דעה
פחד מאובדן השלטון או הסתה מכוונת? שישה הסברים לנאום הרעל של נתניהו
חרדה מסיום הכהונה, ניסיון לסכל ממשלת מיעוט בתמיכת הח"כים הערבים, מאמץ להחזיר אליו את מפלגות הימין או הכנת הקרקע למחאה אלימה נגד חילופי השלטון: שישה הסברים אפשריים לנאומו החריף של ראש הממשלה בכנסת, שבו סימן את ערביי ישראל כאיום מבית. האם מדובר בתרגיל פוליטי מחושב, או בחשיפת אופיו האמיתי של נתניהו?
רעמי נאומו של נתניהו אתמול בכנסת עדיין מהדהדים בראשי, תרים אחר הסברים. מאיפה מגיעים הרוע, הרשעות, הזעם וההסתה האלה. האם הם אותנטיים או הצגה, כי המציג איננו שחקן, הוא ראש ממשלת ישראל. וליתר דיוק, ראש הממשלה היוצא.
וזהו ההסבר הראשון. הרכבת דוהרת ממול ומסמנת את ההתנגשות האפוקליפטית בין נתניהו לבין סיום כהונתו, מאורע בלתי נתפס לגביו ולגבי רעייתו. המעבר מראש הממשלה לראש האופוזיציה היכה בו. החרדה והפאניקה השתלטו עליו והפיקו את נאום הדמים המצמרר הזה. פעמי הגורל המצפים לו בקרוב הציפו לפתע את תודעתו - ראש האופוזיציה, חבר כנסת, נאשם בפלילים, ומכותב של ועדות חקירה חמורות, הצוללות וטבח ה-7 באוקטובר.
ההסבר השני הוא פוליטי-גזעני. נתניהו יוצא אל מול הסכנה המיידית, האופציה שאין לו תשובה לגביה – הצבעת חברי הכנסת הערבים שתכונן את ממשלת המיעוט של איזנקוט. לכן קהל היעד של הנאום הוא חברי הכנסת הימנים של ליברמן, בנט ואיזנקוט – אל תלכו ואל תסתמכו על אויבי ישראל שרוצים בהשמדתה. לצורך זה אין לו בעיה לצבוע חמישית מאוכלוסיית ישראל כסכנה מבפנים, כסרטן, כבוגדים ותוקעי סכין בגב האומה. והצביעה הזו היא על בסיס גזע.
ההסבר השלישי, בהמשך לקודמו, הוא פוליטי-הישרדותי. רק לאחר הנאום התבררה התוצאה המיידית שלו – ביטול פגישת נציגי הליכוד עם נציגי ישר. בהנחה שנתניהו באמת רצה לשרוד כראש ממשלה בממשלת אחדות – איך הוא חשב שהנאום יקדם אותו לשם? אולי חשב שהלינץ' המילולי שביצע בערבים יוריד מהפרק ממשלת מיעוט שנתמכת בקול הערבי ותניע אליו את הח"כים מהימין. אבל מינון הרעל הגבוה במיוחד השיג תוצאה הפוכה. גם מתנגדי ההישענות על הערבים יתקשו לחבור אליו.
ההסבר הרביעי הוא פוליטי-קיומי-אסטרטגי. הוא מוסיף להסבר הגזעני את המומחיות של נתניהו בזיהוי האיומים שמרחפים על מדינת ישראל ומסכנים את קיומה. הנאום נפתח באיראן והמשיך לערביי ישראל. אל האיום החיצוני הוא צירף את האיום הפנימי. צריך לחקור איך הצליח האיום הזה, ערביי ישראל, בבחירות, אמר נתניהו. ובנט הטיח מולו: צריך לחקור את ה-7 באוקטובר. וצריך גם לשאול: איך האיש שמומחיותו לזהות איומים קיומיים, המומחה העולמי מספר אחת לטרור (בעיני עצמו לפחות), ה'פרוטקטור' של ישראל, פספס לגמרי את האיום החמאסי. דווקא את האיום שבאמת התפוצץ עלינו הוא מימן, טיפח, ואיפשר. על זה אולי תשיב ועדת החקירה הממלכתית.
ההסבר החמישי הוא הכנת אירועי הקפיטול במשכן הכנסת. הכנת בייס תומכיו האלימים לסיכול בחירת יו"ר כנסת קבוע בשבוע הבא והקמת ממשלת איזנקוט. קהל היעד הוא הרחוב ולא חברי הכנסת מהימין. הקהל שיסתער על הכנסת במתכונת אירועי הקפיטול ב-2021. ההסתה נגד הערבים היא הדלק היעיל ביותר בהתנעת הפחד והשנאה אצל רבים מתומכיו. הנאום אתמול הוא ג'ריקן דלק ששפך נתניהו על מדורת השנאה הזו.
ההסבר השישי הוא אישיותי. נתניהו התמזג ונטמע לחלוטין אל תוך הרוע שמקיף אותו ומנהל אותו. הרוע של בנו יאיר נתניהו והרוע הכהניסטי של שותפיו לממשלה היוצאת. ההסבר הזה שולל את הנאום כהצגה פוליטית, אלא חושף את אופיו האמיתי של האיש שמעולם לא התעלה למנהיגות אמיתית, מאחדת, חומלת, אלא התבוסס תמיד – וביתר שאת, בארבע השנים האחרונות – ברשעות שבה הוא ניחן. רשעות שהופנתה כלפי יריבים וגם כלפי מקורביו וסוגדיו. רשעות שהופנתה כלפי משפחות השכול והחטופים שלא נמנו על אוהדיו. רשעות שעלתה בחיי החטופים. הכניעה לבן גביר וסמוטריץ' היא הסבר עלוב. בלי הרשעות הפנימית שלו הוא יכול היה להתגבר עליה.
