פרשנות
האוצר מסתיר כרית ביטחון של 19 מיליארד שקל, ויש לו סיבה
הגירעון נעצר על 3.3% תוצר, הנמוך ביותר מאז נובמבר 2023, בזכות הזינוק בגביית המסים. באגף החשב הכללי מעריכים שהשנה תסתיים עם גירעון נמוך מהתקרה, אך לא מכריזים על כך. הם יודעים כי יש תור ארוך של מי שירצה את הכסף
פקידי האוצר מסתובבים בימים אלו עם תחושה, שניתן לכנותה "מעורבת" ושהתחזקה אתמול: הגירעון הממשלתי נעצר על 3.3% תמ"ג, הנמוך מאז נובמבר 2023, וזאת כשישראל נמצאת בעיצומה של מלחמה בכמה חזיתות. המספרים לשבעת החודשים הראשונים של השנה מובהקים יותר: גירעון של 11.5 מיליארד שקל, לעומת 37.2 מיליארד בתקופה המקבילה אשתקד. כלומר, ירידה של 69% בתוך שנה.
באוצר מציינים כי ביצוע התקציב אינו מתפלג באופן אחיד. בינואר אין כמעט הוצאה, בחודשים הראשונים היה תקציב המשכי שהוא מצומצם מטבעו, במחצית השנייה של השנה הביצועים גדלים, ובדצמבר ההוצאה מזנקת. אבל הפער בין הגירעון החזוי לבין מה שקורה בשטח גדול, ובעיקר מטריד את הפקידים כי הוא מרחיב באופן מסוכן למדי את התיאבון של הפוליטיקאים לבזבז את העודף (שלא ממש קיים כי עדיין מדובר בגירעון גבוה) וגם של אנשי משרד הביטחון שצריכים כסף כי מלחמה זה עסק יקר.
"הבעיה" השנייה של פקידי האוצר היא הסיבה להפתעה: ההכנסות ממסים. מתחילת השנה הן גדלו ב־38.3 מיליארד שקל, כאשר ההוצאות גדלו ב־12.6 מיליארד שקל. כלומר, בזמן שההוצאה הרחיבה את הגירעון, גביית המסים לבדה הפכה את התמונה.
שיהיה ברור: הממשלה מוציאה כסף, והרבה. ביולי היא הוציאה כ־60 מיליארד שקל, הסכום החודשי הגבוה מתחילת השנה. אך הגירעון החודשי עמד על 4.8 מיליארד שקל, כמעט זהה ליולי אשתקד. אולם הכנסות המדינה מתחילת השנה גדלו בכ־12% וההוצאות רק ב־3.5% (בינתיים). המסים הישירים האמירו ב־17.7% ל־212.8 מיליארד, והמסים העקיפים גדלו בכ־10% ל־130.7 מיליארד שקל.
הוצאות מערכת הביטחון מתחילת השנה הסתכמו ב־108.2 מיליארד שקל, גידול של 12.6%. הוצאות המשרדים האזרחיים עמדו על 220.1 מיליארד, ירידה נומינלית של 1.3%. תשלומי הריבית והקרן לביטוח לאומי גדלו ב־8% ל־45.3 מיליארד שקל.
אבל ישנם הרבה אלמנטים טכניים וזמניים: משרד התחבורה תוקצב השנה בהיקף חריג, השנה נפתחה בתקציב המשכי ופרויקטים נתקעו בהיעדר כוח אדם בזמן לחימה; החודש הוא כבר הוציא 700 מיליון שקל יותר מהחודש המקביל, והפער מול אשתקד הצטמצם לכמיליארד שקל. במשרדים החברתיים ממתינים יותר מ־3 מיליארד שקל בהתחשבנות מול המוסד לביטוח לאומי שטרם הועברה. ומשרד הבינוי והשיכון, שהוא משק סגור, רשם הכנסות משיווקי קרקע גבוהות בכשני מיליארד שקל מאשתקד, מה שמקטין את ההוצאה נטו.
תקציב הביטחון נפתח השנה ב־112 מיליארד שקל, הוקפץ ל־143 מיליארד שקל ועודכן ל־158 מיליארד שקל. מעליו מרחפים עד 15 מיליארד שקל נוספים, שהממונה על התקציבים התחייב לתקצב לפי ביצוע בפועל. הטריגר המרכזי הוא היקף המילואים. התכנון מבוסס על 40 אלף משרתים, ומעל המספר הזה החשבון עובר לאגף התקציבים. זו שיטת העבודה של אגף התקציבים: לתקצב בחסר ולשלם עם התקדמות העבודה. היא חוסכת בטווח הקצר ומייצרת התפרצויות תקציביות בטווח הבינוני. היא גם מסבירה מדוע הוויכוח הציבורי על תקציב הביטחון חוזר כל שבוע מחדש. ובעיקר היא מבוססת על עיקרון פשוט שהתפתח מאז ה־7.10: כאשר תקציב הביטחון שולש תוך חודשים ספורים ולא יורד (כי הממשלה ממשיכה את המלחמה) - אי אפשר לשחרר את הרסן.
מכאן לשאלה שנמצאת במרכז הדיונים בקרב הכלכלנים: מה הפשר של הזינוק בהכנסות והאם הוא פרמננטי. לפי החישובים של אגף החשב הכללי באוצר, חלק מהגאות נובע ממיסוי הרווחים הכלואים, צעד שנתפס בזמנו כחד־פעמי אך התברר כתרנגולת שממשיכה להטיל ביצי זהב. לפי הערכות באוצר, הוא העלה את בסיס גביית המס עצמו. הסיבה היא שעצמאי שמשאיר רווחים כדיבידנד נחשף למס יסף (מס המוטל על יחידים שהכנסתם השנתית עולה על 721,560 שקל). התוצאה באה לביטוי בגידול חד בניכויים ובמס הכנסה לעצמאים, ולא רק בגבייה מחברות גדולות.
באגף החשב הכללי מודים שגם בתחום הניכויים (מסים על עובדים) יש ביצועים מרשימים. וזה לא רק בחודש אחד, זו כבר מגמה. ההבחנה הזאת היא ליבת הוויכוח. כי אם הגאות היא חד־פעמית, הגירעון של 2027 ייפתח מחדש. אם היא נכנסה לבסיס, מדובר בשינוי מבני בגביית המס.
תחזית ההכנסות של הכלכלן הראשי באוצר כבר עודכנה ביוני בפעם השנייה כלפי מעלה בכ־7 מיליארד שקל לעומת התקציב המקורי (ההגדלה הקודמת היתה במרץ עם פתיחת התקציב הראשונה). הכלכלן הראשי פעל לפי הספר: נקט בשמרנות ושיחרר רק כאשר הנתונים החדשים אילצו אותו, כמעט בכוח.
באוצר מסרבים בתוקף לכמת את גודל ההפתעה של נתוני הגירעון, ובצדק. באוזני הפוליטיקאים ואנשי הצבא, כל סכום מעל התחזית נתפס כעודף תקציבי שצריך להשתמש בו. זאת, כאשר ממשלת ישראל בגירעון לא מבוטל שצפוי לגדול כי המלחמה נמשכת. אבל יש מספר – והוא סביב 19 מיליארד שקל. וזה מספיק גדול כדי לכנותו באפר (כרית ביטחון).
וכאן נפתח הפער בין חלק מאנשי האוצר לבין בנק ישראל. הנגיד מציג מסלול שבו הוצאות הביטחון לא יירדו ל־5% תוצר אלא יתייצבו סביב 6%־7%, ומכאן שנדרשות התאמות פיסקאליות (קיצוצים או מסים). באוצר לא מכחישים את החלק הראשון. גם שם מעריכים שב־2027 יחס הוצאות הביטחון לתוצר יישאר מעל 5%.
באגף התקציבים מצדדים בנגיד. שם רואים תקציב ביטחון של 183 מיליארד שקל וחוששים כי אחרי שלוש שנים של תקציבים בשיעור כזה יהיה קשה מאוד להוריד את הרמה. באגף החשב הכללי, מנגד, מסתייגים מהדרישות של בנק ישראל. לשיטתם, הטלת מסים על הציבור העובד כדי לסגור גירעון שממילא הולך וקטן היא מהלך שמקטין צמיחה ללא הצדקה. ההערכה בחשב הכללי היא כי ללא סבב לחימה נוסף מול איראן, השנה תסתיים בגירעון נמוך מ־4.9% תוצר. ההערכה הזאת אינה נאמרת בקול, מפני שברגע שהיא נאמרת, נפתחות דרישות תקציביות מכל המשרדים, ומערכת הביטחון עומדת ראשונה בתור. הבאפר קיים, והוא אמיתי. השאלה היא אם ייעודו ייקבע בדיון תקציבי מסודר, או לפי מי שדופק ראשון על הדלת ומפעיל יותר כוח ואיומים.
