כשאילון מאסק מבטיח מורה AI פרטי לכל תלמיד, מי ידאג למשמעות?
ממשלת אל סלבדור החליטה לאחרונה להכניס את מנוע הבינה המלאכותית Grok של חברת xAI של אילון מאסק למערכת החינוך הציבורית, במהלך רחב היקף ותקדימי שאמור לספק ליותר ממיליון תלמידים במדינה למידה מותאמת אישית. החזון מרשים, כמעט מפתה: אלגוריתם שיודע להתאים את עצמו לכל תלמיד ותלמיד, לקצב, לרמה, לקשיים ולחוזקות. במונחים טכנולוגיים, זו קפיצה אדירה; במונחים חינוכיים, זו חתיכת שאלה פתוחה.
השאלה שכבר מרחפת באוויר מזה זמן – מה משמעות החינוך בעידן שבו כל ידע כמעט זמין בלחיצת כפתור, מתחדדת יותר מתמיד. אם הבינה המלאכותית הופכת למורה פרטי, מה נשאר מתפקיד המחנך, ומהן הסכנות שבוויתור על אחריות אנושית? אין ספק שלבינה המלאכותית יש פוטנציאל חינוכי עצום. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שלמידה מותאמת אישית יכולה לצמצם פערים, לחזק תלמידים מתקשים ולאפשר לתלמידים מצטיינים להתקדם בקצב שלהם. גם משרד החינוך בישראל מפרסם כלים פדגוגיים לשימוש אחראי בה, למשל צ׳אטבוטים לכתיבה, לחקר ולשיח לימודי. המערכת מבינה שהטכנולוגיה פה כדי להישאר.
אלא שכאן בדיוק טמון הקו הדק. חינוך איננו רק העברת ידע, הוא מערכת יחסים – מרחב שבו ילד פוגש מבוגר משמעותי, לומד לפרש מציאות, לפתח זהות, לבנות שיפוט מוסרי ולחוות שייכות. אלגוריתם, מתוחכם ככל שיהיה, אינו מזהה שתלמיד שותק כי הוא במצוקה רגשית, אינו קולט דינמיקה חברתית בכיתה, ואינו נושא באחריות ערכית.
הסכנה היא פדגוגית קודם כל. כאשר תלמידים מתרגלים לכך שה-AI “חושב בשבילם”, מנסח, מסכם ומציע פתרונות, מתפתחת תלות שמחלישה חשיבה ביקורתית ויכולת התמודדות. מחקרים בחינוך מצביעים בבירור על כך ששימוש לא מבוקר בכלים אוטומטיים עלול לפגוע בלמידה עמוקה, ביצירתיות וביכולת לטעות – תהליך שהוא לב הלמידה.
הסכנה השנייה חברתית. מעבר לחשש מחוסר בקשר אנושי בין המורה לחניך, בינה מלאכותית אינה ניטרלית. היא משקפת את הערכים, ההטיות והאינטרסים של מי שפיתח אותה. ללא חינוך לאתיקה דיגיטלית, תלמידים עלולים לאמץ מידע שגוי, סטריאוטיפים ותפיסות עולם פשטניות, בלי יכולת או אפילו רצון לערער ולשאול שאלות. באקדמיה ובמערכת החינוכית כאן ובעולם מזהירים כבר היום מפני פגיעה בפרטיות, פערי נגישות והעמקת אי שוויון בין מי שיודע להשתמש בכלי לבין מי שנשאר צרכן פסיבי.
מכאן נגזרת מסקנה ברורה: לא הבינה המלאכותית היא האיום, אלא שימוש לא חינוכי ולא אחראי בה. האתגר המרכזי של השנים הקרובות הוא הכשרת צוותי החינוך להוראה עם בינה מלאכותית, ולא במקומה. הכשרה כזו חייבת לכלול שלושה רכיבים. הראשון, הבנה פדגוגית, כיצד לשלב AI כעזר ללמידה, כהזדמנות לשאילת שאלות, לניתוח, להשוואה ולביקורת, ולא כמכונת תשובות. השני, אוריינות אתית – זיהוי הטיות, שמירה על פרטיות, והבחנה בין כלי עזר לבין סמכות. והשלישי – חיזוק התפקיד האנושי של המורה, בניית משמעות, הקשר, ערכים ושיח רגשי וקהילתי. המורה והמחנך של העתיד לא מתחרה באלגוריתם, אלא מתווך בינו לבין התלמיד. הוא זה שמלמד איך להשתמש בטכנולוגיה בלי לאבד את המצפן האנושי, שמזכיר שלמידה אינה רק תוצאה כי אם תהליך התפתחות אישית וחברתית.
מצוידים בכלים מעודכנים ורלוונטיים להוראה בעידן ה-AI, המורים בישראל צריכים להטמיע בקרב התלמידים יותר מתמיד חשיבה ביקורתית ופיתוח יכולת לבדוק ולהעריך תוצרי AI, ואף לערער עליהם, במקום לקבלם כמובן מאליו. יש להגדיר כללים ברורים ושקיפות שימוש בבינה המלאכותית, תוך הדגשת האחריות האישית של התלמיד על התוצר הסופי. ואולי חשוב מכל – לחנך להערכת תהליך הלמידה ומשמעותו – התלמיד חושב ויוצר תחילה בעזרת AI, ואז מנתח, משפר ומעמיק את התוצר הסופי יחד עם המורה והכיתה.
אין טעם להילחם בקדמה, אבל חינוך אנושי הוא קריטי. הניסוי באל סלבדור הוא תמרור, שמראה לאן הולך העולם, אבל גם מחייב אותנו לשאול לאן אנחנו רוצים להגיע. אם נבחר להכניס בינה מלאכותית לבתיה"ס בלי חינוך למשמעות, נקבל מערכת שאולי נראית נוצצת אך ריקה מתוכן. אם נשלב אותה מתוך אחריות, הכשרה ואומץ חינוכי, נוכל להפוך אותה לכלי שמעצים בני אדם, ולא מחליף אותם.
תומר סמרקנדי הוא מנכ"ל "דרך כפר יוזמות חינוך"
