מובילות 2025
"ניר עוז תקום מחדש, איתנו או בלעדינו, כי הממשלה רוצה למחוק את הכתם"
לאחר שאיבדה את בעלה, חיים פרי, שנחטף ונרצח בעזה ונאלצה לעזוב את ביתה ההרוס בניר עוז, אסנת פרי מתמודדת עם האתגרים שבשיקום חייה והקמת הקיבוץ מחדש: "הבנו מהר מאד שאנחנו לא כוס התה של הממשלה הזאת, ואנחנו נלחמים על כל גרוש"
אסנת פרי
יו"ר קיבוץ ניר עוז, בת 72, יחד עם חיים אמא ל־5 וסבתא ל־13 • מתגוררת זמנית בכרמי גת • בת זוגו של חיים פרי שנחטף ונרצח בשבי
בסלון ביתה של אסנת פרי, בשכונת כרמי גת שאליה פונתה יחד עם שאר תושבי ניר עוז ששרדו את טבח 7 באוקטובר, תלויים שני ציורים. הציור הראשון מציג יופי קיבוצי פסטורלי של העוטף: שמש בוהקת, גג רעפים אדום, דשא ירוק, כלב מרחרח את האדמה ועצים רבים שפורחים בשלל צבעים. אל הציור השני עוד מעט נגיע.
"מעולם לא גרתי בבניין, אפילו לא בקומה שנייה, ועכשיו אני גרה בקומה עשירית", אומרת פרי, בת קיבוץ רביבים במקור, שהגיעה לניר עוז לפני 48 שנה, ונשארה לאחר שפגשה בו את חיים פרי. "אני מאוד מתגעגעת לניר עוז, למקום הזה אני לא קוראת בית. זו דירה. הבית שלי ייהרס, והוא ייבנה מחדש, ואני אחזור לניר עוז".
המעבר לכאן הוא זמני?
"זמני ארוך. את ניר עוז לא משפצים ולא משקמים, אלא בונים מחדש, וזה ייקח עד סוף 2026. ולא נחזור בבת אחת: יתחילו לבנות ואנשים יעברו בשלבים. חלק מפה, וחלק אנשים חדשים שנביא, למלא את השורות של מי שחסרים לנו, ושל מי שלא יוכלו לחזור בגלל החוויות הקשות שעברו שם".
איך בכלל מביאים אוכלוסייה חדשה? זה נוגע גם לשאלות של איך יראה ניר עוז החדש.
"צריך להקים קיבוץ כמעט מהתחלה, וזה אתגר גדול. אבל יש התעניינות, למשל בקרב חיילי מילואים ששירתו בעזה ורוצים עכשיו להתיישב בעוטף. יש גל של הזדהות".
יש מתח פוליטי סביב זה? אני מניח שיש גורמים בממשלה שהיו רוצים שבניר עוז החדשה תהיה התיישבות של הציונות הדתית.
"חשוב לומר: איתנו או בלעדינו, ניר עוז יקום מחדש, פשוט בגלל שהממשלה החליטה שכך יהיה, כי היא רוצה למחוק את הכתם. אם אנחנו לא נצליח להקים את ניר עוז, המדינה תקים אותו ותשים שם את מי שהיא תרצה. אם נצליח - וזה אומר גם לבנות וגם להביא מספיק אנשים בתקופה קצרה - אז נקים אותו ברוחנו ובערכינו. אבל אני לא פוסלת אף אחד באופן אישי. יש פער מאוד גדול בין הנציגים הפוליטיים של 'הציונות הדתית' לבין האנשים. בעצרת החטופים השבועית מצטרפים אלינו הרבה אנשים מגוש עציון. אחרי 7 באוקטובר למדתי שהסטריאוטיפים שלנו צריכים להירגע".
בשנה האחרונה, לצד השיקום וההתאוששות האישית, פרי נדרשת, עם שאר חברי הנהלת הקיבוץ, לנהל משא ומתן מול המדינה על כספי השיקום והפיצוי, לסייע למשק הקיבוץ ולהעמיד את החברים על הרגליים: כפרטים, דרך עידוד יציאה לעבודה, וכקהילה - דרך ארגון פעילויות תרבות שיפגישו את האוכלוסיה שגרה בבניינים רבי קומות. "מאז 7 באוקטובר, את כל הידע והניסיון בניהול אנחנו יכולים לזרוק לפח. אנחנו מתמודדים עם דברים אחרים לגמרי. וגם התפקיד מאוד השתנה", היא אומרת.
מן הציור השני שבסלון ביתה של פרי מביטות פניו הטובות של חיים פרי, בעלה, שנחטף ונהרג בעודו בשבי בפברואר לפני שנה. האמן אורי אינקס צייר את הציור מבלי להכיר את חיים, בהתבסס על תמונה שלו. כשאסנת ראתה את הציור, היא התרגשה ויצרה עמו קשר. "זה מדהים שאדם שלא פגש מעולם בחיים הצליח לתאר אותו באופן כל כך מדויק".
ב־7 באוקטובר אסנת וחיים התחבאו בממ"ד. "המחבלים היו אצלנו שלוש פעמים. בפעם הראשונה הם לא מצאו את הכניסה לממ"ד. הם הרסו את כל הבית, שברו הכל, קשה לתאר איך זה היה נראה, ואז הלכו. אחרי זמן מה מחבל אחד חזר. היו כל כך הרבה זכוכיות על הרצפה שאפשר היה לשמוע הכל. הוא הצליח לפרוץ את הדלת הממ"ד, אבל חיים חיכה לו, תפס אותו והעיף אותו החוצה" מספרת פרי.
חיים היה איש חזק?
"איש חזק מאוד, אף שהיה בן 80, אבל הבנו שהמחבל יחזור עם תגבורת ושהלך עלינו. כשהמתנו חיים אמר לי 'אסנת, אנחנו יחד בסיפור הזה', אבל שתי דקות אחר כך כבר לא היינו יחד בסיפור הזה. חיים איש אמיץ, הוא פשוט חיכה להם בפתח - והציל אותי. הוא הבין שלמחבלים אין מושג שאני שם. הם הלכו איתו ולא חזרו".
הריאיון עם פרי מתקיים במהלך מימוש שלב א' של העסקה, לאחר שובם של מספר חטופים מניר עוז, ובזמן ש־14 חטופים חיים ותשעה חללים מהקיבוץ עדיין בשבי.
אם חיים לא היה נהרג בשבי, הוא כנראה היה חוזר עכשיו. אני מתאר לעצמי שלצד השמחה הגדולה על חזרת החטופים, זה מציף גם תחושות קשות.
"תחושות חמוצות, כן. יכלו להציל אותם. יש אנשים שיכלו להציל אותו ולא עשו את זה מסיבות שאז עוד לא הבנתי עד כמה הן לא ענייניות. רק בהמשך ראינו שהריטואל כל פעם חוזר על עצמו עם ספין אחר, ואז הבנו – הממשלה לא רוצה להחזיר את החטופים, היא רוצה להילחם".
"חשבתי שאין מדינה"
פרי מכהנת מאז 2019 כיו"ר ניר עוז. "יו"ר זה מה שנקרא מזכיר קיבוץ" היא מסבירה. "תחת היו"ר יש מנהל קהילה ומרכז משק. אני אחראית למשל שיהיה תקציב, ושיעמדו בו". ולצד זאת היא גם אחראית על ניר עוז כקהילה.
מה המשמעות של להיות יו"ר קיבוץ באותם רגעים קשים ב־7 באוקטובר?
"במהלך שעות הבוקר הייתי כמו כולם. ישבתי עם חיים בממ"ד. לא היה לי תפקיד וגם לא היה עם מי לדבר. אף גורם חיצוני לא ענה – לא צה"ל, לא המועצה האזורית, אף אחד. לאט־לאט הבנו שאנחנו לבד, שאף אחד לא יענה ולא יגיע. לאחר שחיים נחטף, התחבאתי בפינה עוד המון זמן ולא זזתי. בחוץ היו פיצוצים, יריות וצעקות, ונשארתי כמו שאני".
מה מרגישים ברגעי האימה האלו, מה חולף בראש?
"קודם כל חשבתי שאין מדינה", היא עונה אחרי שתיקה. "לא ידעתי מה הולך. אתה לא שומע מטוסים, עזרה רפואית וביטחונית לא מגיעה, איש לא עונה לך, ופתאום אתה חושב שאולי זה ככה בכל המדינה. אולי אין כבר מדינה".
מתי חבשת בחזרה את הכובע של יו"ר הקיבוץ?
"כשהגעתי לחמ"ל של ניר עוז – שם ריכזו אותנו. לאט־לאט התחילו להגיע משפחות עם ילדים. חלק מהאנשים הגיעו מפויחים, במצב שקשה לתאר. כשראיתי את הילדים זה הרגע שאמרתי לעצמי – 'תשמעי, קרה לך משהו נורא, אבל צריך לתפקד. מישהו צריך לתפקד'. משם זה התחיל".
מתי לראשונה גורם ממשלתי יוצר איתכם קשר?
"היינו בטוחים שלמחרת בבוקר השרים יתייצבו ויתחילו לדאוג ולטפל. אבל כלום. הם היו בהלם, התחבאו מתחת למיטות. הראשונים שהתעשתו ובאו אלינו היו השרים של ש"ס. שר הפנים למשל דאג שיגיעו עמדות למלונות, כי מהר מאוד הבינו שלאף אחד אין תעודות".
איך הרגשת כשסמוטריץ' הגיע אחרי שנה וחודש?
"זה היה מורכב, אבל נערכנו לסיור הזה. אחרי הכל הוא שר האוצר, ויש לנו הרבה מחלוקות על כספים עם המדינה. הכנו את האוכלוסייה, אמרנו שאפשר להעביר ביקורת נוקבת, אבל בצורה מכבדת – בלי להשתלח. הצענו למשפחות, למי שרוצה, שבסיור עם השר נעבור בין הבתים, וכל אחד יספר את סיפורו האישי. זה היה חזק מאוד. הוא בכה ואמר 'אם אני הייתי במקומכם, אני לא יודע אם הייתי מקבל אותי פה'. הוא לקח אחריות אבל לא שינה עמדות ועדיין נגד החזרת החטופים, אף ששמע את סיפורי החטיפה הכי מזעזעים".
את מצליחה להבין את הפער?
"אני לא רוצה להיות דוברת של סמוטריץ'. הערכים שאני מאמינה בהם רחוקים מאוד מאלה שהוא מאמין בהם, הם סותרים אפילו. אבל הוא כן הגיע לניר עוז, והוא נשבע שם שהוא מחויב לתת את התנאים לשיקום הקיבוץ. עכשיו נראה איך הוא עומד בזה. הפער בינינו לבין הממשלה בסכום הכסף שאנחנו צריכים כדי לשקם את ניר עוז הוא ענק".
אתם צריכים להילחם כדי לקבל כסף?
"שום דבר לא בא בקלות. אנחנו צריכים להילחם על כל גרוש. אנשים נדהמים מזה, אבל אנחנו כבר התרגלנו - אנחנו לא כוס התה של הממשלה הזו. כשחיים צוטט אומר בשבי שלא ישחררו אותם כי הם שמאלנים, אני צחקתי ואמרתי שבטח התלוצץ. אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שהוא כנראה צדק. הוא הבין את הסיטואציה, וגם הלך אליה בעיניים פקוחות. הוא נחטף בהתנדבות".
"חיים שלמים, 90 אלף שקל"
"לאירוע ניר עוז אין אח ורע", אומרת פרי. "אי אפשר להתייחס אליו בעזרת הטבלאות הרגילות, עם המקדמים ונוסחאות החישוב של הממשלה. אבל הממשלה פוחדת ממה שהם קוראים לו 'השלכות רוחב' אם יתנו לנו יותר. קח לדוגמה את מנגנון הפיצוי של רשות המסים על תכולת דירה. ההרס בדירה שלנו היה כה גדול שלא הייתי צריכה לעשות רשימה, קיבלנו את הפיצוי המקסימלי לזוג. כל הרכוש שצברנו לאורך חיינו הושמד. אני בת 72, חיים היה בן 80. ופיצו אותנו ב־90 אלף שקל יחד".
ובשביל הצרכים המיוחדים הקימו את תקומה, לא?
“הקימו את תקומה, והגיע משה אדרי שהיה מצוין, אבל כבר חצי שנה שלא מינו לו מחליף. הם אישרו את תקציב תקומה אבל לא חוקקו אותו, כי ברגע שאין חוק אפשר עדיין לעשות מניפולציות. במקור היו 19 מיליארד שקל על פני 5 שנים, אבל מיליארד כבר נחתך. בשום רגע אתה לא בטוח שמה שהבטיחו, ומה שעבר ישיבת ממשלה, יתקיים.
"בסוף, אנחנו קיבוץ קטן. הפערים בין מה שאנחנו מבקשים למה שהם מייעדים הם פי שניים, אבל תקציבית זה כלום. הם מעבירים כספים קואליציוניים בסכומים פי כמה וכמה יותר. ובכל זאת, אין כסף, למרות מה שסמוטריץ' אומר. אז אנחנו מצוידים ברואה חשבון, בעורכי דין, ואנחנו במלחמה כל הזמן".
אתם גם ממתינים לתחקיר הצבאי שיתפרסם בקרוב?
התחקיר הצבאי יזעזע את אמות הסיפים. בניר עוז לא נורה כדור אחד מבחוץ. רק כיתת הכוננות – חמישה אנשים – ירו. אני לא בטוחה שיש אחד מאיתנו שמכיר את הסיפור כולו מהצד השני. מה קרה מבחוץ ביום הזה? איך לא הגיעו לניר עוז? אני מקווה שהתחקיר ישפוך יותר אור. אני מחכה לתשובה למה בכל עוטף עזה היו 450 חיילים על גדר גבול של 55 ק"מ, ובמידה רבה גם הם הופקרו. התצפיתניות, החיילים המועטים במוצבים".
ולוועדת חקירה ממלכתית?
"תראה, אנחנו מתעדים. אנחנו לא מחכים, צריך להבדיל. אנחנו מתעדים בצורה אינטנסיבית הכל. יש כוחות מאוד חזקים שרוצים לשנות את הנרטיב. אנחנו מודעים לזה ועובדים על זה כל הזמן. תהיה בטוח שכל זמן שלא מקימים ועדת חקירה, גורסים מסמכים".
מרשות המסים נמסר בתגובה: לפי חוק, קרן הפיצויים מפצה בגין נזקי תכולה עד לתקרה שבתקנות. קרן הפיצויים מחויבת לפעול בהתאם לחוק מס רכוש ואין בסמכותה לחרוג ממנו. ההחלטה שנזקי תכולה בעוטף יטופלו דרך קרן הפיצויים ולא דרך מינהלת תקומה לא התקבלה על ידינו”.
ממנהלת תקומה נמסר בתגובה: “המנהלת הקצתה כ־1.5 מיליארד שקל לשיקום הפיזי של יישובי חבל תקומה, מהם כ־1.1 מיליארד הוקצו ל־10 היישובים שבהם הפגיעה הקשה ביותר. עבור קיבוץ ניר עוז הקצתה המנהלת כ־230 מיליון שקל, שהם פי כ־4.5 מהתקציב שהוערך על ידי מס רכוש. תוכנית השיקום הפיזי של הקיבוץ טרם נחתמה, אך הנושא נמצא בעבודה יומיומית מול קיבוץ ניר עוז על מנת לסכם הנושא. המנהלת פועלת לקדם את התכנית ותומכת בתושבי הקיבוץ, מתוך הבנה של הטראומה העמוקה והקשה אותה חוו ואיתה הם מתמודדים".
מהאוצר נמסר בתגובה: "בימים אלה מתקיים שיח בין נציגי קיבוץ ניר עוז ונציגי המדינה בדבר מתן מענה ייעודי לקיבוץ. לעניין תקציב תקומה, כלל ההקצאות התקציביות במסגרת ה־19 מיליארד שקל שיועדו לתקומה אושרו על ידי הממשלה”.
