ההשראה מהשכנים: להרוויח מגז — ולהאיץ חדשנות באנרגיה
ראש הממשלה הודיע בשבוע שעבר כי החליט לאשר את עסקת ייצוא הגז הגדולה בתולדות ישראל — כ־35–37 מיליארד דולר לאספקת גז מ”לווייתן” למצרים עד 2040. העסקה תזריק חמצן לכלכלה הישראלית וליציבות האזורית, ובעיקר פותחת חלון הזדמנויות נדיר: להשתמש בהכנסות מהגז כדי לבנות כאן מנועי צמיחה שיחזיקו מעמד הרבה אחרי שמאגר הגז יתמעט.
אם צריך השראה, היא נמצאת קרוב: השכנות שלנו, מעצמות אנרגיה לא מאתמול—איחוד האמירויות, סעודיה ובחריין—ממשיכות להרוויח מנפט וגז ובו־בזמן בונות באגרסיביות את העתיד. באמירויות, הארגון בבעלות ממשלתית מסאדר (Masdar) – שהינו שותפות שלTAQA, מובאדלה וADNOC- הציב יעד שאפתני של 100 ג׳יגה־ואט מתחדשות עד 2030, לצד אסטרטגיית מימן לאומית שמציבה יעדי ייצור מימן עד 2031 ומעבר לכך.
בסעודיה, פרויקט המימן הירוק של עיר העתיד ניאוםNeom) ) מתקדם (~80% התקדמות בתחילת 2025) כחלק מחזון ׳סעודיה הירוקה 2030׳ להעביר עד מחצית מהחשמל למקורות מתחדשים; בנוסף פועלות זרועות השקעה כמו Aramco Ventures וWa’ed Ventures- למימון חדשנות ופיתוח אקוסיסטם של יזמות טכנולוגית.
בחריין מצידה מתווה אסטרטגיית מעבר אנרגטי (דרך Bapco Energies) עם יעדי מתחדשות ארוכי טווח, ומקדמת פרויקטים חדשים של אנרגיית שמש—ביניהם מתקן סולרי של 150 MW שהוכרז ב-2025.
הדפוס אצל שלושתן דומה: הן בונות במקביל שתי זרועות—מיצוי יעיל של נכסי הדלקים המאובנים לצד השקעה אגרסיבית באנרגיות מתחדשות, אגירה, מימן ואמוניה דלי-פחמן, לכידת פחמן וחדשנות בטכנולוגיות נקיות. זה אינו מסר “נגד” הגז; זו אסטרטגיית גידור והאצה: למנף את ההווה כדי לקנות את העתיד.
גם לנו אין פריבילגיה להתלבט. הגז הישראלי הוא נכס חשוב — ומהווה היום כ-45% מתמהיל האנרגיה של ישראל – אך הוא איננו לנצח. בשורה התחתונה: הגז הישראלי הוא משאב מתכלה עם אופק, שאומנם תלוי בקצב ההפקה, אך נמדד בעשורים בודדים. זאת ועוד, עם עליית הביקוש לחשמל (ה AI-כבר פה), העסקה עם מצרים תהיה “כסף חכם” רק אם נפנה חלק משמעותי מהרווחים לבניית חוסן אנרגטי בשני נתיבים מקבילים: 1) חיזוק וגיוון תשתיות האנרגיה הלאומיות (רשת חזקה, אגירה בקנה מידה גדול, ייצור נקי אמין (אנרגיית השמש היכן שניתן), ו-2) האצת ההשקעה בחדשנות טכנולוגית באנרגיה ובפתרונות אקלים שתאפשר את הגיוון אנרגטי המקומי הנדרש, ותמצב את ישראל כמובילה עולמית בחדשנות בתחום.
מה זה אומר בפועל? דווקא לאור הקיצוצים המשמעותיים בשנתיים האחרונות בתקציבי המחקר ופיתוח במשרד האנרגיה ובאקדמיה, יש כאן הזדמנות להפנות חלק מתמלוגי הגז למסגרות אלה כדי לאפשר מענקים תחרותיים למו״פ אקדמי ומענקים נרחבים יותר לסטארטאפים שמפתחים את הטכנולוגיות הנדרשות כדי לאפשר עצמאות אנרגטית ונקיה: בינה לרשת, ניהול עומסים, מימן ללא פליטות, שימוש בפחמן דו-חמצני כחומר גלם למוצרים, waste-to-energy, ומחזור חומרים ומינרלים קריטיים לתעשייה וכלכלה מעגלית.
עסקת הגז של היום היא הישג. זהו “הון עוגן” שמאפשר להמיר רווחים ממשאבי הטבע של ההווה למנועי צמיחה טכנולוגיים שיישאו את ישראל עשורים קדימה. מי שמסתכל על האמירויות מבין: להרוויח מנכסי העבר ולממן את החדשנות של העתיד — זו האסטרטגיה הנכונה.
יעל וייס זילברמן היא סמנכ״לית פיתוח עסקי בקרן ההשקעותNetZero Ventures
