מהי עלות הצדק? הרהורים של ליטיגטורית על הוצאות משפט כאינדיקטור למבנה ההליך האזרחי
שתי מילים תמימות - 'הוצאות משפט' - טומנות בחובן עולם שלם: צדק, נגישות לערכאות, הגינות מקצועית ואמון הציבור במערכת המשפט - כולם מתנקזים אל שורת סיום אחת בפסק הדין. אלא שמעבר לנוסח הטכני והסופי הזה, מסתתרים לעיתים סכומים נכבדים של שכר טרחת עורכי דין, אגרות, עלויות מומחים ודיונים אינספור - ולעיתים גם תחושת תסכול עמוקה מהפער שבין קבלת צדק מהותי לבין היכולת הכלכלית לצעוד אליו. כיצד נמדדת אפוא הגינות מערכתית כאשר צד שזכה אינו זוכה להשבה ריאלית? מהו שוויו של צדק שנרכש ביוקר, ולעיתים כלל לא שופה?
במשך שנים נתפסה פסיקת ההוצאות כנספח פרוצדורלי, שולי ולעיתים אף חסר משמעות מעשית. מרבית פסקי הדין לא ליוו את קביעותיהם בנימוקים מקיפים או בהתייחסות מעשית להיקף ההוצאות שהושקע בפועל. שופטים רבים דבקו בגישה אדוורסרית שמרנית - וראו בהוצאות עניין טפל, אם לא מיותר. לעיתים נדירות בלבד נפסקו הוצאות ריאליות במלואן, ובמקרים רבים הושתו סכומים סמליים - רחוקים שנות אור מהעלויות האמיתיות של ניהול ההליך. מגמה זו נבחנה במחקר שנערך בשנת 2017 על ידי ד"ר יפעת טרבולוס וקרן מרגל-וינשל, אשר העלה כי אין קווים מנחים ברורים לפסיקת הוצאות בישראל וכי קיים הסדר המעניק לבתי המשפט שיקול דעת רחב בפסיקת הוצאות, אך יישומו בפועל אינו עקבי ולקוי.
במאמרם של פרופ' איסי רוזן-צבי ופרופ' טליה פישר משנת 2012: "It’s for the Judges to Decide: Allocation of Trial Costs in Israel" הוצגה ביקורת שיטתית על המסגרת המשפטית הישראלית בפסיקת הוצאות. השניים הצביעו על היעדר עקביות שיפוטית, פיצוי חלקי או שרירותי, והעובדה שהשיקול השיפוטי הרחב מביא לתוצאה בלתי צפויה שאינה מתכתבת עם עקרונות יסוד כגון צדק, נגישות ומניעת הרתעה כלכלית מתובעים. לדבריהם, בעוד שבמדינות המערביות כדוגמת אנגליה וגרמניה קיימת חזקת 'המפסיד משלם' עם כללי הפעלה ברורים יותר, הרי שבישראל המצב נותר גמיש במידה שמעקר את ההיגיון שבהשבת ההוצאות המלאות. אותם עקרונות עלו גם בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שם הובהר כי פסיקת הוצאות איננה עניין טכני, אלא כלי דיוני שמבטא שוויון מהותי בין הצדדים - וכי העדרו פוגע ממשית בהוגנות ההליך.
המודעות לנזק הכלכלי שטמון בהליך משפטי ממושך - במיוחד עבור צד שזוכה לבסוף - הפכה עם השנים לברורה יותר. תחושת האי-צדק במקרים שבהם צד צודק נותר עם נזק כלכלי מהותי בעקבות אי-שיפוי פגעה בין היתר באמון הציבור בהליך השיפוטי. בתגובה לכך, באה לעולם הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, שנכנסה לתוקף בראשית שנת 2021. הרפורמה ביקשה לא רק לייעל הליכים, אלא גם ליצור שפה דיונית חדשה - אחת שגם תיתן מקום מרכזי לסוגיית ההוצאות, ותראה בהן מנגנון של צדק פרוצדורלי ולא רק פרס למנצח.
ואולם, למרות הכוונות הברורות והניסוחים היותר מפורשים בתקנות - הפער בין הכוונה לבין היישום נותר עמוק. ארבע שנים לאחר כניסת הרפורמה לתוקף, נדמה שהפרשנות השיפוטית עדיין שמרנית, ולעיתים אף חסרה את הנימוק הנדרש. למרות שתקנה 151 קובעת בבירור כי על ההוצאות לשקף את תוצאות ההליך, את המשאבים שהושקעו בו ואת אופן התנהלות בעלי הדין, בתי המשפט לא תמיד מיישמים זאת בפועל. בפסקי דין לא מעטים אין התייחסות למורכבות ההליך, להשקעה המשפטית או לגובה ההוצאה שנתבע - ובכך נשמרת מגמת השיפוי החלקי או השרירותי, לעיתים בניגוד לרציונל שגלום בתקנות עצמן.
התקנות החדשות ביקשו למצב את פסיקת ההוצאות ככלי שיפוטי מרכזי ונורמטיבי: תקנה 152 קובעת חזקה לחיוב בהוצאות סבירות והוגנות; תקנה 153 מחייבת בחינה מהותית של השוואת היקף המשאבים לסעד שנפסק; תקנה 53 קוראת לפסיקה גם בגין בקשות ביניים - ולא רק בסיום ההליך. מדובר בניסיון לא רק לעגן עקרונות אלא גם לעצב מחדש את התרבות הדיונית - כזו שמוקירה השקעה, מגנה על הגינות תהליך, מעודדת התנהלות דיונית יעילה ומרסנת הגשת תביעות סרק.
הפסיקה עצמה החלה להכיר בחשיבות עקרונות אלה. כך למשל, בפסקי הדין בעניין בג"ץ 3408/22 תולדות ייזום והשקעות בע"מ נ' שר האוצר; ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ ות"א (מחוזי חיפה) 62006-09-20 אגיפ פרויקטים בע"מ נ' יונה לאור - הודגשה חובת השיפוי ככל שההוצאות סבירות, ריאליות ונתמכות. ואולם לצד זאת, ניתן לזהות בנימה הכללית בפסיקה גם זהירות יתר. עקרון המידתיות שכשלעצמו ראוי, משמש לעיתים עוגן להפחתת סכומים גם כשאין לכך בהכרח הצדקה משפטית. החשש מהרתעת יתר גובר לעיתים על חובת השיפוי בפועל.
ברע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, הובהר כי ההוצאות אינן אמורות לשמש ככלי ענישה - אלא כשיקוף ריאלי של ההוצאה שנדרשה מהצד שזכה. עם זאת, נקבע כי גם הוצאות ריאליות כפופות לאמות מידה של סבירות, מידתיות והכרחיות. בתי המשפט חוששים מפגיעה בזכות הגישה לערכאות או מהשתקה כלכלית של תובעים לגיטימיים. אלא שגישה זהירה מדי עשויה להפקיע את כוחו של הכלי הרגולטיבי החשוב הזה ולהותיר את ההליך חשוף לשיקולים סובייקטיביים ובלתי עקביים.
במקום ליצור מערכת של תמריצים ברורים, שבה ידוע מראש מה צפוי להיפסק ומתי, נותרה סוגיית ההוצאות כ'תיבת פנדורה': הבלתי נודע של ההליך. שופטים נוטים לפרש את התקנות בזהירות יתרה; בעלי דין אינם יכולים לצפות מראש מה ייפסק; ובמקרים לא מעטים, דווקא בעל הדין שהתנהל באחריות והצליח לסכל תביעת סרק - נותר ללא שיפוי על ההוצאות הרבות שנשא, באופן שמעמיד אותו כמי שמשלם את המחיר - ולא זה שפתח בהליך המופרך.
כדי ליישם בפועל את עקרונות הרפורמה ולא להשאירם בגדר הצהרה בלבד, נדרש כעת צעד נוסף - כזה שיחבר בין החזון המשפטי למציאות הדיונית. יש לראות בהוצאות לא ככלי סמלי או שולי - אלא ביטוי לתכלית מערכתית רחבה: ייעול, נגישות, הרתעה ושוויון דיוני. כפי שנאמר לא אחת, 'אין צדק בלי עלות, אך העלות לא צריכה לגבור על הצדק'.
כדי להגשים זאת מוצע לקדם אמצעים משלימים כגון שילוב טבלאות תעריפיות מנחות לפי סוגי הליכים, שלביהם ומורכבותם; הטמעת מערכות טכנולוגיות (AI) תומכות החלטה שיאפשרו חיזוי ריאליסטי לפסיקת הוצאות; החלת חובה להנמקה ממשית כאשר לא נפסקות הוצאות באופן שיגביר את השקיפות, ויאפשר ביקורת ציבורית ומשפטית; וכן הסדרה חוזית מוקדמת בנוגע להוצאות בין הצדדים, באישור שיפוטי, כפי שנעשה ביישוב סכסוכים עסקיים בעולם.
עוד מוצע להבחין בין סוגי תובעים: בהליכים פרטיים - לפסוק שיפוי ריאלי ומדורג, ובהליכים ציבוריים - לאפשר קביעת פטור מהוצאות או מדרג שיפוי מותאם. יש להכיר בפערי הכוחות בין בעלי הדין, ולהעניק כלים למיעוטי יכולת להתמודד עם הליך יקר. חובה גם לחייב תצהיר פירוט הוצאות כתנאי לפסיקה, שיכלול את כלל ההוצאות הנתבעות, לרבות שכר טרחת עו"ד, תשלומי מומחים ועלויות נלוות שנתמכות במסמכים. כלים אלו אינם בגדר עתיד רחוק - אלא תנאי הכרחי להווה יעיל.
הוצאות אמת הן, בסופו של יום, מבחן האמת של צדק מהותי ודיוני כאחד. לא ניתן עוד לראות בהן טפל או אקראי, ולא ניתן להשלים עם היעדר כלים ברורים לטובת יישום עקבי. הציבור זכאי לדעת מראש מהם כללי המשחק, ועורכי הדין חייבים לכלול זאת במסגרת הייעוץ השוטף ללקוח. התקווה היא שכאשר נשאל בעתיד הלא רחוק האם ייפסקו הוצאות - לא נאלץ להשיב 'אולי כן, אולי לא', אלא שנוכל לומר בביטחון: כן, הצדק כדאי ומשתלם.
מאת עו"ד אורלי טננבאום – ליטיגטורית מסחרית – אזרחית, בעלת משרד עו"ד בוטיק שמתמחה בליטיגציה מסחרית - אזרחית מורכבת.
d&b – לדעת להחליט
