סגור
נגיד בנק ישראל אמיר ירון ומנכ"ל אינבידיה המתפטר ג'נסן הואנג
נגיד בנק ישראל אמיר ירון ומנכ"ל אנבידיה המתפטר ג'נסן הואנג. התקציב הבא צריך להיבנות על ישראל בלי אנבידיה (צילומים: אוראל כהן, AP/ Julia Demaree Nikhinson)
פרשנות

נתוני הצמיחה נראים כמו נס כלכלי, אבל מסתירים תמונה יותר מורכבת

התמ"ג צמח בקצב שנתי של 8%, האינפלציה ירדה ל־1.1% והגירעון הצטמצם ל־3.3% תוצר. אלא שבניכוי הפעילות של אנבידיה, הצמיחה מתונה בהרבה, הגירעון נשען על תת־ביצוע בתקציב האזרחי והכנסות המדינה ממסים אינן יציבות. תקציב הביטחון הוא המוקד המרכזי לאי־הוודאות והסיכון הפיסקאלי

בתוך פחות מ־24 שעות פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שני נתונים שנראים כמו מתנה לכל מי שירכיב את הממשלה הבאה. התמ"ג צמח ברבעון השלישי בקצב שנתי של 8%, הרבה מעל התחזיות, והאינפלציה צנחה באוקטובר ל־1.1%, הרמה הנמוכה ביותר מאז אפריל 2021. כדאי להוסיף נתון נוסף כדי להבין את התמונה: שבוע קודם לכן דיווחה החשבת הכללית באוצר על גירעון של 3.3% תוצר ב־12 החודשים האחרונים, הרחק מתחת לתקרה של 4.9% שנקבעה לשנה כולה.
והנה חלום לכל שר אוצר עתידי על מרכיביו: צמיחה מהירה, מחירים יציבים וקופה מלאה. השילוב הזה כמעט לא קיים בכלכלות אמיתיות, ובדרך כלל הוא סימן שהנתונים אינם מספרים את כל הסיפור. וכך גם במקרה הזה. שלושת הנתונים מייצרים פאטה מורגנה: משק שנראה כאילו הוא דוהר, אבל בפועל צומח בקצב נאה, עם גירעון שנשען על תת־ביצוע של הוצאה אזרחית, שהיא מהנמוכות במערב (וחייבת האצה), והכנסות ממסים שאינן יציבות. וכל זה עטוף בחוסר ודאות ובחוסר יציבות פוליטית וגיאופוליטית חריגים. ויש גם נתון רביעי: הגירעון המסחרי.
1. נתחיל בצמיחה. בניכוי ההתאמות לייצור בחו"ל, השם הטכני לפעילות של אנבידיה (מלאנוקס), התמ"ג עלה ברבעון השלישי ב־4% בלבד, מחצית מהמספר הרשמי. בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד הפער חד עוד יותר: 6.7% במדד הרשמי, ו־2.8% בלבד בניכוי אנבידיה. זה הרבעון הרביעי ברציפות שבו הצמיחה הרשמית גבוהה מהצמיחה בניכוי הייצור בחו"ל, ולעתים בפער ניכר: ברבעון השני היו אלה 17.2% לעומת 10.7%. לפי חשבון פשוט, גם אם התוצר לא יגדל כלל ברבעון הרביעי, הצמיחה ב־2026 תגיע לכ־5.5% עד 5.6%, בהתאם לתחזיות בנק ישראל וסוכנות הדירוג S&P, שפרסמה סקירה מקיפה על ישראל רק בשבוע שעבר. אך בניכוי אנבידיה, אותה הנחה משאירה את השנה כולה על כ־2.8%.
ביצוא הפער בולט במיוחד: 39.5% בקצב שנתי במדד הרשמי, 18.4% בניכוי הייצור בחו"ל. גם המספר הקטן הוא קצב מרשים, עם הרכב צמיחה בריא. יצוא השירותים העסקיים, ליבת ההייטק, זינק ביותר מ־15%, ובעיקר ההשקעות עלו ברבעון השלישי בקצב שנתי של יותר מ־11% – ובראשן זינוק של 45.5% בהשקעה בציוד מענפי טכנולוגיות ה־IT. גם כאן אין דרך לדעת כמה מזה קשור לאנבידיה, אבל ברור שחלק ניכר מגיע מהשקעות חוץ: S&P צופה השנה השקעות ישירות נטו של 2.5% תוצר לעומת 2.1% ב־2025. זה בדיוק סוג הצמיחה שהמשק צריך. אלא שהשקעות כאלה רגישות במיוחד לפוליטיקה ולגיאופוליטיקה: S&P מזהירה שהסלמה אזורית עלולה לפגוע באמון המשקיעים הזרים ולהוביל לבריחת הון. לכן יש צורך במשנה זהירות בדיבורים על משק שטס. זה כן משק שצומח בקצב טוב.
גם הייצור בחו"ל אינו פיקציה. אלה סחורות שפותחו בישראל, ומיוצרות ונמכרות מעבר לים. אך כפי שמתארים כלכלני S&P, הפעילות הזו אינה נשענת על הון או על עובדים ישראלים, וההכנסה ממנה זורמת ברובה לבעלי מניות זרים. כלומר, היא מגדילה את המספר בטבלה הרבה יותר משהיא משנה את החיים של תושבי ישראל. סוכנויות הדירוג כבר חלוקות בשאלה הזו: S&P בונה את תחזיותיה על הנתון המלא, וכלכלני מודי'ס כבר כתבו בסקירה על ישראל כי הצמיחה המהירה של הרכיב מעוותת את התמונה האמיתית. בנק ישראל, הגדיר את המספר הקטן כמי שמייצג טוב יותר את הפעילות במשק.
2. יש כבר כמה תמרורי אזהרה: הצריכה הפרטית עלתה ברבעון השלישי בקצב שנתי של 6.4%, אחרי 17% ברבעון השני, שבו המשק התאושש מהמלחמה עם איראן וההוצאה על כלי רכב צנחה ב־23.8%. יתרה מזו, צריכת מוצרי בני־קיימא למחצה – הכוללת הלבשה והנעלה, טקסטיל לבית, כלי עבודה ומכשירי חשמל ביתיים קטנים, מוצרי בידור ופנאי וחפצים אישיים – דווקא ירדה ברבעון השלישי לעומת השני. סחורה שמיוצרת ונמכרת בחו"ל אינה נצרכת כאן, אינה מעסיקה פועלים בקווי ייצור ישראליים ואינה דוחפת מחירים. היא פשוט מנפחת את המונה.
והעדות הטובה ביותר לכך היא דווקא האינפלציה. משק שצומח באמת בקצב של 8% אמור להרגיש את זה במחירים: ביקוש שדוחף, עובדים שנחטפים, מחירים שעולים. בפועל קרה ההפך. מדד המחירים לצרכן ירד באוקטובר ב־0.1%, אחרי ירידה של 0.5% בספטמבר, והאינפלציה השנתית ירדה מ־1.6% ל־1.1%, קרוב לגבול התחתון של יעד יציבות המחירים שקבעה הממשלה. הירידה נבעה, בין היתר, מהוזלת הטיסות, אך גם נתוני המגמה מצביעים על התמתנות בקצב עליית המחירים. גם שוק הדיור מאותת על התקררות ולא על התחממות. מדד מחירי הדירות ירד באוגוסט–ספטמבר ב־1.5% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. במשק שבאמת דוהר בקצב של 8%, קשה לראות את מחירי הדירות יורדים שנה רצופה.
לפער הזה יש משמעות מיידית על המדיניות המוניטרית. אינפלציה של 1.1%, קרוב לגבול התחתון של היעד, מחזקת את הצפי להורדת ריבית בהחלטה הקרובה של בנק ישראל. כותרת של 8% צמיחה דוחפת לכיוון ההפוך – לזהירות. הוועדה המוניטרית תצטרך להחליט איזה מהמספרים אמיתי יותר, ונתוני הצריכה, הדיור ואפקט אנבידיה מצביעים בבירור על המספר הקטן.
וכאן נכנסת פרשת אנבידיה. מה שנראה עד שבוע שעבר כהערת שוליים מתודולוגית הפך לסיכון ממשי. סקנדל ג'נסן הואנג, מייסד אנבידיה ומנכ"ל החברה במשך 33 שנה, הוכיח עד כמה הכל רגיש, הפכפך ומטלטל. בשבועות האחרונים איבדה מניית אנבידיה כ־30% מערכה. אין בכך כדי להצביע שהפעילות בישראל תצטמק או שההכנסות ממסים יצנחו. אבל כמחצית הצמיחה הישראלית, וחלק ניכר מהכנסות המדינה, תלויים כעת בחברה אחת, שהנהלתה בטלטלה ושנמצאת בלב העימות הטכנולוגי בין ארה"ב לסין.
3. והגענו לגירעון: 3.3% תוצר נשמע כמו הישג של משמעת תקציבית – קל וחומר כאשר התקרה נקבעה כמעט על 5% תוצר. הוא לא. הוצאות מערכת הביטחון עלו מתחילת השנה בכ־10% לעומת גידול של 2.7% שתוכנן בתקציב. הוצאות המשרדים האזרחיים, שמממנים חינוך, בריאות ורווחה, עלו הרבה פחות – סביב 1.4% בלבד. עד סוף אוקטובר בוצעו רק כ־79% ממסגרת ההוצאות של השנה. כלומר, הגירעון הנמוך הוא בעיקר תוצאה של תת־ביצוע במשרדים האזרחיים, בזמן שהביטחון מוציא מעל התוכנית – ועוד רחוק מלהגיש את כל החשבון.
הצד השני של המשוואה הוא ההכנסות. הכנסות המדינה ממסים עלו מתחילת השנה בכ־13% במונחים נומינליים, כ־8% ריאלית, והגבייה גבוהה כיום בכ־16% מקו המגמה ארוך הטווח. לפי S&P, העלייה נובעת בעיקר מתשלומי המס של אנבידיה. הכסף אמיתי, אבל המקור אינו יציב. עודף גבייה כזה נוטה להתכנס חזרה למגמה, וכשזה יקרה, הגירעון יעלה גם בלי שקל אחד של הוצאה חדשה.
מכאן שבמבט קדימה הגירעון עלול לגדול משמעותית, משני כיוונים. הראשון הוא הכנסות שחוזרות לקו המגמה. השני, והמשמעותי יותר, הוא תקציב הביטחון, מוקד אי־הוודאות והסיכון הפיסקאלי המרכזי. ב־3 בנובמבר הודיע הנשיא טראמפ שארה"ב תפסיק בסוף 2026 את הסיוע הצבאי של כ־4 מיליארד דולר בשנה. לשכת ראש הממשלה דיברה מאז על הפסקה הדרגתית, ובמקביל מדווח על מגעים להסכם שעשוי להאריך את התשלומים. כך או כך, הכיוון ברור. ההערכה היא כי הסיוע, בהיקף של כ־0.4% עד 0.5% תוצר בשנה, הוא הוצאה שתעבור בהדרגה לתקציב הישראלי.
4. לזה מצטרפת 2027 בלי תקציב מאושר – וייתכן שגם בלי ממשלה. תקציב המשכי יגביל זמנית את ההוצאה ועשוי אפילו להקטין את הגירעון אבל פיץ' כבר הבהירה כי מדובר בשיתוק – לא במדיניות. יתרה מזו, המצב הפוליטי לא יאפשר לבצע את סדר העדיפויות ואת הרפורמות הנדרשות להגברת הצמיחה – זה שיתוק בריבוע. גם יחס החוב לתוצר מושפע מאותה אשליה: לפי בנק ישראל, הוא צפוי לרדת ל־66.5% בסוף 2027, אבל בניכוי הייצור בחו"ל הוא יעלה ל־70.5%.
ויש גם חזית חדשה שזוכה לפחות תשומת לב, והיא החשבון המסחרי. יבוא המכונות והציוד זינק בחודשים האחרונים, בד בבד עם הזינוק בהשקעות בציוד, ויבוא הסחורות האזרחיות עלה ברבעון השלישי בקצב שנתי של יותר מ־25%. הגירעון המסחרי השנתי מתחילת השנה (ינואר־אוקטובר) זינק ביותר מ־34%, אחרי זינוק של 11% בשנה שעברה - והוא הופך לכוח משמעותי שפועל להחלשת השקל. לעת עתה הוא נבלם על ידי כוחות נגדיים, אך זה בדיוק המקום שבו התמונה עלולה להתהפך. ייסוף השקל הוא אחד הכוחות הדפלציונים המרכזיים. אם הגירעון המסחרי ימשיך להעמיק, האינפלציה הנמוכה עלולה להתגלות כחלק מאותה פאטה מורגנה.
כל זה אינו תמונה של משבר, רחוק מזה. ישראל צומחת בקצב של כ־3% בשנה בניכוי הייצור בחו"ל, קרוב לפוטנציאל שלה, עם אינפלציה נמוכה, שוק עבודה הדוק והשקעות ערות. המשק יציב, אך הוא לא הנס הכלכלי שהמספרים – וחלק מהפוליטיקאים – מציירים. לפיכך, הסכנה אינה בנתונים עצמם, אלא במי שקורא אותם. ממשלה שתבנה תקציב על 5.5% צמיחה, על הכנסות שיא ועל גירעון של 3.3% תגלה מהר מאוד שהמים במדבר היו השתקפות. התחזיות, ובעיקר התקציב הבא, צריכים להיבנות על ישראל בלי אנבידיה. כל דבר אחר הוא הימור על חברה אחת, שהשבוע הוכיחה עד כמה היא שברירית.