בית המשפט שם ברקס לתופעה של גרירת חברה נדל"נית להליך חדלות פירעון על רקע סכסוך חוזי
פסק דין של העליון מחדד את הגבול בין הפרת התחייבות חוזית של יזם לבין חדלות פירעון, וקובע כי כשל בפרויקט אינו מעיד כשלעצמו על חוסר יכולת כלכלית. ההחלטה מהווה צעד חשוב בריסון השימוש בהליכי חדלות פירעון ככלי לחץ בסכסוכים חוזיים, אך צריכה להיות רק נקודת הפתיחה להתמודדות רחבה יותר עם התופעה
בשנים האחרונות רווח בשוק הנדל"ן כלי לחץ שעוצמתו חורגת מכל פרופורציה למחלוקת שהולידה אותו. חברות יזמיות, ובכללן חברות התחדשות עירונית, נגררות לבתי המשפט על ידי הצדדים החוזיים שלהן - דיירים, רוכשים, ולא פחות מכך גורמים מממנים (בעיקר בשוק החוץ-בנקאי) - באמצעות הליכי חדלות פירעון וכינוס נכסים. הבקשה עצמה, עוד לפני שהוכרעה, היא האירוע: היא מקפיאה אשראי, מגבשת שעבודים, מפעילה ערבויות אישיות של בעלי מניות, מרעידה התקשרויות עם ספקים ומכתימה את מוניטין הקונצרן, באופן שיכול להפיל את כל הפרויקטים של הקבוצה היזמית. המחלוקת נוגעת לפרויקט אחד; הפגיעה חוצה את כל צבר הפרויקטים.
בעניין שנדון בפני בית המשפט העליון, בעניין חברת סקאי בוטיק בע"מ, דיירי בניין בבת-ים, שהתקשרו בהסכם תמ"א 38/1 ונותרו להתגורר בדירותיהם בעוד העבודות מתנהלות סביבם, ביקשו צו לפתיחת הליכים נגד החברה היזמית מחמת איחור ניכר בלוחות הזמנים, ומשום שמזה תקופה ממושכת לא בוצעו עבודות של ממש באתר. הבניין, כך נטען, נותר במצב של עיי חורבות - ללא מדרגות וללא לובי, חוטי חשמל חשופים, מים נוזלים מכל כיוון והגישה למקלטים חסומה - עד כדי פגיעה ממשית בביטחון הדיירים. מכאן ביקשו ללמוד שהחברה מצויה בחדלות פירעון או קרובה לכך, ועתרו למינוי נאמן שייטול את המושכות וישלים את הפרויקט.
ראוי לשים לב למבנה הטיעון: ההפרה החוזית והמצוקה הפיזית הוצגו כתימוכין למצב כלכלי רעוע. בית המשפט קיבל את עמדת הדיירים, קבע שהחברה חייבת לדיירים חוב לקדם ולהשלים את הבנייה, שהופרה ומעידה על כך שקיימת חזקת חדלות פירעון של החברה.
העליון קיבל את עמדת החברה וחזר למושכלות היסוד
בית המשפט העליון עיכב את הצו, ולב ההכרעה אינו בחידוש אלא בשיבה אל לשון החוק. חדלות פירעון מוגדרת במפורש כמצב כלכלי - חייב שאינו יכול לשלם את חובותיו במועדם (המבחן התזרימי), או שהתחייבויותיו עולות על שווי נכסיו (המבחן המאזני).
בית המשפט העליון קבע, שבהחלטת בית המשפט המחוזי מיטשטשת ההבחנה שבין חוב, כמובנו בחוק, לבין התחייבות חוזית רגילה. היעדר יכולת - תזרימית או מאזנית - לשאת בתשלום חוב אכן מלמד על מצבו הכלכלי של החייב; לעומת זאת, אי-מילוי התחייבות חוזית, לרבות התחייבות למתן שירות או להספקת מוצר, עשוי לנבוע מחסמים פיזיים, לוגיסטיים ורגולטוריים שאין להם דבר עם קופת החברה.
יגאל קולוף שותף במשרד וקסלר ברגמן
(צילום: יונתן בלום)
כדוגמה ציין בית המשפט, שגם חברות מבוססות או ענקיות טכנולוגיה עלולות להיכשל בקיום התחייבות בפרויקט זה או אחר, ואין בכישלון כזה כשלעצמו, משמעותי ויסודי ככל שיהא, ללמד בהכרח על חדלות פירעון.
על כך מוסיף בית המשפט נדבך מצטבר - ההלכה שהליכי חדלות פירעון אינם מתאימים כשקיימת מחלוקת עובדתית כנה על עצם הנשייה. וכשהיזם טוען שכלל לא הפר, משום שלוחות הזמנים טרם הסתיימו (שיש לנטרל אירועים חיצוניים מלוח הזמנים), זו בדיוק מחלוקת כנה. עוד הוסיף בית המשפט תמיהה, שכן שמאי שמונה ביוזמת הנאמנת עצמה מצא ליקויים שתיקונם אורך ימים בודדים ועלותו זניחה – וקבע, שכשל בעלות זניחה אינו נובע מהיעדר יכולת כלכלית וממילא אינו מתרפא בחדלות פירעון.
למעשה, קבע בית המשפט בשורה התחתונה – מי שמנסה לקצר דרכים ולכפות הליך חדלות פירעון, שעה שיש מחלוקות על עצם קיומו של חוב, ושעה שיש הליכים טבעיים יותר שלא מוצו - יש לדחותו.
יש להחלטה של בית המשפט העליון משמעויות נוספות לטעמי, וראוי שבתי המשפט אף יילכו צעד נוסף בהקשר זה. בפרקטיקה, אני נתקל לא פעם במממנים פרטיים שמנסים להלך אימים על חברות התחדשות עירונית, וגוררים אותם אל בית המשפט בבקשות חדלות פירעון על כל מחלוקת ביחס לחישוב החוב וזכויותיהם בפרוייקטים, תוך שהם אדישים לכך שהם יוצרים כדור שלג שמאיים למוטט את כל קבוצת החברות והפרוייקטים שמנהל היזם. זוהי תופעה ראויה לגינוי. היד הקלה על ההדק - עורכי דין של מממנים ושל צדדים לחוזים הגוררים חברות להליכי חדלות פירעון לא כדי לברר נשייה אמיתית אלא כדי להלך עליהן אימים ולשפר עמדות במשא ומתן - היא תופעה פסולה, שהסנקציה נגדה עד היום הייתה רפה מדי. כאן נמנע בית המשפט מצו להוצאות מתוך הבנה למצוקתם הכנה של דיירים, וזו החלטה ראויה. אך מממן מתוחכם ומנוסה, שיימצא כי ניצל מצב, אינו זכאי לאותה התחשבות. במקום שבו ייקבע שלא היה מקום לבקשה מעיקרה, לטעמי על בית המשפט לאמץ מדיניות של הטלת הוצאות כבדות מאוד, למען "יראו וייראו". הוצאות סמליות הן, בחשבון הקר, עלות שכדאי לשלם; הוצאות ממשיות הן התמריץ היחיד שיחזיר את ההליך לייעודו.
עו"ד יגאל קולוף הוא שותף במחלקה המסחרית במשרד וקסלר ברגמן ושות'
d&b – לדעת להחליט
