בינה מלאכותית במשפט מנהלי - מאחורי ההנמקות המרשימות מסתתר לעיתים חלל ריק
בעידן שבו הבינה המלאכותית מבטיחה לייעל כל היבט בחיינו, אנו נחשפים פעם אחר פעם גם לסכנות הטמונות בה
פסק דין שניתן השבוע בבית המשפט העליון, מזכיר לנו כי מאחורי ההנמקות המרשימות, לעיתים מסתתר חלל ריק של "הזיות" טכנולוגיות, אשר עלול להוביל להתנערות של המדינה מאחריותה וחובותיה כלפי האזרח, בניגוד לכללי המשפט המנהלי (ע"מ 63194-08-25 נבו בן כהן נ' עיריית רמת גן ומשרד החינוך (ניתן ביום 22.3.2026)).
סיפור המעשה נשמע כמעט דמיוני: אב לתלמיד בחינוך המיוחד ביקש מהעירייה אישור להסעות מביתו. העירייה סירבה, תוך שהיא נסמכת על "חוזר מנכ"ל משרד החינוך" מפורט ועל שורה של פסקי דין. אלא שכאשר האב בדק את הנתונים, התבררה האמת המדהימה: חוזר המנכ"ל האמור כלל לא קיים, וגם לא פסקי הדין. העירייה, כך התברר, עשתה שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית, שהמציאה את חוזר המנכ"ל ואת הפסיקה כדי להצדיק את החלטתה לדחות את הבקשה. האב פנה לבית המשפט המחוזי והמחלוקת הסתיימה בפשרה, ללא פסיקת הוצאות. האב הגיש ערעור לעליון על ההחלטה שלא לפסוק הוצאות לחובת עיריית רמת גן בשל התנהלותה הפגומה. במסגרת הערעור הוסיפה העירייה חטא על פשע, ועשתה שוב שימוש פסול ולא מבוקר בבינה מלאכותית, והפנתה לפסקי דין שלא קובעים את מה שנטען על ידה או שאינם קיימים כלל. ונזכיר, כי האמור נעשה על ידי העירייה במענה לטענות שהופנו כלפיה לשימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור והעביר ביקורת חריפה על התנהלות עיריית רמת גן.
השופטים הבהירו כי הבעיה איננה עצם השימוש בטכנולוגיה, אלא השימוש בה ללא בקרה המאמתת את תוצריה. בית המשפט חזר על העיקרון שנקבע לאחרונה בשורה של פסק דין, לפיו עורך דין המגיש כתב טענות שתוכנו בדוי בשל שימוש בכלי בינה מלאכותית ללא בדיקה- מטעה ומועל בחובה הבסיסית ביותר כלפי הצד שכנגד וכלפי מערכת המשפט, והתנהלות זו עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
במקרה הנדון, בית המשפט העליון התייחס לראשונה לנושא של שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית על ידי הרשות המנהלית במגעה מול האזרח. אחד מן הרציונלים המרכזיים הניצבים בבסיס חובת ההגינות המוגברת המוטלת על רשויות המינהל, הוא פערי הכוח הדרמטיים המתקיימים בינה לבין האזרח. רציונל זה, קבע בית המשפט, מוביל למסקנה, כי בנסיבות כאלה החומרה היא כפולה: בעוד שבבית המשפט יש גורמים המגשרים על פערי הכוחות ויכולים לחשוף את ה"הזייה" (שופט ועורך דין), ביחסים שבין האזרח לרשות לא קיימים מחסומים דומים. האזרח שמקבל מכתב רשמי ומנומק מהעירייה נוטה להאמין לו, ואין לו את הכלים לדעת שמדובר בפרי דמיונו של אלגוריתם. במצב כזה, האזרח מוותר על זכויותיו מבלי לדעת שנעשה לו עוול. לפיכך קבע בית המשפט, כי שימוש בלתי מבוקר שעושה הרשות בבינה מלאכותית במסגרת יחסיה הישירים עם האזרח, פותח פתח לביקורת שיפוטית מחמירה והדוקה יותר, ועשוי להצדיק, ככלל, סעד משמעותי.
בסופו של יום, ובניגוד לפסקי דין קודמים שעסקו בנושא, בית המשפט פסק לחובת עיריית רמת גן הוצאות בשיעור ניכר (30,000 ₪). נקבע, כי כחלק מחובת בית המשפט לשמור על טיבם והוגנותם של הליכי המשפט, עליו להקפיד ולוודא כי מערך התמריצים 'מיושר', וכי עשיית שימוש לרעה באותם הליכים אינה משתלמת.
המסר של פסק הדין איננו כי על הרשויות להימנע משימוש במערכות בינה מלאכותית. שימוש בבינה מלאכותית על ידן עשוי להביא לעולמנו תועלות מרובות, ולתרום בשלל דרכים לטיוב וייעול פעולתן של אותן רשויות, תוך שיפור השירות הניתן לאזרח. אלא, ששימוש זה להיעשות באחריות ובשיקול דעת, מתוך מודעות למגבלות העדכניות של הטכנולוגיה, ותוך שמירה על המצפן, שלפיו אותו שימוש מתבצע לטובת האזרח, ותוך שמירה על זכויותיו.
מאת עו"ד איה רייך-מינא, שותפה וראש תחום ליטיגציה מנהלית (במשותף), פישר (FBC)
d&b – לדעת להחליט
