במקום לדבר על מחסור במורים, הגיע הזמן לדבר על השיטה
זהו טקס שנתי כמעט כמו החמסין של סוף הקיץ: כותרות העיתונים מתמלאות במספרים מדאיגים על המחסור החמור בצוותי הוראה. גם השנה, עם פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו, הנתונים קשים. אלפי משרות הוראה אינן מאוישות, בעיקר במקצועות הליבה כמו מתמטיקה ואנגלית.
משרד החינוך, כהרגלו, מנסה לכבות שריפות עם פתרונות פלסטר כמו גיוס גמלאים ופנייה לסטודנטים. אבל הדיון הזה על "כמה מורים חסרים", עד כמה שהוא חשוב, חיוני ובאמת בלתי נמנע, מפספס את הנקודה. השאלה האמיתית אינה איך נסתום את החורים בספינה הטובעת, אלא מדוע היא טובעת מלכתחילה.
המחסור במורים אינו הגורם למשבר, הוא הסימפטום של מחלה עמוקה יותר: מודל הוראה מהמאה ה-20 שקורס תחת עומסי המאה ה-21. מורים מוכשרים ובעלי שליחות נשחקים לא בגלל ההוראה עצמה, אלא בגלל כל מה שמסביב: הררי הבירוקרטיה, בדיקת עשרות מבחנים ועבודות באופן ידני, והאתגר הבלתי אפשרי כמעט להעניק יחס אישי בכיתה של 35 תלמידים, שלכל אחד מהם קצב, צרכים ועולם משלו.
במקביל, הפער בין חווית החיים של התלמידים לבין חווית הלימוד בכיתה מעמיק והופך לתהום. הנוער חי בעולם של תוכן דינמי, מותאם אישית ואינטראקטיבי. ואז הוא נכנס לכיתה, שלעיתים קרובות עדיין מתנהלת סביב לוח, ספר ושיטת הוראה אחידה לכולם. הפלא הוא לא שהם מאבדים קשב; הפלא הוא שהם בכלל עדיין מגיעים.
כאן בדיוק משרד החינוך חייב לשנות דיסקט (או במקרה שלנו, מודל שפה). לא רק לשאול, איך נגייס עוד 5,000 מורים, אלא כיצד נעצים את המורים הקיימים ונסייע להם להיות יעילים, ממוקדים ומחוברים יותר?
כדי שהחזון הזה ימריא, הוא חייב להתחיל בנקודה אחת קריטית: הכשרה למורה. ולא, הכשרה אין פירושה סדנת היכרות שטחית ל-ChatGPT בה חצי מהזמן מנסים לגלות מה הסיסמה לאינטרנט. מדובר בשינוי תפיסת עולם - הכשרה פדגוגית עמוקה שרואה בבינה המלאכותית כלי אינטגרלי בעבודת המורה. הכשרה שתפקידה לאפשר למורים להתעסק פחות בבירוקרטיה ובהקניית ידע טכני, ויותר בהעצמה ובניית מיומנויות.
מורה מבלים שעות רבות בכל שבוע על משימות שניתן לבצע באופן אוטומטי. בדיקת מבחנים? בינה מלאכותית יכולה לבצע זאת תוך דקות במקום שעות, תוך מתן משוב מותאם אישית לכל תלמיד. הכנת מערכי שיעור? כלי AI יכולים להכין חומר לימוד מגוון ואינטראקטיבי בהתבסס על תכנית הלימודים וצרכי התלמידים. ניהול מעקב אחרי הישגים? מערכות חכמות יכולות לזהות פערים ולהציע התערבויות ממוקדות.
ומה לגבי הכלים עצמם? גם כאן נדרשת מהפכה מחשבתית. משרד החינוך צריך לחשוב איך הוא בונה אקוסיסטם ותעשיית Ed-Tech תוססת שעובדת על פתרונות פורצי דרך. לפתוח את הדלת ולסייע למיזמים להשתלב במערכת, ולעצב יחד איתם את הפתרונות המתאימים ביותר לצורכי המורים והתלמידים בשטח. פתרונות שמשתלבים בעבודת המורה בכל חלק וחלק באופן פשוט, נוח וברור.
החזון הזה אינו פנטזיה עתידנית. הוא המציאות שכבר מתרחשת במערכות החינוך המתקדמות בעולם. מדינות כמו סינגפור, פינלנד, דרום קוריאה וארה"ב כבר משקיעות משאבי עתק בהכשרת מורים ובשילוב כלי AI במערכת כדי ליצור חינוך מותאם אישית. הרכבת הזו כבר יצאה מהתחנה. השאלה היא לא אם להצטרף למהפכה, אלא כמה רחוק מאחור נישאר אם נמשיך לדשדש על הרציף.
חן ברקת הוא יזם הייטק בתחום האימפקט החברתי בדגש על פרויקטים במסגרות חינוך
