3 שנים ל-7.10
תקציב הביטחון בשנות המלחמה: 540 מיליארד שקל - והאויבים עדיין כאן
שלוש שנים של מלחמה גבו מחיר דמים עצום; שיקום המוני הפצועים, בגוף ובנפש, עדיין נמשך; מבנה ההוצאות של ישראל השתנה והחשבון על "העשור העצים" של התעשיות הביטחוניות עוד פתוח; ומעל הכל הממשלה ממשיכה להכשיר השתמטות חרדים על אף קריסת מערך המילואים
שלוש שנים של מלחמה אזורית גבו מישראל מחיר דמים עצום, ועוד מאות מיליארדי שקלים שמימנו לחימה מתמשכת בשמונה חזיתות, תוך גיוס רבבות חיילי מילואים לסבבים ממושכים, ייצור ורכש חימושים הנצרכים בקצב מהיר מקצב ייצורם – ואתגר שיקומם של המוני הפצועים מהמלחמה שאינה נגמרת. והקופה עוד רושמת.
אף אחת מהחזיתות שהכתיבו את סדר יומה הביטחוני של ישראל מפרוץ מלחמת 7 באוקטובר לא נסגרה. איראן, הגרעין והטילים שלה לא הלכו לשום מקום וגם הפרוקסי שלה כאן – חזבאללה מצידה השני של רצועת הביטחון החדשה בדרום לבנון, חמאס מצידו השני של הקו הצהוב שלאורכו, בעומק השטח העזתי, צה"ל פרס את כוחותיו. והרחק בדרום החות'ים בתימן בלתי צפויים כמו תמיד.
מחיר המלחמה:
30 אלף פצועי צה"ל בשלוש שנים – 63% עם פגיעות נפש
מספר הפצועים שנקלטו באגף השיקום מאז 7 באוקטובר שווה לכמעט מחצית ממספר המטופלים בו ערב המלחמה; כיום מטפל האגף ב-91.2 אלף פצועים, מהם 42.5 אלף מתמודדי נפש ופוסט טראומה. עד 2028 צפוי מספר המטופלים להגיע לכ-100 אלף, ותקציב האגף כבר זינק ב-88% ל-10 מיליארד שקל
לכתבה המלאה
ב־2026-2023 מתקרב תקציב משרד הביטחון לכ־540 מיליארד שקל, יותר מפי שניים מבארבע השנים שקדמו להן (כ־238 מיליארד שקל), ואם שואלים את אנשי התקציבים במערכת הביטחון המעורים בתוכניות, המספר העצום הזה זמני. בכספות מתויקות תוכניות בעוד מאות מיליארדי שקלים, שרק מחכות לאישור ולמקור תקציבי. מדובר בחידוש מלאים של חימושים שהידלדלו בין חגורות האש התכופות בעזה, לבין הפצצת הדאחייה בביירות וציד משגרי הטילים באיראן. כבר אין די בחזרה לרמת המלאים ערב המלחמה, בהתבסס על תרחיש ייחוס של מלחמות קצרות.
ההתעצמות שבה רוצים צה"ל ומשרד הביטחון במסגרת "עשור עצים" שיחל ב־2027, מדברת על האצת הייצור המקומי של נשק ואמצעי לחימה כדי לצמצם את התלות של ישראל ביבוא; פיתוח נרחב של יכולות מבצעיות חדשות והרחבת הנוכחות הישראלית בחלל; הצטיידות חיל האוויר בטייסות נוספות של מסוקים ומטוסים; הקמת זרוע חדשה בצה"ל שתפעיל כלים בלתי מאוישים ורובוטים. ולצד כל אלה, הרחבת ההצטיידות בנגמ"שים וטנקים — תוך שיקום כלים שנשחקו בפעילות. תוכנית של ראש הממשלה להגדיל את תקציב הביטחון ב־13 השנים הקרובות ב־400 מיליארד שקל, שעליה משרד הביטחון ביסס חלק מתוכניות הרכש, לא יצאה לפועל.
ויש כמובן את סוגיית המילואים הכואבת, תקציבית וחברתית: כ־100 מיליארד שקל מהוצאותיה הביטחוניות של ישראל מפרוץ המלחמה הופנו להפעלת רבבות חיילי המילואים שצה"ל עדיין נאלץ להפעיל, בשל מחסור מחריף בלוחמים ובתומכי לחימה. זאת גם לנוכח השחיקה המתמשכת בכוח אדם, בסדר גודל של תריסר גדודים. לצה"ל חסרים כ־15 אלף חיילים, כמחציתם לוחמים, ומנגד החרדים מסרבים להתגייס – באישור ממשלת ישראל. גם אזהרת הרמטכ"ל אייל זמיר כי מבלי להגדיל את בסיס המשרתים "צבא המילואים יקרוס לתוך עצמו" לא הרשימה איש מבין חברי הקבינט. כך, מרשת הביטחון של צה"ל, מערך המילואים נעשה בשנות המלחמה לרשת שחבליה מתוחים עד להיפרם. משרד האוצר מביט על המיליארדים שהמערך הזה עולה מדי חודש, מתריע על ניהול בזבזני, דורש ממערכת הביטחון התייעלות ומחשבה תחילה לפני הצו 8 הבא. אלא שהחשדנות ההדדית בין משרדי האוצר והביטחון מניעה את בכיריהם לנסות לכופף זה את ידו של זה, ובין לבין לנהל דו־שיח של חירשים.
לצד כל אלה, קיים המאמץ לשקם את חבלי הארץ הפגועים בדרום ובצפון. כ־90% מתוך כ־60 אלף התושבים מהצפון שפונו כבר שבו לבתיהם, וחיים, כמו בדרום, בצל הדי הפיצוצים שעדיין נשמעים מסביבם. מינהלת תנופה, שחוברה למינהלת תקומה לשיקום עוטף עזה (ראיון עם סגן ראש המינהלת בעמוד 5-4), מסרה השבוע כי מ־13.4 מיליארד שקל שיממנו תוכניות פיתוח בצפון עד שנת 2030 מומשו כ־6 מיליארד שקל. אביעד פרידמן, האיש שקיבל בשנה האחרונה את האחריות על מינהלת שיקום הצפון לצד מינהלת תקומה, הוא איש מפתח מרכזי בהפיכת ההבטחות והתוכניות הגדולות למציאות של צמיחה, שהצפון משווע לה.
