מדריך
מציל נעדר מהבריכה, חוף לא מוכרז: מתי ניתן לתבוע פיצויים במקרה של טביעה
רשלנות מצילים, אי-סימון סכנות במים, היעדר שילוט או בריכה פרטית ללא רישוי - "כלכליסט" מגיש מדריך לזכויות טובעים ובני משפחתם, כולל גובה הפיצויים האפשרי
הקיץ כבר כאן, החופש הגדול החל וישראלים רבים לרבות בני נוער מבלים בחופים ובבריכות ציבוריות ופרטיות. אבל יחד עם ההנאה, טבילה בים או בבריכה עלולה להיות מסוכנת ולהסתיים חלילה בטביעה. מדי שנה יש לא מעט מקרים שמסתיימים במוות ובנכות גופנית. מה קורה אם אירעה טביעה ומה זכויות הנפגעים ובני משפחתם. "כלכליסט" גיבש מדריך בנושא באמצעות עו"ד ענת גינזבורג, ראש משרד נזיקין המייצג תובעים ויו"ר משותף של ועדת נכים תגמולים ושיקום בלשכת עו"ד.
מקרה של טביעה בים אינו גזירת גורל, אסון טבע או כוח עליון. בחלק גדול מהמקרים קיימת עילת תביעה כנגד הרשויות. כך גם לגבי טביעה בבריכה ציבורית או פרטית.
"לגבי טביעה בים", מסבירה עו"ד גינזבורג, "החופים שייכים למדינה. מי שאמורה לתחזק ולתפעל אותם היא הרשות המקומית שבשטח שיפוטה מצוי החוף, בין אם החוף מוכרז ומוסדר לרחצה ובין אם מדובר בחוף לא מוכרז. הרשות המקומית, על פי דין, אחראית להפעלת החופים, אחזקתם, העסקת מצילים, סדרנים ופקחים. משרד הפנים אחראי לפקח על הרשויות המקומיות. בין היתר, עליו לפקח ולוודא שהן מקיימות את הוראות החוקים הרלבנטיים, לערוך ביקורות, לוודא תיקון ליקויים בחופים ולאסור כניסת מתרחצים לחופי רחצה מסוכנים. בחלק גדול של מקרי הטביעה קיימת עילת תביעה נגד הרשויות, בין אם הטביעה אירעה בחוף מוכרז ובין אם קרתה בחוף שאינו מוכרז".
מהן עילות התביעה במקרים של טביעה בים?
עו"ד גינזבורג מסבירה כי ישנן מספר עילות לתביעה, ובהן: סיכון שכיח מאוד הוא גלי סחף, זרמים ומערבולות. גם בים "שקט" לכאורה או במים רדודים, מתרחצים עלולים להיסחף למרחקים על ידי גלי סחף תת קרקעיים, ולטבוע. לפיכך קיימת חובת שילוט ברורה לגבי הסכנות. על הרשויות המקומיות לדאוג לפרסום מידע והסבר ברור ומפורט בדבר הסכנות והמלכודות שמתחת לפני המים בשילוט ברור ומובן לכל. כמו כן, מקרים של היעדר סימון וגידור של אזורי סכנה במים בעזרת דגלים, חבלים, מצופים וכיוצ"ב. כולל סימון מתי החוף המוכרז הופך להיות חוף שאינו מוכרז.
עילות תביעה נוספות הן אי מניעת כניסה בפועל ואי הרחקה מהחופים המסוכנים בכלל, ובזמן של העדר שירותי חירום והצלה בפרט, באמצעות פקחים ואמצעי בקרה וכריזה. כמו כן , קיום נוהל בלתי סביר של "סגירת הים" בשעות בלתי סבירות, למשל בשעות הבוקר המוקדמות או בין הערביים כשהמוני רוחצים עדיין נופשים ומבלים בחופים, אי קיום משמרות בטיחות, סיור ופיקוח באופן רצוף ומתמיד בחופים גם לאחר "סגירת הים", בחופים מוכרזים ובחופים בכלל. בנוסף, אי קיום שירותי הצלה וחירום זמינים, ראויים ומספקים בהתאם לאופי החוף והשוהים בו.
ישנם גם מקרים בהם קיימת רשלנות מצד המצילים, הפקחים או הסדרנים בהשגחה על ציבור הרוחצים, אי הוצאת מתרחצים מהמים במקרים המתאימים, וכך גם אי הפעלת כריזה להוצאת מתרחצים מהמים. ולסיום, אי מתן מידע והסבר מפורט וברור בדבר הסיכונים הקיימים באופן ספציפי בכל חוף וחוף, ולסכנות המיוחדות הטמונות בו להיווצרותם של מלכודות, בורות, מערבולות וזרמים, בשל תנאי החוף. עו"ד גינזבורג מציינת כי "אין דרך לרסן את הים והדרך להישמר מסכנותיו היא בקיום מנגנוני פיקוח, הגנה ושליטה מצד הרשות האחראית על החוף. משנכשלה הרשות - קמה עילת תביעה במקרה של אסון".
מהן עילות התביעה במקרים של טביעה בבריכה?
יש להבדיל בין בריכות ציבוריות לבין בריכות פרטיות. על פי החוק, בכל בריכה שאינה פרטית כגון קאנטרי, מלון וכו', חייבת להיות נוכחות של מציל מוסמך. במקרה והמציל נעדר מהמקום, חובה על מפעיל הבריכה לוודא כי היא סגורה ולא ניתן להיכנס. לדברי עו"ד גינזבורג, "גם כשיש מציל, יש לוודא שהוא עסוק בנעשה בבריכה ולא בדברים אחרים. במקרים כאלה התביעה תוגש כנגד מפעילי הבריכה והמבטחת שלה".
לגבי בריכות פרטיות בצימרים, מציינת עו"ד גינזבורג כי "ייצגתי לאחרונה משפחה של אדם שטבע למוות באסון בבריכה. התביעה הוגשה בין היתר נגד בעלי הצימר שהפעילו בריכה ללא רישוי, הרשות המקומית שלא סגרה את הבריכה למרות ידיעתה שהיא פועלת וכו' .לאחרונה הסתיים חלקה הגדול של התביעה בפסק דין לאחר הסכם פשרה והוא ממשיך להתנהל לגבי נתבעים נוספים. כמו כן , לאחרונה משרדי הגיש תביעה נגד בעלי צימר, שם טבע ילד למוות לאחר שהבריכה לא הייתה מגודרת כראוי והשער אפשר כניסה של הילד לבריכה.
בכל מקרה של טביעה בצימר פרטי יש לבחון את רשלנות בעלי הצימר והרשות המקומית - אם לא נתנה היתר לבריכה אולם ידעה על קיומה ולא אכפה את סגירתה באמצעות הליכים משפטיים.
קיימים גם סיכונים נוספים ברחצה בבריכה, כמו התחשמלות, חבלת ראש כתוצאה מקפיצה למים רדודים וכדומה, שמפעילי הבריכה עלולים להיות אחראים להם".
האם קיימת עילת תביעה לפיצוי הטובע או משפחתו לגבי רוחצים שטבעו בחוף שאינו מוכרז?
עו"ד גלעד גינזבורג מציין כי "גם בחוף שאינו מוכרז יכולה לקום עילת תביעה, כמו למשל במקרים בהם הרשויות המופקדות על החוף יודעות שאנשים רבים מגיעים לרחוץ בו, ולא מנעו כניסת הרוחצים למים. במצב כזה, גם אם החוף אינו מוכרז אך ידוע לרשויות כי משתמשים בו רוחצים רבים - מוטלת עליהם חובת זהירות מוגברת למנוע כניסת רוחצים ולפעול להוציאם מהמים. משלא עשו זאת, קמה עילת תביעה נגד הרשויות".
כמו כן, מציינת עו"ד ענת גינזבורג, בחוף לא מוכרז, אם למשל יש בו סממנים לפיהם הציבור עלול לחשוב כי החוף מוסדר, כגון קיוסק, שמשיות, כיסאות להשכרה וכו', או מבני שירותים ועזרה ראשונה, יכולה לקום עילת תביעה. במקרה של רוחץ שנפגע קשות בעת שרחץ בחוף במרכז הארץ ונגרמה לו נכות בשיעור 100%, פסק בית המשפט העליון בשנת 2009 כי העירייה הציגה מצג שווא לפיו ניתן לרחוץ בים, לא תחמה את חוף הרחצה ולא מנעה מהציבור והנפגע לרחוץ באזור שאינו מוכרז לרחצה. כן נקבע, כי המדינה, למרות ביקורים במקום, לא התריעה ולא דרשה הצבת שלטים בחוף הים.
מהו הפיצוי שניתן לתבוע?
כאשר מדובר בטביעה למוות, כוללת התביעה פיצויים בגין אובדן השתכרות פוטנציאלי של המנוח עד המועד בו היה אמור לפרוש לגמלאות, הפסדי פנסיה, גמל, קצבת זקנה, פיצוי על כאב וסבל, קיצור תוחלת חייו, הוצאות קבורה, שבעה וכו'. אם הוא בעל משפחה, תכלול התביעה גם אובדן שירותי אב, בן זוג וכו'.
עו"ד גינזבורג מציינת כי בתי המשפט פסקו במהלך השנים פיצויים גבוהים בגין הרכיב של כאב וסבל לטובעים, בשל המוות האכזרי הכרוך בטביעה וקיצור תוחלת חייהם.
במקרה של טביעה שגרמה לנכות, יש לפצות את הנפגע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, בהתאם לדרגת הנכות שנגרמה לו. יש לצרף לתביעה חוות דעת של מומחה רפואי הקובעת את דרגת נכותו של הנפגע. בין היתר, כוללת התביעה הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת מיטיבים, הוצאות סיעוד, כאב וסבל וכו'.
