המהפכה השקטה: סמכויות המזונות חוזרות לבתי הדין הרבניים
הכנסת אישרה (17/11/25) הוראת שעה דרמטית לשנתיים המחזירה לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון ולפסוק במזונות ילדים. האם מדובר בבשורה או בכאוס משפטי ידוע מראש?
המאבק הנצחי בין הערכאות האזרחיות ובפרט בית המשפט לענייני משפחה לבין בתי הדין הדתיים בדגש על בית הדין הרבני בישראל רשם השבוע תפנית חדה, שצפויה לטרוף מחדש את הקלפים עבור אלפי הורים נשואים המצויים בהליכי גירושים. עד לאחרונה, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון (בג"ץ 5988/21), הוגבלה משמעותית סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בתביעות למזונות ילדים שנכרכו בתביעת הגירושים. הפסיקה צמצמה את הסמכות לתביעות "השבת הוצאות" בלבד, ושללה למעשה את היכולת לפסוק מזונות עתידיים שוטפים. המטרה הייתה ברורה: למנוע מצב שבו זכויות הילדים הופכות לכלי מיקוח במסגרת הנושאים שבסמכות שיפוט ייחודית של בתי הדין הרבניים (מתן וקבלת גט) ולטובת ריכוז הסמכויות בענייני משפחה בערכאה אחת ראשית מוסמכת: בית המשפט לענייני משפחה.
אולם, המציאות המשפטית השתנתה באבחה אחת עם אישורו של חוק שיפוט בתי דין רבניים (תיקון מס' 6 - הוראת שעה), התשפ"ו-2025. התיקון, שנקבע כהוראת שעה לתקופת מבחן של שנתיים, נועד לעקוף את פסיקת בג"ץ ולהשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות המלאה והרחבה לדון בכל ההיבטים הכלכליים של גידול הילדים לאחר גירושים בין הורים, לרבות מדור, חינוך ורפואה, וזאת לא רק כהחזר הוצאות עבר אלא כפסיקת מזונות צופה פני עתיד.
החייאת מרוץ הסמכויות: המשמעות המיידית של החקיקה היא הצתה מחודשת, וביתר שאת, של "מרוץ הסמכויות" המפורסם. אם בתקופה האחרונה העדיפו מתדיינים רבים לפצל את ההליכים ולנהל את עניין המזונות בבית המשפט למשפחה – שם מיושמת הלכת בע"מ 919/15 המאפשרת נטל וחלוקה כלכלית מדויקת והולמת יותר (גם אז רק מעל גיל 6 ובהתחשב ביחס זמני השהות ופערי ההשתכרות) – הרי שכעת נפתחת מחדש הדלת לכרוך את הכל בחבילה אחת ברבני. החוק אף הגדיל לעשות וקבע תחולה רטרואקטיבית על תיקים תלויים ועומדים שטרם ניתנה בהם החלטה אחרת, מה שצפוי ליצור גל של בקשות ותביעות חדשות בניסיון "לתפוס סמכות".
סמכות לשם כבוד, לא לשם מהות: הבעיה האמיתית, וכאן נדרשת ביקורת נוקבת, אינה עצם הסמכות אלא אופן השימוש בה. הניסיון מלמד כי בתי הדין הרבניים נאבקים בחירוף נפש על קבלת הסמכות, מתוך רצון לשמור על כבודם ומעמדם מול הערכאה האזרחית - בית המשפט לענייני משפחה. אך ברגע שהסמכות בידם, אנו עדים לא אחת לתופעה מדאיגה: לאחר הסדרת הגירושים בגט וטיפול בנושא הכתובה, הדיינים לעיתים "מאבדים עניין" בסוגיות האזרחיות המורכבות. הטיפול בענייני הרכוש והקטינים נעשה לעיתים בחוסר חשק, תוך היעדר כלים מקצועיים מתאימים ליישום מודלים כלכליים מורכבים של מזונות, כפי שפותחו בבתי המשפט למשפחה.
יתרה מכך, תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים הן מיושנות ואינן תואמות את הסטנדרטים המודרניים של סדר הדין האזרחי (שעודכן בבתי המשפט בשנת 2018 ובבתי המשפט לענייני משפחה ב-2020). הפער הזה יוצר "שימוש לרעה" (Abuse) בסמכות: הצד החזק גורר את הצד החלש לערכאה שאינה ערוכה לנהל דיון כלכלי מעמיק, מתוך תקווה שההתשה תוביל לויתורים. כבר נקבע בעבר בבג"ץ סמיה (5376/08) כי סמכות שיפוטית גוררת עמה חובה לדון ולהכריע. לא ייתכן שערכאה תדרוש סמכות, אך בפועל תימנע מלהפעיל אותה במקצועיות הנדרשת או תשתמש בה כמנוף לחץ בלבד.
בטרם נעילה ולסיכום: השנתים הקרובות הן תקופת מבחן קריטית. המחוקק בהובלת ח"כ שמחה רוטמן, שיש לו גם זכויות בתחום, נתן לבתי הדין רבניים את המפתחות, אך ציבור ההורים המתגרשים (אבות או אמהות!) ועורכי הדין לענייני משפחה וגירושים יצטרכו לעמוד על המשמר. האם בתי הדין הרבניים ישכילו לאמץ את עקרונות השכל הישר וטובת הילדים וידונו במזונות במקצועיות? ימים יגידו והמהלך יצליח. אך אם הסמכות תנוצל שוב ככלי טקטי במאבקי גירושין, אנו צפויים לראות את המערכת קורסת תחת עומס של עתירות לבג"ץ, ובסופו של יום – הילדים (שוב) הם שישלמו את המחיר.
כותב המאמר הינו עו"ד ארתור שני, מגשר ובורר בתחום משפחה וגירושים https://anyfamily.law/
d&b – לדעת להחליט
