"הנכסים שהבאתם לזוגיות לא ישארו בהכרח שלכם לאחר הגירושין"
פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון שקבע כי נכסים שהיו בבעלותו של אחד מבני הזוג עשויים להתחלק שווה בשווה בגירושים מייצר דרמה בענף דיני המשפחה. לקראת פורום Duns 100, מסבירים בכירי התחום כיצד הפסיקה החדשה תשפיע על הענף
פסיקת בית המשפט העליון בנושא חלוקת נכסים חיצוניים בגירושין היא החלטה משמעותית, לא שגרתית המייצרת השפעה על תיקים אשר מתנהלים כעת ועל האופן שבו ינוהלו תיקים בעתיד, בכל הקשור לרכוש שאדם מביא עמו לתא המשפחתי. הפסיקה בעצם מרחיבה את מושג השיתוף הספציפי, מעבירה את המוקד מרישום פורמלי להתנהגות בפועל, ומקילה על נטל הראיה לטובת הצד התובע לשיתוף. השינוי יוצר למעשה אי וודאות משפטית מסוימת המחייבת התאמה של תיקים קיימים וצפוי לגרום לעלייה דרמטית בהסכמי ממון.
פסק הדין התקדימי מסביר כי גם אם בן או בת הזוג קיבלו במתנה נכסים לפני הנישואים, יתכן מאוד והם יצטרכו לחלוק אותו כתוצאה מהגירושין. נכון, לא מדובר על כך שמעתה בכל מקרה יצטרך אדם לחלוק את נכסיו מלפני הנישואין עם בן או בת זוגו במסגרת הסכם גירושין, אולם בניגוד לעבר שהיה נהוג לחשוב כי נכסים חיצוניים יישארו בידיו של בן או בת הזוג שהנכס היה ברשותם ובבעלותם, כעת הדברים משתנים. ההחלטה התקדימית קובעת כי אם יתגלו סימנים מובהקים לכך שהנכס נוהל באופן משותף, שהשבחתו נעשתה על ידי שני הצדדים במימון משותף, שהפקדת רווחים כאלה ואחרים מהנכס הגיעו לחשבון משותף, וההתנהגות המשותפת ביחס לנכס הראתה כוונות שיתופיות משמעותיות, בית המשפט עשוי מעתה לחלק את הנכס במסגרת הגירושין. כלומר, גם זוגות שמראש התכוונו להשאיר רכוש "חיצוני" כנפרד, עלולים למצוא עצמם בסיטואציה של שיתוף בפועל אם הם יתנהלו לאורך השנים בשיתופיות ביחס לנכס. הדבר ממחיש את החשיבות שבהסדרת נכסים ברורה מראש באמצעות הסכם ממון מפורש ומאושר, שימנע פרשנות מאוחרת על סמך התנהגות.
מה חושבים על כך עורכי הדין מתחום דיני המשפחה אשר פוגשים באופן תדיר את הסוגיות המשפטיות הקשורות לחלוקת "רכוש חיצוני"?
ובכן, עורכי הדין נמצאים בתהליך למידה שבמהלכו יובן עד כמה ההחלטה משנה סדרי עולם בתחום הספציפי של חלוקת ה"רכוש החיצוני". חלק מעורכי הדין מזהים הזדמנות לתביעות חדשות מחד, אך מאידך מביעים גם חששות מהגדלת מורכבות משפטיות ועלויות הליכים. לדברי כמה מעורכי הדין שהתראיינו לכתבה, מעבר להבנה כי ישנה חשיבות רבה יותר לחתימה על הסכמי הממון, ידרשו התאמות בהסכמי ממון עתידיים תוך דרישה לניסוחים הרמטיים שימנעו פרשנויות רחבות של התנהגות זוגית כמעידה על כוונת שיתוף.
מעבר לפסק הדין התקדימי בעליון, עורכי הדין התייחסו לנושאים נוספים הנמצאים במרכז השיח של ענף דיני המשפחה, ואשר צפויים לעלות לדיון במהלך פורום Duns 100 לבכירי המשפט בתחום דיני המשפחה, כגון: תפקוד בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין הרבניים בתקופת המלחמה, כולל המשמעות של שהייה משותפת בבית ועבודה מהבית בתקופה כה מאתגרת.
לכתבה התראיינו עו"ד עמרי דליהו, שותף, דליהו רונן ושות", עו"ד מיכאל גבור, שותף מייסד, מיכאל גבור חברת עו"ד, עו"ד שלי יהב, שותפה, רות דיין חברת עו״ד, עו"ד גל רוסבי מור, בעלים, גל רוסבי מור חברת עורכי דין, עו"ד נאוה פרס, בעלים, נאוה פרס, משרד עורכי דין, עו"ד רעות שדה, בעלים במשרד 'רעות שדה ושות' משרד עורכי דין, עו"ד חוסין זגייר, חוסין עלי זגייר משרד עורכי דין ונוטריון.
בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה נאלצים מאז שבעה באוקטובר לקבל החלטות בסביבת עבודה מורכבת. באילו שני היבטים מרכזיים מתבצעת לדעתך עבודה טובה יחסית, ואילו שני היבטים מרכזיים דורשים שיפור דחוף?
עו"ד שלי יהב: "מאז ה- 7 באוקטובר, סביבת העבודה המשפטית בתחום דיני המשפחה השתנתה משמעותית. לצד האתגרים המשפטיים הרגילים, נוסף מימד מתמשך של חירום, חוסר ודאות ורגישות גבוהה. אלו מכתיבים דרכי פעולה אחרות – הן מצד עורכי הדין והן מצד בתי המשפט/ בתי הדין.
מה עובד טוב יחסית:
1. תגובת המערכת המשפטית לשעת חירום – ניהול דיונים והתאמות פרוצדורליות:
לזכותם של בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הרבני ייאמר כי הותאמו מנגנונים לניהול תיקים בתנאים לא שגרתיים – לרבות דיונים מרחוק, החלטות מהירות בעתות פינוי או מילואים, מתן ארכה, טיפול מיידי בסוגיות הקשורות לחירום, ומתן מענה גמיש וממוקד לצרכים דחופים. המערכת גילתה הבנה מעשית כלפי ההורים והילדים המצויים תחת עומס נפשי או לוגיסטי.
2. נכונות שיפוטית להתבוננות אנושית, רגשית ופרגמטית במצב המשפחתי החדש שנוצר:
ניכר כי השופטים, כמו גם דיינים, משכילים לנהל את ההליך תוך איזון מחודש בין הכללים המשפטיים לבין המציאות המשתנה, גם כאשר היא לא מתיישבת עם ה”ספר”. אני מזהה מגמה חיובית של ריסון שיפוטי במקום שבו אכיפה קלאסית תזיק יותר משתועיל – במיוחד מול הורים במצוקה רגשית או כלכלית, לרבות בכל הקשור לנושאים מורכבים כגון אובדן, פוסט טראומה, מילואים, שינויי עבודה והכנסות בעקבות המלחמה ועוד.
מה דורש התמודדות משפטית מורכבת יותר:
1. חוסר ודאות ואחידות בהחלטות שיפוטיות:
דווקא על רקע אותה גמישות מבורכת, אנו כעורכי דין נדרשים כיום להתמודד עם קושי בהערכת סיכונים. מה שבעבר נחשב “מובהק” או צפוי – הפך כיום לתלוי נסיבות, תלוי שופט, ותלוי הקשר חירומי. נדרשת חשיבה אסטרטגית עדינה ומותאמת יותר, לצד פיתוח כלים משפטיים יצירתיים שמאפשרים הגנה יעילה על זכויות במציאות שמשתנה תדיר. מצב זה יוצר בהתאמה חוסר אחידות בהחלטות השיפוטיות שמתקבלות והיחס של הגורם השיפוטי ביחס לאותה סוגיה בדיוק.
2. חוסר התאמה בין החקיקה שנהגה עד ה7/10 לבין הצורך לבצע תיקונים/ התאמות בחקיקה / בדין:
בתי המשפט ובתי הדין כבולים לדין ולחקיקה שטרם הותאמה/ השתנתה בהתאם לנסיבות הייחודיות שנוצרו לאחר ה7/10, כאשר נדרשים פתרונות יצירתיים שלא עולים בקנה אחד עם הדין שקדם ל7/10. בתחום העיזבונות ראינו שנעשו תיקוני חקיקה ופסיקה ואולם לא כך הם הדברים בנושאים רבים אחרים".
עו"ד נאוה פרס: "לדעתי, בתיהמ"ש לענייני משפחה מתמודדים בצורה טובה יחסית עם האתגרים שהציבה המלחמה. העבודה מרחוק, שהפכה לחלק בלתי נפרד מפעילות השופטים מאפשרת לשופט לנהל עניינים דחופים גם מרחוק, לרבות קבלת תגובות וכמובן מתן החלטות מרחוק, באופן שמקדם את ניהול התיק ואף מביא לפתרונות.
הקושי שטרם הוסדר באופן משביע רצון הוא עניין קיום הדיונים במצבי חירום, באמצעות היוועדות חזותית. בהקשר זה, המערכת עדיין לא פיתחה מנגנונים יעילים לקביעת הדיונים באופן הזה וקיומם. נדרשת כאן השקעה טכנולוגית כדי להביא לקיום דיונים מרחוק ביעילות. כתוצאה מכך, חווינו מאז 7 באוקטובר תקופות שבהן לא התקיימו כלל דיונים, כך שניהול התיקים נפגע, וכששבנו לעבודה סדירה נוצרו עיכובים משמעותיים בעבודת המערכת, עם עומסים כבדים".
עו"ד מיכאל גבור: "אני סבור כי האתגר המרכזי של מערכת המשפט הוא לשמור על תפקוד יעיל תוך התמודדות עם נפח גדול של מקרים מורכבים ורגישים בתוך מציאות כאוטית של מצב חירום מתמשך. מבחינת היתרונות הרי כי המלחמה היוותה כר פורה לזירוז הליכים מבחינת האפשרות לקבלת החלטות מהירות לא תמיד תוך עירוב האפוט"כ כאשר נותר שיקול דעת לביהמ"ש האם לאשר פעולה אשר דרך כלל עירבה את האפוט"כ כצד להליך. כמו כן במהלך תקופת המלחמה התגמשה לה דרישת הפרוצדורה ובתי המשפט הפגינו גמישות רבה יותר בהליכי ביניים והליכים אחרים לרבות קיום דיונים בדרכים חלופיות. מבחינת חסרונות הרי שבתי המשפט נדרשו לקבל החלטות מורכבות עתים ללא תקדימים שבעבר, דבר אשר הוביל לבלבול וחוסר קוהרנטיות בפסיקת בתי המשפט וכן לאור צוק העתים הרי שלא אחת התקבלו החלטות – כאשר המידע והבסיס להן היה מוגבל דבר אשר הקשה על הערכה מלאה של כלל הנסיבות בתיק".
עו"ד עמרי דליהו: "המערכת המשפטית, בדומה למדינה כולה, נאלצה להתאים את עצמה למציאות חדשה ומורכבת. לזכותה, ניתן לציין שני היבטים חיוביים: הגמישות הטכנולוגית, שהתבטאה במעבר מהיר לדיונים מקוונים והגשת מסמכים דיגיטלית, מה שאיפשר רציפות תפקודית חיונית. כמו כן, ניכרת רגישות גבוהה ותעדוף מקרים דחופים הקשורים לקטינים ולמצבי סיכון, מתוך הבנה של גודל השעה.
לצד זאת, ישנם שני אתגרים הדורשים שיפור דחוף. הראשון הוא הארכת משך הטיפול בתיקים "רגילים", שנדחקו באופן טבעי הצידה, ויוצרים עומס ואי ודאות למשפחות רבות. השני הוא הצורך בגיבוש מדיניות אחידה להתמודדות עם סוגיות שנולדו במלחמה, כמו סכסוכים סביב העתקת מקום מגורים של קטינים או קביעת זמני שהות להורים במילואים. אחידות כזו תייצר ודאות ותמנע פסיקות סותרות".
עו"ד חוסין זגייר: "בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה הם לא יצורי אבן וברזל, אלה מושפעים מתמורות ומהפכים היות במוקדם עומדים בני אדם מבשר ודם.
מאז השבעה באוקטובר עברו על המדינה הרבה ימים סוערים ועבודה טובה התבצעה בהתחשבות יתרה במשפחות הנזקקות לשירותים המשפטיים בתחום המשפחה. שני ההיבטים הדרושים שיפור: הראשון הינו מתן החלטות ופסקי דין באופן מהיר. השני הינו מתן מענה על ידי בתי הדין ובתי המשפט לענייני משפחה על ידי סיפוק סביבה מוגנת לקטינים במסגרת החלטותיהם".
המלחמה הנוכחית מצטרפת לתקופה הקורונה ועבודה מהבית הפכה להיות נפוצה יותר ויותר - האם לדבר יש השפעה על כמות מקרי הפרידות והגירושין, והאם יש לכך השפעה הבאה לידי ביטוי במהלך הסכמי גירושין וחלוקת נכסים?
עו"ד נאוה פרס: "תקופת הקורונה והמלחמה הנוכחית אכן שינו את אופן והיקף השהייה של כולנו בבית, הן בשעות העבודה, שרבים מבצעים מהבית, והן בשעות הפנאי, כשבמהלך הקורונה והמלחמה, אפשרויות הבילוי הוגבלו ושובשו במידה ניכרת. אלה תקופות שמעצימות קשיים, בעיות וקונפליקטים בתא המשפחתי. במיוחד כשלא ניתן לברוח למחוזות העבודה או למחוזות אחרים. לכך נוסף במקרים רבים חוסר ודאות תעסוקתי ועסקי, מתח ודאגה. כל אלו בצירוף היעדר מסגרת לילדים – היוו בית גידול למחלוקות, מריבות, משברים ואפילו גירושין. יחד עם זאת, הרהורים קיומיים עקב הטלטלה רתמו את הצדדים להתגייסות משותפת לטובת שיפור הקשר הזוגי, קירבה וחברות. בתקופת הקורונה וגם במהלך המלחמה הנוכחית טיפלנו במשרד בגיבוש הסכמים למיסוד קשר בין בני זוג שחיו בבתים נפרדים והחליטו על מגורים משותפים ואפילו נישואין".
עו"ד חוסין זגייר: "הטיפול הנפוץ באפידמיה או מגפת הקורונה היה ע''י מניעת התפשטותה באמצעות סגר גיאוגרפי בין מדינות, כולל "סגר בינלאומי" וסגר פנימי במדינות, לרבות הבידוד הביתי או בידוד במתקן ציבורי. הבידוד והסגר של בני המשפחה האחת בתוך הבית למשך תקופות ממושכות גרם להתפרצויות של סכסוכים מרובים בתוך התא המשפחתי, ומן הסתם, העצים סכסוכים שהיו קיימים ערב התפרצות המגפה, כאשר בידוד וסגר היה השיטה השכיחה להתגוננות מפני התפשטות נגיף הקורונה. בדומה למגפת הקורונה, מלחמת חרבות ברזל, גרמה לצמצום חופש התנועה של הציבור, ולהופעת רגשות עזים בציבור כמו פחד, חרדה, כאב ושכול, והכל כאשר ברקע אנשים, בלית ברירה, החלו לעבוד מרחוק מהבית. העבודה מהבית כשלעצמה, הביאה להקלה, אצל רוב הזוגות, והסיחה את הדעת מהתחושות בדבר הסכנה, אף, אפשרה לעובדים להתאוורר ממסגרת העבודה השגרתית הקשיחה, על-כן, וביחס לתקופת הסגר ובידוד לעיל, העבודה מהבית כאילוץ הכרחי שנגרם עקב מגפת הקורונה ומלחמת חרבות ברזל, לא השפיעה ממילא על מספר מקרי הגירושין ולא גרמה להעצמת הסכסוכים המשפחתיים".
עו"ד שלי יהב: "ישנה עליה באחוזי הגירושין בעקבות, בין היתר, השהות הארוכה בבית יחדיו, היעדר מסגרות חינוכיות, חוסר ודאות כלכלית, פגיעה בהכנסות ועוד. המלחמות גרמו להסלמה ביחסים בין בני הזוג שפגעו ביכולת שלהם להגיע להסכמים בדרכי שלום והשפיעו גם על טענותיהם לחלוקת רכוש. למשל, בעל עסק שנפגע בעקבות המלחמה מבקש שהערכת השווי של העסק שלו תיקח בחשבון את ההשלכות של הפגיעה הכלכלית בעסק קדימה ולא רק עד מועד הקרע בין הצדדים".
עו"ד מיכאל גבור: "הנתון הסטטיסטי האחרון הצביע על עליה באחוז הגירושין בתקופת המלחמה ובפרט בדגש על המילואימניקים. לצד היתרונות שיש לעבודה מהבית כמובן (גמישות בניהול הזמן; זמן איכות עם המשפחה וכד') הרי שעצם היות בני הזוג יחד 24/7 עשויים לגרום למתח במרחב הביתי תוך קשיים של ממש להפריד את מרחב החיים האישים מהעבודה. בהחלט לאור כך הרגישו זוגות כי הם אינם יכולים להמשיך עוד יחד כי עצם שהות של 24/7 יחד תוך עבודה – הדגישה ביתר שאת את מה שהיה חבוי בעבר ועתה התפרץ לו. מבחינת השפעה על הסכמי הגירושין עולה ביתר שאת שאלת היעדרות בנ"ז מהבית לאור שמ"פ וההשלכות לכך (ככל וזה מוסרי לדון בהשלכות של מלחמה שהינה כפויה הלכה למעשה), לרבות שאלת התאמת המזונות, שיפוי צהל"י ופיצויים. לגבי חלוקת נכסים תהיה התייחסות לרכוש שנפגע במלחמה; חלוקת ביטוחים וגמלאות והוראות הדין לרבות התייחסות ספציפית לאבדן עסקים".
עו"ד עמרי דליהו: "המעבר לעבודה מהבית חשף והעצים דינמיקה נסתרת אך משמעותית ביחסים: חלוקת הנטל על "המטלות הבלתי נראות". גם כששני בני הזוג עובדים במשרה מלאה מהבית, נוצר מצב שאחד מהם, לרוב מי שהיה גמיש או זמין יותר, סופג באופן טבעי יותר "הפרעות" ומטלות שוטפות כמו טיפול בילד חולה, קבלת משלוחים או ניהול משק הבית. הדבר יוצר שחיקה ותסכול, שכן בפועל, הקריירה והריכוז של צד אחד נפגעים, בעוד הצד השני מצליח לשמר סביבת עבודה מנותקת יותר.
ההשפעה על הסכמי הגירושין ישירה. בניהול ההליך, אנו שמים כעת דגש גדול יותר על "התרומה הלא כלכלית" לרווחת המשפחה. אנו טוענים לפגיעה ממשית בנכסי הקריירה ובפוטנציאל ההשתכרות של בן הזוג שנשא בעיקר הנטל הביתי, ופועלים לאזן פגיעה זו באמצעות חלוקת רכוש או תשלומים המכירים בפער שנוצר בין הצדדים במהלך תקופה זו".
בית המשפט העליון פסק בסוף החודש שעבר כי גם נכסים מלפני הנישואים עשויים להתחלק שווה בשווה בגירושים. כיצד פסיקה תקדימית שכזאת משפיעה על תיקים המתנהלים בבית המשפט בשעה זאת, ואיזו השפעה עתידית צפויה בעקבות פסק הדין?
עו"ד עמרי דליהו: "פסק הדין האחרון של העליון (בע"מ 5620/24) מבהיר באופן חד את הכללים לחלוקת נכסים חיצוניים. הוא קובע כי שיתוף בנכס, כמו דירה שהתקבלה במתנה, נובע מהסכם משתמע הנלמד מהתנהגות הצדדים לאורך שנים. החידוש המרכזי הוא דחיית פתרונות 'ביניים': בית המשפט קבע שאם הוכחה כוונת שיתוף, היא חלה על הנכס כולו, ללא אפשרות להפריד באופן מלאכותי בין הקרקע המקורית לשווי ההשבחה. המשמעות היא שהתוצאה במסלול זה היא 'הכל או כלום'; שותפות מלאה ושווה, או היעדר שותפות.
לפסיקה השפעה עתידית ברורה: היא הופכת את הסכם הממון לכלי הכרחי עוד יותר, לא רק כדי להגן על הנכס, אלא כדי למנוע את אי הוודאות שהתנהגות משותפת ממושכת עלולה ליצור. היא מחייבת זוגות להבין שהתנהלות כלכלית משותפת לגבי נכס הרשום בנפרד, עשויה בסופו של יום לגבור על הרישום עצמו".
עו"ד גל רוסבי מור: "פסק הדין האחרון של בית המשפט העליון משנה את כללי המשחק בצורה עמוקה ולא צפויה. פעם הייתה תחושה ברורה: מה שקיבלת מההורים לפני החתונה — שלך. קיבלת קרקע? ירשת דירה? נכנסת לנישואין עם נכס בטאבו? שכנעת את עצמך שזה שלך ורק שלך? עכשיו תתחיל לחשוב אחרת.
מהפסק הזה עולה מסר ברור: לא משנה מה היה, משנה איך התנהגת עם זה בתוך הקשר. אם לקחת את הנכס האישי שלך ושילבת אותו בחיים המשותפים, אם הפקדת את ההכנסות לחשבון זוגי, אם נתת לבת הזוג לנהל, לטפל, להחליט, ואם שתקת בזמן שכל זה קרה — בית המשפט עלול לראות בזה שיתוף. לא שיתוף רגשי — שיתוף קנייני. כלומר, תתחלק.
אבל זה לא עוצר כאן. בית המשפט לא הסתפק בלומר "אם זה היה בית המגורים אולי נשתף". הוא אמר בפירוש: גם נכסים שהם עסקיים לגמרי, גם מתנה שקיבלת מזמן, גם אם היא רשומה רק על שמך — לא חסינים. הקרקע אולי שלך, אבל אם לאורך השנים היא הפכה להיות חלק מתכנון משפחתי — אתה כבר לא לבד עליה. מה זה אומר מבחינה מעשית? זה אומר שמי שיש לו נכס אישי צריך לשאול את עצמו שאלה פשוטה: איך אני מתנהג עם הנכס הזה בזוגיות שלי?
אם אתה מתנהג כאילו זה נכס זוגי — אל תופתע כשיגידו לך בבית המשפט שזה בדיוק מה שהוא.
ולכן ההמלצה שלי ברורה: אם יש לך דירה או נכס שקיבלת לפני הנישואין - תעשה הסכם ממון. זה מה שכולם צריכים לעשות ובית המשפט מעודד לעשות וזה משתמע מפסק הדין. יש לך נכס? תנהל אותו בנפרד. תבהיר את הבעלות, לא רק בנייר — גם בהתנהלות. כי מה שייראה כזליגה שקטה של הנכס לחיים המשותפים, יהפוך בסופו של תהליך לשיתוף מלא. ומאותו רגע — הדרך להתחלק כבר קצרה מאוד. הנכסים שלך מהעבר כבר לא מוגנים כמו שחשבת. אם אתה לא רוצה לחלוק — תפסיק להתנהג כאילו אתה חולק".
עו"ד נאוה פרס: "פסיקת בית המשפט העליון בסוגיות רכושיות בתחום דיני המשפחה הינה בעלת חשיבות רבה ובהיותה תקדים מחייב עבור בתי המשפט למשפחה, יש לכך השלכה על כלל ההתדיינויות מעתה ואילך. נוכח העובדה שהליך מעין זה מהווה למעשה התדיינות "בגלגול" שלישי, פסיקת ביהמ"ש העליון בתחום המשפחה הינה נדירה ומועטה, מאחר שרוב הערעורים המוגשים אינם צולחים את מבחני הסף שנקבעו בפס"ד חניון חיפה. מכאן נגזרת חשיבות מוגברת של פסק דין תקדימי זה. באשר לשאלת השיתוף בין בני זוג בנכסים מלפני הנישואין, ניתן להבחין בתנועת מטוטלת בפסיקה, לעיתים מרחיבה ולעיתים מצמצמת את היקף השיתוף ואת הפרמטרים לקביעת שיתוף ספציפי. מבחינת השפעה עתידית, אין לי ספק, שפסק הדין המדובר, בהתחשב בנסיבות שצויינו בו, יגרום לעלייה בשיעור עריכת הסכמי ממון בין בני זוג עובר לנישואיהם ואף בין ידועים בציבור. הסכמים אלה הופכים שכיחים יותר ויותר, כשפסק דין מעין זה ידרבן גם את המתלבטים – לערוך הסכם לצורך הגנה על זכויות שצברו לפני תחילת הקשר".
עו"ד מיכאל גבור: "עוד מוקדם לומר. החשש הוא מפרץ והצפת המושג "שיתוף ספציפי" אשר ישלול את החרגת הנכסים אותם הביאו בני הזוג לנישואין. פסיקה זו עוד תכה הדים ביצירת השינוי בין תפיסה של 'שלי שלי' – ל'שלי שלך' – היינו שינוי בתפיסת הרכוש האישי לעומת הרכוש המשותף. עתה בני זוג יבקשו להכליל נכסי הירושה גם באיזון הכולל בהתחשב בכך שהוכח יסוד השיתוף הספציפי, מה שיגדיל את המורכבות והעלויות של הליכי הגירושין. אני מניח כי הפסיקה גם תשכלל מנגנונים שונים אשר יאפשרו הגנה על הורשת נכסים לדור הבא. כאמור מדובר בפסיקה חדשנית אשר יהיה צורך לעקוב אחר פס"ד של בתי המשפט למשפחה ובתי הדין תוך קביעה אודות אפשרות יישוב שתי מערכות דינים – דיני הירושה אל מול זכויות היחיד/ה מבחינת זכויות שביושר (דיני הצדק)".
עו"ד חוסין זגייר: "המדובר בפסק הדין שניתן בע"מ 5620/24 פלונית נ' פלוני (נבו, 30.6.2025), אשר פרשן את הלכת השיתוף הספציפי בצורה מרחיבה, ועל-כן גרם להרחבת יריעת הסכסוך הפוטנציאלי שבין בני הזוג, כך שסכסוכים עתידים יכללו נכסים נוספים שלא נולדו עקב וכתוצאה מהקשר הזוגי. לדעתי הדבר יעודד את הזוגות לחתום על הסכמי ממון, לרבות יצירת הסכמי ממון ספציפיים ביחס לנכסים כאלה, ובטווח המיידי יביא לסחרור בניהול התיקים המשפטיים התלויים ועומדים בבתי המשפט ובבתי הדין".
עו"ד רעות שדה: "ההשפעה שיכולה להיות לפסק דין זה על תיקים המתנהלים כיום בבית המשפט באותו ענין היא שפסק הדין עשוי לגרום להקלה בנטל הראיה, כך שבית המשפט יכול לדרוש ממי שטוען לשותפות בנכס חיצוני ולראות בהתנהגויות שבעבר לא הספיקו כדי לבסס כוונת שיתוף ספציפית, כהתנהגויות מספיקות להסקת כוונה כזו.
לגבי ההשפעה העתידית הצפויה של פסק דין זה על הציבור: אני חושבת שפסק דין זה יגרום להגדלה ניכרת ומשמעותית בכמות הסכמי הממון שייחתמו לפני הנישואין, או לקראת הנישואין. עורכי דין העוסקים בתחום יצטרכו לדאוג לניסוחים מאוד חד משמעיים לגבי המשטר של הפרדה רכושית מוחלטת ביחס לנכסים חיצוניים. יהיה צורך בפירוט מדוקדק ששום התנהגות שתהיה בין בני הזוג במהלך החיים המשותפים לא תהווה אינדיקציה לרצון ליצור כוונת שיתוף ספציפית, תוך הדגשה והבהרה שכדי ליצור כוונת שיתוף ספציפית או שותפות כלשהי בנכס חיצוני דרוש תיקון או תוספת להסכם הממון הראשון שיאמר זאת במפורש ויאושר גם כן על ידי בית המשפט. יהיה צורך לציין כי פרט לדרך זו של יצירת שותפות או כוונת שיתוף בנכס חיצוני, שום דרך אחרת אין בכוחה לגבש כוונה כזאת. זאת תהיה הדרך של עורכי דין העוסקים בתחום זה להגן עד כמה שאפשר על לקוחותיהם, וכן להגן על עצמם מפני תביעות אפשריות לרשלנות מקצועית במידה שהסכם הממון היסודי אינו מנוסח בדרך הרמטית שמונעת פרשנויות אחרות".
עו"ד שלי יהב: "פסק דין זה השפיע עד מאד על ההליכים הקיימים, שכן בתיקים קיימים נפתח פתח לשיתוף בנכסים חיצוניים שאינם רק דירת המגורים של הצדדים, ובהתאם זה פותח מחדש את גבולות הגזרה של התיק, הסיכונים והסיכויים של כל צד. כך למשל, בתיק שאני מטפלת בו, הגשנו בקשה לתיקון כתב הערעור כך שיכלול את פסק הדין ואת קביעותיו שיש בהם כדי להשפיע דרמטית על התיק.
באשר להשפעה עתידית, זה יפתח פתח לתביעות חדשות שלא היו מוגשות במצב המשפטי שהיה טרם פסק דין זה, שבו הסיכוי לשיתוף ספציפי בנכסים חיצוניים שאינם דירת מגורים היה קלוש. לא מן הנמנע שפסק הדין יגרום לצד המחזיק נכסים חיצוניים להיזהר / לערוך הסכם ממון גם במהלך הנישואין".
d&b – לדעת להחליט
