איפה הסולידריות, היכן ארגוני העובדים והיכן העובדים?
"א. לחנך ולגדל דור מלא-כוח, בריא בגופו וברוחו, אשר יידע ויאהב את עמו, ארצו ושפתו, דור אוהב עבודה, אשר העבודה הזאת תהיה לו למקור חיים וסיפוק צורכי גופו ונפשו.
ב. לברוא בארץ ישראל קיבוץ אחד עברי, עדה אחת עברית מכל המון העדות השונות, שישנן עתה בארץ, ואשר כל אחת מהן כובשת לה מקום בפני עצמה וחוששת להסיר מעל עצמה חותם אותה ארץ הגולה, שממנה יצאה ".
כך הגדיר מנחם אוסישקין בהזמנה לאסיפת היסוד של איחוד המורים בשנת 1903 את מטרת החינוך העברי בארץ ישראל.
הסתדרות המורים היא ארגון העובדים של גננות, מורים, מנהלים ומפקחים ומונה כ-170 אלף חברים.
ארגון העובדים הגדול ביותר הוא כמובן הסתדרות העובדים הכללית החדשה המונה כ-800 אלף עובדים, הארגון השני בגודלו הוא ההסתדרות הלאומית המונה כ-150 אלף עובדים, ארגון המורים מונה כ-100 אלף עובדים וכוח לעובדים – ארגון העובדים הדמוקרטי מונה כ-35 אלף עובדים.
בנוסף קיימים ארגוני עובדים מפעליים,למשל במוסדות להשכלה גבוהה וארגונים מקצועיים כמו ההסתדרות הרפואית.
ואיפה הם כולם היום?
אכן, השביתה וההשבתה המתוכננות במשק ליום ראשון הקרוב אינן שביתה והשבתה במשמעות הקלאסית של דיני העבודה, שכן אין המדובר במאבק ישיר של עובדים על שכרם ועל תנאי עבודתם.
עם זאת, כפי שכתב שופט בית המשפט העליון מישאל חשין באחד מפסקי הדין, בו דן במעמדו של עובד –"שומה עלינו לראות את התמונה הכוללת, ממעוף הנשר ולא מזחילת הזחל."
כאשר מתוכננים, לבקשת משפחותיהם של 50 חטופים אזרחים וחיילים, חיים ומתים שנחטפו מבתיהם, ממדינתם או תוך כדי לחימה על הגנת ישובי הדרום, צעדי מחאה והזדהות על מנת להביא להשבתם לישראל לאחר כמעט שנתיים בשבי החמאס, יש לצפות שציבור העובדים המאורגן וארגוני העובדים בראשו יצטרפו בהמוניהם למאבק צודק זה.
כפי שכבר נכתב, בתי הדין לעבודה התירו בעבר שביתות "מעין פוליטיות" ושביתות מחאה והזדהות לפרק זמן קצר.
כך למשל, נקבע על ידי בית המשפט העליון, כאשר דן בשביתה שהוכרזה עקב החלטת הממשלה להכניס שינויי חקיקה ברשיון שניתן לחברת בזק, כי שביתה המבקשת להתערב בהליכי חקיקה לגיטימיים על ידי התערבות כוחנית בצורה של שביתה היא שביתה "מעין פוליטית" המצדיקה הפגנת מחאה, שיכולה לבוא לידי ביטוי בשביתה הפגנתית קצרת מועד.
ארנון בר דוד, יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדשה כתב, בין השאר, באגרת ששיגר ביום 12.8.25 לראשי האיגודים המקצועיים, המרחבים והוועדים בהסתדרות:
"בכוחנו, כל אחד ממקומו, לחזק את הקול המשותף שקורא להחזרתם המיידית של כלל החטופים. אני סומך עליכם שתפעלו ברוח זו, מתוך אחריות, אנושיות ואחדות. אני קורא לכולכם, להתעלות לגודל השעה, לשים את המחלוקות בצד, ופשוט לצאת ולהיות שם ב-17 באוגוסט כדי שהמשפחות ידעו שהן לא לבד – שהמאבק להחזרת החטופים הוא של כולנו".
חבל שההסתדרות הכללית החדשה וארגוני העובדים האחרים לא התעלו לגודל השעה ובחרו שלא לעשות שימוש בכלים החוקיים העומדים לרשותם לצורך הכרזה, לכל הפחות, על שביתת מחאה במשק.
עו"ד אפרת בירן היא מומחית לדיני עבודה ויחסי עבודה
