משרד האוצר פועל למנוע קביעת יעדים שאפתניים באנרגיות מתחדשות
אחרי שנכשלו בהכפפת משרד האנרגיה למשרד האוצר בתקופת כהונתו של ישראל כ"ץ, מנסים שוב לעשות זאת, הפעם לאלי כהן: חוק ההסדרים כולל סעיף שמעביר לאוצר את האחריות להחלטות מדיניות בעלות משמעות של יותר מ־100 מיליון שקל
משרד האוצר מנסה שוב לנכס לעצמו את סמכויות משרד האנרגיה בחוק ההסדרים. זאת, בין השאר, במטרה לעקר את יעדי האנרגיה המתחדשת.
אף על פי שמדובר בתחום שנמצא בסמכות משרד האנרגיה, למשרד האוצר כבר היום יש דריסת רגל בהליך קבלת ההחלטות, מתוקף חברותו במליאת רשות החשמל. אולם כעת מבקשים במשרד האוצר לכבול את ידי שר האנרגיה ומשרדו בהחלטות המדיניות, בצעד חסר תקדים: שר האנרגיה לא יוכל לקבל החלטות הנוגעות לתחום עיסוקו, וייאלץ לקבל את הסכמת שר האוצר בכל עקרונות מדיניות שסך העלות השנתית הנובעת מיישומם עולה על 100 מיליון שקל.
לכלכליסט נודע כי מה שעורר את חמתו של משרד האוצר הוא תוכנית משרד האנרגיה להקים 100 אלף גגות סולאריים חדשים בישראל, שהוכרזה במאי האחרון. המטרה: להפחית את זיהום האוויר שגורמת רשת החשמל, ולעמוד ביעדים שנקבעו לשנת 2030 – 30% מהחשמל בישראל יופקו ממקורות מתחדשים ונקיים, ולא מפחם, סולר וגז. דבר זה אמור היה להציב את ישראל בשורה אחת עם המדינות המפותחות בנושא האנרגיה הנקייה.
במשרד האוצר טענו אז בתגובה להכרזה כי התוכנית ״גובשה במחשכים״, ואילו יו״ר רשות החשמל אמיר שביט דחה את הביקורת. כעת החליטו באוצר לסכל את האפשרות של משרד האנרגיה לקבל החלטות משמעותיות בתחום.
כ"ץ סיכל את היוזמה
החלטה דומה השתרבבה לחוק ההסדרים גם בתקופתו של ישראל כ״ץ כשר האנרגיה לפני כשנתיים, אולם הוא הצליח לסכלה. כעת גורמים בממשלה ובשוק סבורים כי תחת השר הנוכחי, אלי כהן, יש סיכוי טוב יותר להעביר את אותו סעיף בחוק. ״שפשוט ישנו את שם משרד האוצר למשרד האוצר והאנרגיה. אם ההחלטה הזו תעבור, זה עלבון מוחלט״, אומרים מקורות בתעשייה.
חוק משק החשמל קובע כי שר האנרגיה רשאי להחליט בענייני מדיניות משק החשמל. לפי החוק, השר פונה לרשות החשמל, היא מצידה מנפקת המלצות באמצעות שימוע ציבורי, והשר יכול לקבל את ההמלצות או לא. כשעקרונות המדיניות נקבעים על ידי השר, רשות החשמל מחויבת להם. כך למשל נקבעו יעדי האנרגיה המתחדשת בעשור האחרון, ההחלטה להשבית את היחידות הפחמיות, הטמנת קווי מתח עליון ועוד.
אם יאושר הסעיף, מדובר בפוטנציאל נזק עצום וארוך טווח לתחום האנרגיה המתחדשת בישראל, אשר האוצר ידוע כלעומתי לו, לאחר שבשנים האחרונות עסק במרץ בסיכול יוזמות בתחום. הוא אף הואשם בכך באופן ישיר על ידי מבקר המדינה, שקבע בדו"ח חריף כי הוא מהווה מכשול בטיפול בנושא משבר האקלים ובקביעת יעדים שיקרבו את ישראל לנהוג כמדינות המפותחות.
החלטה בנוגע ליעדים באנרגיה מתחדשת עומדת גם כרגע על הפרק. שר האנרגיה הטיל על מליאת רשות החשמל לגבש המלצות ליעדים לשנים 2035, 2040 ו־2050 – ולאחר מכן הוא צפוי לאשרן כהחלטות מדיניות. באופן עקבי, האוצר מתנגד להצבת יעדים בתחום. אנשיו סבורים כי ישראל לא צריכה לקחת חלק במאמץ הגלובלי למאבק בהתחממות כדור הארץ.
גם כעת, ישראל לא עומדת ביעדים הנמוכים שהציבה במשך השנים, בין היתר בשל מדיניות האוצר. זאת למרות שהיא אחת המדינות עם היעדים הצנועים ביותר בנושא.
תועלת כלכלית-חברתית
איתן פרנס, מנכ״ל איגוד חברות אנרגיה ירוקה לישראל, אומר כי ״ההצעה המדוברת תחסום את ענף האנרגיה המתחדשת בישראל. אף על פי שייצור חשמל סולארי ואגירה כבר מתחרים כלכלית בייצור בגז, עדיין יש סגמנטים שמצריכים מימון ציבורי, כגון קירוי של גגות סולאריים וגם שילוב של אנרגיה סולארית וחקלאות. כעת משרד האוצר מבקש לחסום את המימון לתחום היחיד שבשני העשורים האחרונים העביר תקציבי עתק לפיתוח הפריפריה בישראל. אין כיום כמעט יישוב בפריפריה שלא נהנה מהכנסות מייצור סולארי. האוצר לא ראה אף פעם את התועלת החברתית כלכלית הזו של חלוקת ההון והוא מעדיף שמספר מצומצם של חברות יפיקו את רוב החשמל במשק ועדיף בגז זול".
פרנס אומר כי הגבלת סמכותו של שר האנרגיה לקבוע מדיניות במשק האנרגיה מפרה את האיזון בחוק משק החשמל, ו"חמור מכך, ההצעה תביא לכך שסמכויות דה־פקטו של שר האנרגיה עוברות לשר האוצר אך ללא האחריות – בניגוד לסדרי מינהל ושלטון תקינים״.
מלשכתו של שר האנרגיה אלי כהן לא נמסרה תגובה.
