לשנה טובה יותר: לעצור את הסלופ ב־2026, למצוא את הנוגדנים לרעל
תעשיית הסלופ: עיסה דביקה של שקרים וספינים, עברה בישראל שכלול פוליטי מסוכן. צריך לחזור לאמת, שפיות ואחריות
המילון Merriam–Webster בחר במונח Slop את מלת השנה של 2025. מקור המונח הוא העיסה הדביקה של שאריות המזון הדלוחות שניתנות לחיות משק. בעולם הדיגיטלי, זהו השיטפון האינסופי של רפש ברשתות החברתיות, שנועד להסיח את הדעת, לבלבל ולייצר רעש לבן; ליתר דיוק רעש שחור.
בישראל, תעשיית הסלופ עברה שכלול פוליטי מסוכן. מה שאנחנו חווים בשנים האחרונות הוא ניסיון שיטתי להאכיל את הציבור הישראלי בסלופ. זו לא אידיאולוגיה, אלא רעש שנועד להחריש את המציאות. השקרים העיוותים והספינים לא מנסים לשכנע אותנו שהם אמת לאמיתה, אלא לגרום לנו להפסיק להאמין שאפשר בכלל לדעת מהי האמת.
קחו למשל את הדיון על תקציב המדינה. במקום דיון רציני על קיצוץ במשרדים מיותרים או על השקעה במנועי צמיחה, מכונת הרעש, שהיא לעתים קרובות מכונת הרעל, מציפה אותנו בסלופ: פעם זה עיסוק אובססיבי ב"אויבים מבית", פעם זה קמפיין נגד פקידי האוצר, או היועצת המשפטית לממשלה ובית המשפט העליון, ופעם זו הצהרה ריקה על "כלכלה חזקה".
כשהתקשורת והרשתות עסוקים בריבים מכוערים על הספין של הבוקר, קשה יותר לשים לב איך מיליארדים זולגים לטובת אינטרסים פוליטיים צרים על חשבון העתיד של הילדים שלנו. זהו המחיר של הסלופ: הוא מאפשר לממשלה לחמוק מאחריותיות בסיסית.
הקואליציה חוששת שאם הרעש ייפסק, נראה בבהירות את האסון שקרה לנו מאז 7 באוקטובר: את מחדלי הממשלה, את עליבות הכנסת, את מעמד ישראל המידרדר, ואת הכובד של יוקר המחיה
הפוליטיקאים לא מפסיקים לרגע את הטרטור והטרלול. כי ברגע שישתרר שקט — הציבור יראה את המציאות כפי שהיא. אם הרעש ייפסק, נראה בבהירות את האסון שקרה לנו מאז 7 באוקטובר, את מחדלי הממשלה, את עליבות הכנסת, את מעמדה המידרדר של ישראל, את דירוג האשראי שיורד ואת כובד יוקר המחיה. הטרטור והטרלול הם לא תוצר לוואי של השלטון, הם חומר הסיכה שלו.
כלכלה נשענת על אמון. היו ב־2025 כמה השקעות גדולות בסייבר הישראלי שמסתירות את התמונה הכללית. משקיעים זרים מסתכלים על ישראל ושואלים: "האם זו מדינה שמנוהלת על בסיס נתונים או הזיות?". כשהמרחב הציבורי מזוהם בסלופ, הוודאות נעלמת. ואלו שישלמו את המחיר הם לא רק אזרחי ישראל בשנת 2026. החוסן הלאומי שלנו עלול להיפגע לשנים רבות.
הסכנה הגדולה ביותר היא שנתרגל. שנתחיל לקבל את הסלופ כתזונה לגיטימית. אנשי הכלכלה והניהול ביחד עם אנשי התקשורת חייבים להיות הפילטר ונייר הלקמוס. התפקיד שלנו הוא להתעקש על עובדות. לסרב לבלוע את הרפש שמוגש לנו. לדרוש שקיפות במקום שחיתות. לדרוש תוכניות עבודה, לא סיסמאות ויראליות.
המציאות, בניגוד לתוצרי הסלופ, היא עקשנית. המחדלים הם אמיתיים, עצומים ונוראים, והצורך בשיקום ותיקון לאומי הוא קריטי. לא ניתן לבוצת הסלופ למחוק את היכולת שלנו להבחין בין אמת לשקר. העתיד של ישראל תלוי ביכולת לכבות את הרעש, למצוא את הנוגדנים לרעל ולחזור לדבר בשפה של אמת, שפיות ואחריות לאומית. זו המשימה שלנו ל־2026.
