פרשנות
הניצחון המוחלט: לשרוד עוד מושב כנסת בלי חוק השתמטות
מטרת העל של הקואליציה בכנס הקיץ היתה לעבור אותו בשלום. בעוד שבועיים הכנס יסתיים והשגת היעד האסטרטגי נראית קרובה מתמיד. לפי הערכות בכנס החורף נתניהו כבר יילך לבחירות. והחוק של אדלשטיין? יחכה לאחרי הבחירות
בעוד שבועיים בדיוק – ב־23 ביולי 2025, תצא הכנסת לפגרת הקיץ. זה אומר שצריך לקרות נס גלוי, מסוג הניסים שהחרדים כל כך אוהבים לדבר עליהם לאחרונה, כדי שחוק ההשתמטות יעבור עד אז. בזמן הזה ראש הממשלה בנימין נתניהו וראשי הקואליציה יעשו הכל כדי שהוא גם לא יעבור. באופן רשמי נתניהו אומנם דחק ביום א' ביו"ר ועדת חוץ וביטחון ח"כ יולי אדלשטיין (ליכוד) להציג בפני החרדים את הנוסח של חוק ההשתמטות, אבל עד הערב הנוסח הזה לא הוצג, מה שמוביל למסקנה שאדלשטיין יודע מה נתניהו באמת רוצה.
אדלשטיין אומנם הגיע להסכמות עם החרדים באמצע יוני, ערב המתקפה הישראלית באיראן. אבל המניע להסכמות היה "לא לפזר את הכנסת לפני המתקפה". הצעת החוק הזאת כללה ויתורים של אדלשטיין בתחום הסנקציות, שעוררו ביקורת רחבה. כעת אדלשטיין דורש להכניס שינויים בסיכום הלילי ההוא, שזכה לכינוי "הצטעלה" בגלל שהוא נכתב על פתק בכתב יד. למשל: אדלשטיין דורש להגדיל את יעד הגיוס בשנה הראשונה לכניסת החוק לתוקף (4,800 אברכים) על חשבון יעד הגיוס בשנה השנייה (5,700 אברכים). אדלשטיין דורש גם להחמיר בסוגיות הסנקציות האישיות והמוסדיות בגין אי עמידת החרדים ביעדי הגיוס.
חרם הצבעות מציק
החרדים הגיבו בחרם הצבעות, מה שאילץ את הקואליציה למשוך את כל הצעות החוק שאמורות היו לעבור ביום ב' בערב במליאה. בכך הם גם מנעו את מינויו של ח"כ ישראל אייכלר לשר הבינוי השיכון. גם היום משכה הקואליציה את כל הצעות החוק מהמליאה מחשש להיעדר רוב, וכך יקרה גם מחר.
נראה שנתניהו כלל לא מעוניין לחוקק את חוק ההשתמטות בקדנציה הזו ולספוג את הביקורת הציבורית. נוח לו יותר למנף בקמפיין הבחירות את העובדה שלא נכנע לחרדים. אחרי הבחירות, אם ינצח, ניתן יהיה להשתמש בטיוטה של אדלשטיין. נתניהו כבר עמוק בקמפיין הבחירות, שבמסגרתו הוא מעניק תעודות הוקרה ליחידות ביטחוניות כמו השב"כ, ואנשי כוחות ההצלה, כמו מד"א ואיחוד הצלה. הוא גם מבקר ביחידות צבאיות, כמו פורום מטכ"ל, פיקוד העורף ועוד. גם הביקור בשבוע שעבר בניר עוז מהווה חלק מקמפיין הבחירות שלו.
לפי הערכות, נתניהו מתכוון לפזר את הכנסת בתחילת נובמבר במגמה שהבחירות יתקיימו בפברואר-מרץ 2026. עד למועד זה הוא מקווה להחזיר את החטופים, לחתום על הסכמי שלום עם סעודיה, סוריה, ומדינות נוספות. במיוחד הוא מקווה שהזעם הציבור על הטבח ב־7 באוקטובר 2023 ישכך. נתניהו יחליט כהרגלו רק ברגע האחרון, ובנתיים שותפיו החרדים יכולים לכעוס. הם הפכו את עצמם לבני ערובה שלו וכך הוא מתייחס אליהם.
אסור לטעות פה, הזעם של החרדים אמיתי. הם התרגלו שהמערכת הפוליטית רוקדת לפי החליל שלהם והגמילה קשה וכואבת. הם מרגישים שנתניהו מוכר אותם, משחק בהם ומהתל בהם. הם מרגישים נבגדים על כך שנפגעה זכותם להשתמט. רק בדבר אחד הם מבלפים – לגבי האפשרות שהם יפילו את הממשלה בכנס הקיץ של הכנסת. בנושא הזה נתניהו והחרדים שותפים לגמרי לשאיפה לשרוד בכל מחיר עד סוף כנס הקיץ בעוד שבועיים, כדי להעביר את שמונה החודשים הקרובים בשלטון. מי שמאוד עוזר לחרדים ולנתניהו זה האופוזיציה, שבזבזה את הקריאה הטרומית על הצעת החוק לפיזור הכנסת ובכך יצרה מצב שאי אפשר להעלות הצעה דומה לפחות עד דצמבר.
ובחזרה להצעת החוק של אדלשטיין. מצד אחד רשימת הסנקציות המיידיות שמופיעות בטיוטת החוק היא בדיחה עצובה. מבחינת הישיבות אלה לא סנקציות. זה תקנון משמעת – בלי רישיון נהיגה, בלי לימודים אקדמיים. טוב שאדלשטיין לא מציע גם לאכוף עבור הישיבות את האיסור על טלפונים חכמים. הצעת החוק המזיקה בעצם עוזרת למנוע מצעירים החרדים לצאת לעבוד.
מצד שני אי אפשר להתעלם מכך שהחרדים הסכימו לכך שלפחות בשלב שני יוטלו על צעירים חרדים סנקציות משמעותיות, כמו שלילת ההנחות במעונות יום או שלילת הזכות לדירה מוזלת. אי אפשר לפטור את זה בכך שהם מעריכים שזה לא יקרה. אצל אנשים דתיים להסכמה עקרונית יש משמעות והרבנים הסכימו להכיר בכך שאפשר להעניש תלמידי ישיבות בגלל שהם לא מתגייסים. בדגל התורה מסבירים את ההסכמה בכך שגדולי התורה הבינו שאינם יכולים להמשיך להיאבק על מי שעזבו את הישיבות והמאבק עכשיו הוא רק על מי שלומד.
המאמץ הגדול שאדלשטיין השקיע בהצעת החוק שלו לא בהכרח יילך לאיבוד. גם אחרי הבחירות כל ממשלה תצטרך להסדיר את נושא בחורי הישיבות וההשתמטות. ההצעה של אדלשטיין תהווה בסיס לכל דיון. כמובן שאם מלחמת "שלום הקואליציה" בעזה תיפסק – יהיה יותר קל להעביר אותה בציבור.
