עצים לבדם לא מספיקים: זו הדרך האמיתית להפחתת פליטות במגזר העסקי
השריפות שפרצו בחודשיים האחרונים מזכירות ששינויי האקלים דורשים פעולות נחושות. עסקים ישראלים צריכים לבצע את הקפיצה מגישת "שתלנו עץ לכל טון פחמן" לאסטרטגיה כוללת של הפחתת פליטות במקור. שתילת עצים היא צעד חשוב בשיקום הטבע, אך אינה תחליף להתייעלות אנרגטית
השריפות שפרצו בחודשים האחרונים ברחבי הארץ הזכירו שוב את הסכנות האמיתיות הטמונות בשינויי האקלים. בזמן שעשן השריפות מתפזר, נותרת שאלה מרכזית: כיצד המגזר העסקי מתמודד עם האתגר הדוחק של הפחתת גזי חממה?
כדי להמחיש את הבעיה, ניקח כמקרה בוחן את תעשיית המלונאות, ענף שמשקף היטב את אתגרי האקלים במגזר העסקי. תעשיית המלונאות העולמית נתונה בלחץ רגולטורי הולך וגובר והיא נדרשת להפחית את פליטת הפחמן ב-66% לחדר עד שנת 2030, וב-90% לחדר עד שנת 2050 כדי להבטיח שתחזית הצמיחה של התעשייה לא תוביל לעלייה מקבילה בפליטת הפחמן, לפי World Sustainable Hospitality Alliance. ניכר שהתעשייה - מלונאות וכלל המשק - תצטרך ללכת רחוק יותר כדי לעזור להגביל את ההתחממות ל-1.5-2 מעלות צלזיוס ולהימנע מההשפעות ההרסניות של שינויי האקלים.
מלון לונדוני שבו ביקרתי באחרונה מציג תעודה מרשימה: 3,320 עצים נשתלו בשנתיים האחרונות; נתון מכובד לכאורה, שמשקף מגמה רווחת - החיפוש אחר פתרונות פשוטים ונראים לעין לשינויי האקלים. אלא שחישוב מהיר חושף את הבעייתיות בגישה זו. מלון ממוצע בגודל של כ-2,000 מ"ר פולט כ-400 טונות פחמן דו-חמצני בשנה רק מפעילותו השוטפת. לפי ניתוח של Deloitte מלון ממוצע פולט כ-0.16 עד 0.20 טונות CO2 למ"ר בשנה. כל זאת, בלי לכלול את הפחמן הכלוא במבנה עצמו, שהוא לפי ההערכות כ-40% מכלל הפליטות של נדל"ן, תחבורה, הובלה, רכש ושרשרת האספקה.
לעומת זאת, 3,320 העצים שנשתלו סופחים בשנה כ-70 טונות פחמן דו-חמצני בלבד - רק כשישית מהנזק השנתי. עץ בודד סופח כ-21 קילוגרם CO2 בשנה בלבד, רק לאחר שסיים לצמוח. במהלך חייו (כמאה שנה) צפוי העץ לספוח כטון פחמן. נתונים אלה חושפים את הפער העצום בין היקף פליטות של עסקים לבין יכולת הספיחה המוגבלת של עצים.
הדוגמה מתעשיית המלונאות מלמדת אותנו על הפתרונות האמיתיים הנדרשים לכלל המגזר העסקי, כפי שעושים מלונות ומבני מסחר מתקדמים המיישמים אסטרטגיה מקיפה להפחתת פליטות: התייעלות אנרגטית משמעותית: מעבר לתאורת LED, מערכות מיזוג חכמות, בידוד תרמי משופר, מערכות סולאריות. ניהול מים יעיל: מערכות מיחזור מים אפורים, ברזים חסכוניים, השקיה חכמה, מדיניות כביסה יעילה. צמצום פלסטיק: החלפת בקבוקונים חד-פעמיים במתקני סבון רב-פעמיים והפסקת שימוש בכלים חד פעמיים. בנייה ושיפוץ ירוקים: שימוש בחומרים בני-קיימה, תכנון המפחית צריכת אנרגיה. ניהול פסולת מתקדם: הפרדה, מיחזור, קומפוסטציה.
חברות רבות מיישמות פתרונות נוספים כמו מערכות ניטור בזמן אמת לזיהוי בזבוז אנרגיה, שימוש באנרגיה מתחדשת באתרים, שדרוג מערכות HVAC (חימום, אוורור ומיזוג אוויר - מערכות שהן צרכניות אנרגיה מרכזיות במבנים מסחריים ובמלונות), ומעבר למודלים של כלכלה מעגלית. התשואה על ההשקעה כוללת חיסכון משמעותי בעלויות תפעול, שיפור המוניטין העסקי ותרומה אמיתית למאבק בהשלכות שינויי האקלים.
אלא שהמגזר העסקי הישראלי גם מתמודד עם אתגרים ייחודיים: אקלים חם ויבש המגביר צריכת אנרגיה למיזוג, מחסור במים ותלות באנרגיה שאינה ממקורות נקיים. השריפות האחרונות מזכירות ששינויי האקלים דורשים פעולות נחושות, מיידיות ומקיפות גם בהיערכות (אדפטציה) וגם בהפחתת הפליטות (מיטיגציה).
עסקים ישראלים צריכים לבצע את הקפיצה מגישת "שתלנו עץ לכל טון פחמן" לאסטרטגיה כוללת של הפחתת פליטות במקור. שתילת עצים היא צעד חשוב בשיקום הטבע, אך אינה תחליף להתייעלות אנרגטית, למעבר לאנרגיה מתחדשת ולשינוי תהליכים תפעוליים. גם מוסדות פיננסיים כבר נדרשים לחשוף מדד המראה כמה מהנכסים שלהם עומדים בתקני הקיימות האירופיים. המשמעות היא שחברות שלא יעמדו בדרישות אלה יתקשו לגייס מימון בעתיד.
עסקים שלא ישקיעו בהפחתת פליטות במקור, יגלו שעלויות קיזוז הפחמן הופכות לנטל כלכלי כבד. רק אסטרטגיה ברורה, הגדרת יעדים מדידים להפחתת פליטות וביצוע פרויקטי התייעלות רחבי-היקף - אלה הכלים האמיתיים להתמודדות עם האתגר. כשהעולם בוער, תעודות נטיעה ממוסגרות על הקיר אינן מספיקות. נדרשת פעולה אמיתית, מדידה ומקיפה. הגיע הזמן שעסקים ייצאו מצל העצים ויתמודדו עם שורש הבעיה - הפליטות עצמן. רק כך ניתן להבטיח עתיד בר-קיימה לכלכלה, לסביבה ולמגזר העסקי.
רו"ח אירנה בן יקר היא שותפה, מנהלת תחום ESG ב-Deloitte ו-Chief Purpose Officer
