסטודנט אמור לרכוש באמצעות המטלה. הדרישה להשקיע אינה מספיקה; צריך שיהיה ברור במה ההשקעה מקדמת אותו.
המשבר מעורר שאלות רחבות יותר: מה תפקידה של האקדמיה כאשר מידע והסברים זמינים כמעט לכל אחד? מדוע נדרשות שלוש שנים וחצי לתואר במשפטים, ומה מבטיחה צבירת נקודות זכות? לא כאן המקום למצות את השאלות האלה. אבל גם בלי להכריע בהן, עלינו להסביר מה הבוגר רוכש במהלך הלימודים, מעבר ליכולת להגיש את התוצרים הנדרשים. אם לא נשתנה, נאבד בהדרגה את הרלוונטיות שלנו להכשרה המקצועית.
בעיניי, זאת גם ההזדמנות שבמשבר. הטכנולוגיה מאלצת אותנו לבחון מחדש את ההכשרה, והיא יכולה לעזור לנו לשפר אותה. העידן הנוכחי הוא הזדמנות להשתנות, וככל הנראה גם חובה שאסור לפספס. כדי לדעת מה לשנות, צריך להתחיל בתפקידו של עורך הדין העתידי.
אנחנו לא באמת יודעים כיצד ייראה המקצוע בעוד עשור. מי שמציג תחזית ודאית כנראה מטעה. אבל אי הוודאות אינה סיבה להמתין: אפשר להעריך מגמות ולהיערך אליהן, תוך נכונות לשנות כיוון. הערכה סבירה היא שככל שהמערכות יסייעו באיתור מידע, בסיכום ובניסוח, יגדל משקלן של הקשבה, שכנוע, ניהול משא ומתן, ועבודת צוות. גם חוסן נפשי, עמידה בלחצים ושיקול דעת יישארו חשובים במקצוע שמערב מחלוקות ואחריות.
מכנים חלק מהן "מיומנויות רכות", אבל אין שום דבר קל בלשמוע שאלה שלא התכוננת אליה ולהשיב באופן ענייני, לקבל ביקורת בלי לאבד את היכולת להקשיב, או לעבוד עם עמיתים שחולקים על דרך הפעולה שלך. אלה יכולות מקצועיות שדורשות תרגול. הן אינן מתפתחות מעצם ההנחיה לסטודנט "לחשוב באופן ביקורתי".
לכן החיבור לפרקטיקה צריך להיות בליבת הכשרת המשפטנים. פחות דגש על צבירת ידע כיעד בפני עצמו, ויותר על היכולת להבין אותו ולהשתמש בו. הידע עצמו נשאר חיוני: מי שאינו מכיר את הדין יתקשה לזהות טעות משפטית שמנוסחת היטב. אבל צריך לתת לסטודנט הזדמנות להפעיל את הידע, ולא רק להציג אותו. המעבר הנדרש הוא מלמידה שבה הסטודנט בעיקר מקבל חומר ללמידה שמחייבת אותו גם לפעול, לבחור ולהסביר.
חלק מהלמידה הזאת צריך להיעשות גם עם הרגליים: לצאת מהכיתה, לעבור בין אולמות משפט ולהתלוות לאנשי מקצוע. פסק הדין מציג את ההכרעה בסוף הדרך; באולם רואים כיצד שאלה של השופט משנה את הדיון וטיעון שהוכן מראש נזנח. אבל עצם הנוכחות אינה מספיקה. צריך לחזור לכיתה ולברר מדוע נבחרה דרך פעולה מסוימת, על איזו טענה הוחלט לוותר ואיך התקבלה ההחלטה. כך הופכת הצפייה ללמידה של שיקול דעת.
ולצד הצפייה צריך לפעול: להציג טיעון, לנהל משא ומתן, לראיין אדם בסימולציה ולהגיב לעובדה חדשה. תרגילים בקבוצות יכולים לחייב חלוקת אחריות, תיאום והתמודדות עם מחלוקת. תרגול תחת מגבלת זמן, בליווי משוב, מאפשר להתנסות גם בלחץ. המטרה אינה להקשות לשם הקושי, אלא לאפשר לסטודנטים להתמודד עם מצבים שיפגשו בעבודה, בסביבה שבה אפשר לטעות וללמוד.
בתוך הכשרה כזאת - אפשר וצריך - להרחיב את השימוש בבינה מלאכותית. אפשר להיעזר בה להכנת טיעון, לבחינת טענות נגד, לתרגול ולמשוב ראשוני. אפשר לשנות באמצעותה את העובדות בתרחיש ולבחון כיצד הן משפיעות על הניתוח. אותה מערכת שמאפשרת לסטודנט לדלג על תרגיל יכולה גם לאפשר לו לתרגל שוב ושוב - אם נבנה את המשימה בהתאם. הזמן שנחסך צריך לחזור להדרכה, לדיון ולתרגול. כך אפשר להשתמש בכלים החדשים כדי לחזק למידה מתוך עשייה, אחת הדרכים הוותיקות לרכוש מקצוע.
זאת גם דרך לתת מענה למשבר המוטיבציה. קל יותר להבין את ערכה של ההכנה כשהיא מאפשרת להשתתף בדיון, להתמודד עם התנגדות ולהבחין בשיפור בין ניסיון אחד לבא אחריו. אין כמובן הבטחה שכל סטודנט יגלה עניין, אבל יש קשר ברור יותר בין המאמץ לבין היכולת שהוא רוכש.
לשם כך נדרשות החלטות מוסדיות. צריך לפנות מקום לתרגול בתוכנית הלימודים, להקצות משאבים לחניכה ולבנות קשרים עם גופים שמעסיקים משפטנים. חובתנו לתת לבוגרים כלים שיעזרו להם להשתלב בעבודה, ולבדוק במהלך הלימודים שהם אכן רוכשים אותם.
הבינה המלאכותית הפכה את חולשות ההכשרה לגלויות יותר. היא גם יכולה לעזור לתקן אותן. המבחן של השימוש בה יהיה מה נשאר אצל הסטודנט אחרי שהמטלה הוגשה: האם הוא רק הצליח להפיק תשובה טובה, או נעשה מסוגל יותר להבין, להחליט ולפעול?
ד"ר שי פרבר הוא מרצה בכיר, הפקולטה למשפטים, המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט"





























