פרשנות
משה אדרי מציג: הצעה שאי אפשר לסרב לה
אדרי היה יכול לנצל את מעמדו, עוצמתו וקרבתו לראש הממשלה בנימין נתניהו כדי לגרום לשר התרבות להפסיק להתנהג כבריון ולפגוע בקולנוע הישראלי. במקום זה מפיק העל, כנציג ההון־שלטון החדש, עזר לשר לכופף את היוצרים המורדים, ואגב כך העביר אליהם את האחריות לעתיד הענף
מלכתחילה מיקי זוהר התנהג כמו הבריון שגובה דמי חסות מהילד החלש בבלוק. שר התרבות והספורט לא אהב את "הים", הסרט שזכה בפרס אופיר לשנת 2025 (אף שהודה כי כלל לא ראה את כולו), והודיע שיפסיק לממן את הפרס שמעניקה האקדמיה לקולנוע. במקומו זוהר יממן פרס חדש, ממשלתי, מכספי ציבור ובסכומים גבוהים פי כמה וכמה, וירסק את פרס אופיר.
כאשר כמה יוצרים אמיצים הודיעו שיסירו את מועמדותם מהפרס של החדש, זוהר עבר לאיום בריוני עוד יותר והודיע שיפעל לשנות את חוק הקולנוע – החוק שתכליתו מניעת התערבות פוליטית באמצעות כסף – ויחסל את התעשייה כולה. "לציבור נמאס לשלם על סרטים שפוגעים בחיילי צה"ל הקדושים", הוסיף שר התרבות הפופוליסט את המנטרה המתבקשת, רגע אחרי שתמך בחוק השתמטות.
עד כאן אין חידוש. שרת התרבות מירי רגב היתה שם עשור לפני זוהר, כשהתעמרה להנאתה באמנים שלא נשאו חן בעיניה, פרסמה הצעה שכונתה "חוק לנאמנות בתרבות" שהתבססה גם היא על שלילת תקציבים מיצירות לפי קריטריונים פופוליסטים, ובכלל כינתה את האמנים "קפוצי תחת וכפויי טובה שלא בא לי לעבוד בשבילם", כאילו שזו אינה תכלית תפקידה.
1 צפייה בגלריה
כרזה לסרט “הים", שזכה בפרס אופיר 2025, והכעיס את את שר התרבות והספורט שלא צפה בסרט במלואו
(צילום: שי גולדמן)
בעשור שחלף מאז התקבעה הנורמה הרקובה של שימוש ממשלתי בכספי ציבור לכפייה של עמדות או להשתקת ביקורת, ולכן נדרשה מידה לא קטנה של אומץ מצד היוצרים כדי לעמוד על דעתם מול שר כוחני ששולט בתקציב הקיום של היצירה שלהם.
ואז הגיע משה אדרי. מפיק העל הישראלי, חתן פרס ישראל, שעוצמתו והשפעתו על הקולנוע המקומי עולות פי כמה על זו של זוהר, נרתם כדי "לפעול לסיום המשבר ולהוביל תיקון מוסכם".
אדרי הוא נציג מובהק של ההון שלטון החדש - לא עוד טייקונים שחוברים לפוליטיקאים כדי לקדם אינטרסים עסקיים שלהם, אלא אנשי הון ששואבים את עוצמתם מחברותם עם בני הזוג נתניהו, מסתובבים במסדרונות, מתווכים, נקראים לסייע, וכך רק מעצימים עוד יותר את כוחם. שלומי פוגל מתקשר לאנשי עסקים כדי שיבואו להיפגש עם ראש הממשלה; דובי פרננס, שמונה ליועץ זמני לענייני בינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה ואחר כך העניק ג'וב לאבנר הבן; מייקל אייזנברג, יזם ההייטק שלוחש לאוזנו של נתניהו והיה מועמדו להתמנות לנציג הישראלי במפקדה האמריקנית בקריית גת; אדרי עצמו העסיק לכמה חודשים את טופז לוק, יועצו של ראש הממשלה.
אז אדרי נדרש כעת להתערב במשבר הקולנוע, מיהר לאמץ את "הצעת הפשרה" שניסח יקי רייסנר – שותפו להפקת סרטי "בחורים טובים 2" – וקרא "לאיגודים, לשחקנים וליוצרים לכבד את טקס משרד התרבות ולהימנע ממחלוקות ומשברים מיותרים". לא נדרש זמן רב עד שהיוצרים הפורשים אכן חזרו בהם והודיעו שישתתפו בטקס החדש. כי מילא מיקי זוהר, אבל אף אחד בתעשייה לא יתעסק עם אדרי, מונופול של איש אחד שחולש על כל שרשרת הייצור הקולנועית: המפיק הגדול בישראל, בעלי חברת ההפצה הגדולה ובעליה של רשת הקולנועים סינמה סיטי. "ענף הקולנוע הישראלי מצוי בצומת קריטי", אמר אדרי, "ההצעה שהונחה על השולחן היא ראויה, מאוזנת ומכובדת, ועל האיגודים המקצועיים והתעשייה כולה לקבל אותה ולתמוך בה", ניסח את יחסו להצעה שאי אפשר לסרב לה.
לפי ההצעה "המאוזנת והמכובדת", המועמדים ישתתפו בטקס ש"יתקיים באווירה ממלכתית ומכובדת וישקף את הרצון לאחות את הקרעים". זוהר בתמורה יחדל לעת עתה להתעמר בענף הקולנוע ולא יפגע בתקציבו ל־2025–2026. לאחר הטקס הוא יקיים עם נציגי התעשייה פגישות עבודה כדי לדון בהבטחת היציבות והשגשוג של הקולנוע הישראלי. לך תדע מה יעלה בשיחות, שעצם קיומן סותר את מהות חוק הקולנוע. זוהר יכול, אם יתחשק לו, להעלות בהן כל דרישה שיחפוץ - גם להפסיק לעשות סרטים על ים, או על ערבים בכלל.
הטקטיקה הבריונית הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב אצל שרים שאינם חשים מחויבות לתחום שתחת אחריותם: יוצרים עימות, משתלחים, מכפישים, מדביקים תווית של "לא פטריוטים" לאלה שתלויים בהם, מאיימים לחתוך תקציבים קריטיים, ולבסוף מסכימים לעצור תמורת כניעה והתרפסות. כך בדיוק פועל כעת ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם הבקשה השערורייתית לחנינה ש"תאפשר את איחוי הקרעים בין חלקי העם השונים" שהוא עצמו ממשיך לקרוע.
ואם לנתניהו יש את דונלד טראמפ כדי לעמוד מאחוריו ולשכנע בנחיצות ההצעה המפוקפקת, לזוהר יש בתפקיד הזה את משה אדרי. מפיק הקולנוע עמוס האינטרסים, חברו הקרוב של ראש הממשלה, התייצב מאחורי השר, פרש את ידיו וחיבק בעוצמה את היוצרים, כל הדרך לפשרה הכנועה. "האחריות המונחת על כתפינו כבדה, השלכות ההחלטות שיתקבלו על עתיד הקולנוע הישראלי הן דרמטיות", התפייט אדרי, והעביר את האחריות מכתפיו הרחבות אל כתפי נציגיה של תעשייה קטנה וענייה, שלרגע העזו לעמוד על עקרונותיהם.
