ניתוחS&P באזהרה חריגה: בידוד ישראל הופך לאיום אסטרטגי
ניתוח
S&P באזהרה חריגה: בידוד ישראל הופך לאיום אסטרטגי
דרישת התובע בהאג לצווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון הציפה חשש בסוכנות הדירוג מבידודה הבינלאומי של ישראל. חשש זה והיעדר אסטרטגיית היציאה מהמלחמה מאיימים על התאוששות הכלכלה המקומית
הודעתה של סוכנות הדירוג S&P, שהתפרסמה אתמול בהפתעה, מעוררת שאלות. לא רק משום שלפני שבועות בודדים בלבד היא פרסמה סקירה מקיפה על ישראל - שבמסגרתה היא הורידה את הדירוג וגם הותירה תחזית דירוג שלילית - אלא מאחר שסיבת הפרסום הנוכחי לא ברורה במבט ראשון.
כותרת הסקירה, שלא מהווה פעולת דירוג רשמית, היא ברורה: "ההתאוששות הכלכלית של ישראל תהיה איטית יותר מהקאמבקים הקודמים, למרות ההתאוששות בתוצר ברבעון הראשון". סוכנויות דירוג אינן בנקים של השקעות. הן לא חייבות להתייחס לכל נתון. התוצר עלה ברבעון הראשון ב־14% והצפי היה לצמיחה של 15%-14.7%. לא מדובר בשינוי נתונים דרמטי מבחינתה של חברת דירוג.
יתרה מזו, נכתב בסקירה, שאף על פי שהתפתחויות הצמיחה בישראל הפתיעו לרעה, הסוכנות החליטה להשאיר את תחזית הצמיחה שלה על כנה: 0.5% בלבד לשנת 2024.
אם לא די בכך, מבדיקה שערך כלכליסט מתברר כי ההחלטה לפרסם את הסקירה היתה של מקסים ריבניקוב, מנהל מערך הדירוג של ישראל ב־S&P. ריבניקוב היה הראשון מבין אנשי סוכנויות הדירוג שהתבטא בצורה חריפה נגד ניסיון ההפיכה המשטרית שהובילה הממשלה, וזאת בריאיון בלעדי שהעניק לכלכליסט ב־8 בינואר 2023, ואשר היכה גלים.
מדוע פרסמה S&P דווקא אתמול סקירה על כלכלת ישראל בעיתוי כל כך רגיש? למרות שהניתוח על התפתחויות התוצר והצמיחה מרתק וחיוני, התשובה לשאלה נמצאת דווקא בסוף הפרסום, בהערה לא בולטת. "באופן רחב יותר, אנו רואים שהסיכונים לדירוג האשראי של ישראל נותרו גבוהים. בנוסף לאפשרות של הסלמה, למשל במקרה של פרקים נוספים של עימות ישיר עם איראן או סכסוך מתמשך וישיר יותר עם חזבאללה לאורך הגבול הצפוני של ישראל, אנו רואים גם את היחסים המידרדרים בין ישראל ובעלות בריתה הקרובות ביותר", כותב ריבניקוב ומדגיש: "סיכון שעלול לפגוע בהתאוששות הכלכלית של ישראל ובאמון המשקיעים".
עוד כותב ריבניקוב: "ב־20 במאי הודיע התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי על הגשת בקשות לצווי מעצר נגד חמישה בני אדם, בהם ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון, על רקע המצב בפלסטין. גם הנוף הפוליטי הפנימי נותר בחוסר ודאות, כאשר מנהיג מפלגת האחדות הלאומית, בני גנץ, איים קודם לכן לעזוב את קבינט המלחמה אלא אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יחשוף תוכנית ברורה לאחר המלחמה לעזה".
מהדברים האלה עולה כי לא רק העניין הטקטי של נתוני הצמיחה ברבעון הראשון מטרידים את S&P, אלא בעיקר הנושא האסטרטגי. ובמילים פשוטות: האפשרות של בידודה של ישראל בעולם.
אפילו ההערה על גנץ לא קשורה לסיכון הפוליטי. הרי הקואליציה מוחזקת על כרעי תרנגולת כבר תקופה ארוכה. מה שריבניקוב מנסה לשאול - ומייחס את השאלה לגנץ - היא שאלה ששואלים בכל העולם: מה אסטרטגיית היציאה של ישראל מהבוץ העזתי?
כאשר מסתכלים על שלוש הנקודות האחרונות בסקירה מבינים את התמונה כולה: ישראל מתקוטטת ומתנגשת על בסיס יומי עם בעלות בריתה; מנהיגיה מתחילים להיות רדופים על ידי בית הדין לפושעי מלחמה; ומתברר, שוב, שאין לה אסטרטגיית יציאה מהמלחמה, כשהחלופה היותר סבירה היא כיבוש הרצועה.
זה החשש הגדול כעת, ולא רק של S&P: ישראל מבודדת ברמה הבינלאומית. זה מחיר שהמשק הישראלי לא מסוגל לעמוד בו בשל העובדה שרבע מהתוצר של ישראל יוצא החוצה (יצוא) וש־80% מהכסף שמניע את מנוע הצמיחה של המשק (הייטק) מגיע מחו"ל. בסרט הזה כבר היינו בשנת 2002, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה.
בסקירה של S&P בחרו להציג רק גרף אחד שמראה עד כמה ההתאוששות הפעם היא קשה לעומת כל המלחמות והמבצעים בעזה בעבר וגם של הקורונה. את קשיי ההתאוששות של המשק הישראלי ניתן לראות בעזרת המדד המשולב של בנק ישראל לבחינת מצב המשק (ראו תרשים בעמוד זה). מדובר באינדיקטור לאבחון כיוון התפתחותה של הפעילות הריאלית בזמן אמת, והוא מחושב על סמך 12 אינדיקטורים שונים. נתוני המדד מציגים בבירור כי ההתאוששות של ישראל איטית ביחס למשברים קודמים. הדבר גם בא לידי ביטוי בתחזיות הצמיחה של שני הבנקים הגדולים שעדכנו אותה כלפי מטה: בהפועלים סבורים שהיא תהיה מתחת ל־1% ובלאומי מהמרים על 1.5%, עם סיכונים רבים למטה.
בכירים במערכת הפיננסית מספרים שאתמול בבוקר הטלפון צלצל באופן חריג. בצד השני של השיחה היו בכירים במוסדות פיננסיים בינלאומיים ששאלו מה הן ההשלכות של אותה החלטה של בית הדין הבינלאומי בהאג על כלכלת ישראל. החשש מתעורר בכל יום מחדש: איום אסטרטגי של בידוד בינלאומי לישראל הוא אסון. אירועים כגון החרמת ציוד של סוכנויות ידיעות בינלאומיות, כמו זו שיזם שר התקשורת שלמה קרעי רק מוסיפות שמן למדורה.
זה לא חייב להתחיל במוסדות הפיננסיים. החשש הגדול עוד יותר הוא דווקא מנסיגה, איטית אך עקבית, של מרכזי מחקר ופיתוח (מו"פ) של חברות בינאלומיות כגון גוגל ומיקרוסופט מישראל. נכון להיום יש כ־443 כאלו בישראל והם מהווים מחולל צמיחה מרכזי. האיום בנסיגה של אותן חברות אינו מופרך, בשל חשש אמיתי מפגיעה באחד הנכסים הלא מוחשים הכי חשובים עבור חברות אלו - המוניטין.
4 צפייה בגלריה
נגיד בנק ישראל אמיר ירון. סיכוני דירוג האשראי של ישראל נותרו גבוהים
(צילום: Kobi Wolf/Bloomberg)
זה לא רק עניין של כסף. סיכוני מוניטין הם דאגה עליונה עבור תאגידים רב־לאומיים בשל השפעתם הנרחבת על הביצועים הפיננסיים, ציות לרגולציה, יחסי בעלי עניין וערך המותג הכולל.
נוכחותם של אותם מוסדות רב־לאומיים מדגישה את חשיבותה של ישראל באקוסיסטם הטכנולוגי העולמי, את ההון האנושי האיכותי שלה, את התשתית הטכנולוגית והמדעית האיתנה שמחזיקה אותה ואת המדיניות הממשלתית שתומכת בה בכל עת ללא קשר למפלגת השלטון, בזכות הדרג המקצועי שמקדם אותה. זה בעצם הבסיס של מודל הצמיחה של ישראל, עליו מושתתים הצמיחה, דירוג האשראי, שער החליפין, והעודף בחשבון השוטף. בקיצור, הכל. המודל הלא מוחשי הזה נבנה על פני כמה וכמה עשורים והוא נכס אסטרטגי, אולי אף החשוב ביותר שיש למשק. לכן האיום הוא אסטרטגי והסכנה אמיתית.
כפי שכלכלנים נוהגים לומר, משברים אינם מתפתחים באופן ליניארי ואף אחד לא באמת יודע איפה נמצאת נקודת הפיתול, ממנה ההידרדרות היא כבר אקספוננציאלית, שבה מאבדים שליטה על האירועים שמתגלגלים במהירות כזו שבה הנזק הופך למוחשי ובלתי הפיך. התשתית למשבר כזה כבר קיימת: גירעון משולל רסן, אינפלציה מאיצה וכעת גם צמיחה שלילית לנפש ב־2024, כפי שמדגישים ב־S&P בסקירה של אתמול.
גם השווקים כבר מגיבים והדברים באים לידי ביטוי ברמות ה־CDS (אג"ח ממשלתיות המשמש כמדד לפרמיית סיכון של מדינות), בפערי התשואה באיגרות החוב בין ישראל לארה"ב וכמובן בהורדות דירוג רצופות. אך אנחנו לא יודעים לומר אם "המכה" תגיע מכיוונו של שער הדולר–שקל, איגרות החוב הממשלתיות או בכלל הבורסה.
המשק הישראלי נהנה עדיין מהרזרבות שצבר ומפריחה של הצריכה הפרטית, שרובה נובע מחסכונות עבר ומכסף חדש שהממשלה פיזרה ללא אבחנה. אבל בהיעדר אסטרטגיה – לא כלכלית וגם לא מדינית – המשבר יגיע ויפגע פגיעה קשה בכיס של כולנו: ההחזר החודשי של המשכנתא ימשיך לזנק יחד עם שאר מחירי המוצרים ושירותים, האבטלה תטפס גם היא ובסוף תגיע הפגיעה גם לחשבונות הפנסיה שלנו.
נקודת השבר מתקרבת במהירות וכל נורות האזהרה נדלקו מזמן, אלא ששרי הממשלה ובראשם שר האוצר, האחראי על הכלכלה, ממשיכים לחלום על כיבוש עזה ו"ניצחון מוחלט" במלחמה, ולהשקיע את זמנה במטרה עיקרית אחת: הישרדותם בשלטון.
