סגור

דעה
השקעה בגיל הרך היא לטווח ארוך

רק כמחצית מהמסגרות הרשומות לגיל הרך קיבלו רישיון בגלל המשאבים התקציביים שהוקצו לכך: 280 מיליון שקל בלבד על פני שבע שנים. זאת אף שידוע שכל דולר שמושקע בחינוך הגיל הרך מחזיר את עצמו בשיעור שנתי של 13%

בימים האחרונים עלה לאוויר תשדיר שמרגיע הורים לתינוקות ופעוטות ומכריז: רישיון לכל מעון המיועד לשבעה פעוטות ומעלה.
התשדיר מעודד את ההורים לדרוש מהמעון להציג את הרישיון, אבל למען האמת גם אם ההורים יעשו זאת, רבים מהם לא יזכו לראות את הרישיון המיוחל. זאת מהסיבה הפשוטה שרק 5,200 מתוך כ-10,000 מסגרות קיבלו את הרישיון.
1 צפייה בגלריה
גן ילדים בגבעתיים
גן ילדים בגבעתיים
גן ילדים
(צילום: דנה קופל)
איך ייתכן שרק כמחצית מהמסגרות הגישו וקיבלו רישיון, אף שחוק הפיקוח נכנס לתוקף כבר לפני שנתיים? התשובה בעיניי טמונה במשאבים שהוקצו לעניין - 280 מיליון שקל על פני שבע שנים, כלומר 40 מיליון לשנה שהם כ-4,000 שקל בלבד לכל מסגרת לשנה. קבלת הרישיון מצריכה מהמסגרות לעמוד בקריטריונים בסיסיים, ולמימוש חלק מהם נדרשים משאבים.
נוסף על כך מסגרת שאין ברשותה רישיון מהמדינה, ולכן אין דרך לוודא שהיא עומדת בסטנדרטים, פוגעת בשלומם וביטחונם של התינוקות והפעוטות השוהים בה.
מחקרים רבים מראים כי שלוש השנים הראשונות הן הקריטיות ביותר להתפתחות האדם. גם ראש הממשלה נפתלי בנט מבין ואמר זאת בנאומו הראשון כראש ממשלה, כאשר הכריז כי הממשלה בראשותו תעביר את האחריות על החינוך לגילי לידה עד שלוש למשרד החינוך.
מדובר בהחלטה משמעותית - בשורה אדירה כפי שכינה זאת ראש הממשלה - אך ללא השקעת המשאבים הנדרשים, ההחלטה עלולה להישאר ככותרת יפה בעיתון ותו לא.
מדו"ח "תמונת מצב המדינה 2021" של מרכז טאוב עולה כי ההוצאה הציבורית בישראל עבור חינוך לגיל הרך נמוכה משמעותית ממדינות ה-OECD.
מעונות היום הציבוריים יצאו למחאה בימים אלו ודורשים מהמדינה להגדיל את התקציבים הממשלתיים. כאשר נחשפים לנתונים על ההשקעה הממשלתית, אין ספק כי דרישותיהם מוצדקות; בשנת 2019 התקציב לסבסוד שהות ילדי הורים (כלומר הסבסוד למעונות הציבוריים) היה 1.65 מיליארד שקל בלבד. עם זאת, חשוב לזכור כי במעונות היום הציבוריים שוהים רק כ-25% מהילדים בגילי לידה עד שלוש. הנתונים מראים כי כ-450 אלף תינוקות ופעוטות אשר שוהים במסגרות פרטיות אינם מקבלים כלל תקציבים מהמדינה, למעט סיוע שניתן למסגרות בתקופת הקורונה.
ב-1.9 נכנסו לתוקף תקנות חוק הפיקוח שהגדירו לראשונה תנאים להפעלת מסגרת חינוך-טיפול פרטית, אך רוב העלויות למימוש ויישום התקנות מוטלות על המסגרות עצמן, אשר קורסות כלכלית אחרי שנת קורונה, ובפועל מושתות על ההורים. תינוקות ופעוטות זכאים לחינוך וטיפול איכותיים ונגישים, ולשם כך מדינת ישראל צריכה להשקיע משאבים ציבוריים.
ממשלת ישראל מתעלמת, כמעט במופגן, גם מהפן הכלכלי. מחקרים מראים כי השקעה בגילים המוקדמים מחזירה את עצמה ומשפיעה לטובה על רכישת השכלה, בריאות, השתלבות בשוק העבודה והשתכרות. במחקרו של פרופ' הקמן מ-2017 נמצא כי לכל דולר המושקע במסגרות איכותיות לגיל הרך ישנו החזר השקעה (ROI) שנתי של 13%.
השנה הקרובה עשויה להיות נקודת מפנה בתחום הגיל הרך בישראל. ההחלטה שהובילה שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא-ביטון להעביר את האחריות על התחום למשרד החינוך וחוק הפיקוח אותו חוקקה לפני מספר שנים בתפקידה כיו"ר הוועדה לזכויות הילד - מהווים תקווה לשינוי עבור למעלה מחצי מיליון תינוקות ופעוטות.
אך השנה הזו תהיה נקודת מפנה רק אם תהיה הקצאת משאבים משמעותית, כפי שהציג פרופ' טרכטנברג בתוכנית "היפוך הפירמידה - חזון ומדיניות לגיל הרך בישראל". הקצאה של כ-5 מיליארד שקל בפריסה רב-שנתית תסלול את הדרך לחינוך איכותי ונגיש לגיל הרך. יש להפנות את המשאבים הללו הן ליישום ואכיפת חוק הפיקוח והן לתהליך ההעברה למשרד החינוך, שצפוי להכניס תחת כנפיו את כלל המסגרות - הפרטיות והציבוריות כאחד. כאמור, מדינות רבות בעולם מקצות משאבים גבוהים בהרבה ממדינת ישראל וזה אפשרי גם אצלנו.
מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא לוקחת אחריות אמיתית ומלאה על ילדי הגיל הרך ומשקיעה בכך את המשאבים הנדרשים, או שהיא ממשיכה להפקיר אותם כפי שעשתה עד כה. נטל ההוכחה על נבחרי הציבור שלנו.

עתר גלדמן-דותן היא רכזת הקואליציה לחינוך מלידה מבית "אנו - עושים שינוי" וממובילות הקמפיין להעברת האחריות למסגרות החינוך מגיל לידה למשרד החינוך




לכתבה זו פורסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של כלכליסט לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.