פרשנות
בתרחיש האופטימי, מדינות ערב יקלטו זמנית חלק מתושבי עזה
תוכנית "הריביירה של המזרח התיכון" שהציג הנשיא טראמפ עבור רצועת עזה התקבלה בהלם מוחלט בקרב מדינות האזור לאחר שפגעה בטאבו מוחלט: סוגיית קליטת הפליטים הפלסטינים. גניזת התוכנית היא המצב המועדף מבחינתן, אך אין לשלול אפשרות שיסכימו לקלוט מספר סמלי של תושבי עזה למשך זמן מוגבל
בתוך כשבועיים מרגע חזרתו לבית הלבן, מצליח נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לחולל מהומה חובקת עולם שכוללת, בין השאר, את השכנות מקסיקו וקנדה, פנמה, קולומביה, גרינלנד וסין. שלשום נחתה סערת טראמפ גם ברצועת עזה.
העולם הערבי־אסלאמי מנסה עדיין לעכל את הפצצה שהטיל מבחינתן טראמפ במסיבת העיתונאים שערך עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בתום פגישתם בבית הלבן. במהלך דבריו חשף הנשיא את חזונו לרצועת עזה ולפיו האזור יעבור להיות נכס בבעלות אמריקאית.
בה בעת, טראמפ לא פירט כיצד בדיוק הדברים ייעשו. במוקד התוכנית, פינוי תושבי הרצועה לצמיתות ויישובם במדינות אחרות. לאחר הפינוי תחל עבודת השיקום שנועדה להפוך את רצועת עזה ל"ריביירה של המזרח התיכון", כהגדרת טראמפ, עם בתי מלון שיוקמו על חופה ופרויקטים נוספים שאמורים למשוך משקיעים מהעולם. משך השיקום מוערך ב־15 שנים.
בשלב זה לא ברור באיזו מידה ואם בכלל מתוכנן החזון הזה לקראת מימוש, או שמא מדובר באמצעי לחץ שמפעיל הממשל האמריקאי על הפלסטינים ומדינות ערב כדי לקדם פתרון ברצועה שיביא לסיום שלטונו של חמאס, שחרור החטופים, תחילת שיקום והסכמי נורמליזציה. מה שכן ברור, זה שטראמפ הדהים והפתיע את כל מדינות האזור, בדגש על בעלות הברית הקרובות של ארצות הברית במפרץ שמהן היתה ועודנה ישנה ציפייה כי יממנו חלק ניכר מתהליך השיקום.
הרמזים לגבי הכיוון שאליו הולך ממשל טראמפ בנושא עזה פוזרו מאז חזר לבית הלבן ב־20 בינואר, אז דיבר על הצורך להוציא חלק מתושבי עזה באופן זמני לצורך השיקום לכמה מדינות, כאשר גם התבטאויות אלה נתקלו בסירוב ערבי מוחלט.
מוקדם יותר השבוע פרסם עיתון סעודי את מה שהוא הגדיר כתוכנית השיקום של ממשל טראמפ לרצועה, שנראתה מופרכת לחלוטין. בין השאר, דובר על הוצאת תושבי עזה מהרצועה והקמת מגדלי מגורים ובתי מלון לאורך החוף. באותה כתבה צוין, כי מי מתושבי עזה שיבחר להישאר ברצועה בתקופת בנייתה מחדש יקבל דירה במחיר סמלי שתעבור לבעלותו לאחר 25 שנים, וזאת תמורת ויתור על זכות השיבה. במבט לאחור, נראה כי הכתבה הזו היא המפורטת ביותר שהתקבלה לגבי חלק ממרכיבי התוכנית של טראמפ.
עוד לפני מסיבת העיתונאים הדרמטית שלשום, מדינות ערב, מדינות אסלאמיות וכל הפלגים הפלסטיניים התאחדו באופן נדיר והביעו התנגדות נחרצת לרעיון של הוצאת תושבי עזה למקומות אחרים, אפילו באופן זמני. ההתנגדות הגיעה גם ממדינות הנחשבות קרובות לארצות הברית, ובכלל זה מצרים, ירדן, סעודיה, האמירויות וקטאר.
ההתנגדות הזו אינה מקרית. במשך 77 השנים האחרונות הסוגיה של קליטת פלסטינים הפכה לטאבו. בראייה הערבית, ניסיון לפנותם מאדמתם נחשב כניסיון "לחסל את הסוגיה הפלסטינית" על חשבון המדינות הערביות — סוגיה רגישה וטעונה ברחוב הערבי. הסירוב לקלוט היקפים גדולים של פלסטינים נובע גם מסיבות פנימיות בכל אחת מהמדינות, הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית וחברתית. יש לזכור, כי חוץ מירדן, שהעניקה לפליטים שבתחומה אזרחות ודרך להשתלב בחיים הפוליטיים והכלכליים, במדינות אחרות כמו סוריה ולבנון, שקלטו פלסטינים לאחר 1948, הם נותרו בשולי החברה.
מאז כניסתו המחודשת לבית הלבן חזר טראמפ והצהיר על בסיס יומי כמעט, לאלו שתי מדינות הוא מעוניין להעביר את תושבי עזה — ירדן ומצרים. שתיהן דחו את הרעיון על הסף. יצוין כי גם מלך ירדן עבדאללה השני וגם נשיא מצרים עבדאלפתאח א־סיסי צפויים להגיע בקרוב לפגישות בבית הלבן. מדינה נוספת שהוזכרה בתקשורת האמריקאית כמועמדת לקליטת תושבים מרצועת עזה היא אינדונזיה, המדינה המוסלמית המאוכלסת בעולם. ממשלת אינדונזיה הכחישה באופן גורף כי גורם כלשהו בממשל טראמפ שוחח עמה על הנושא, אך בכל מקרה הביעה התנגדות מוחלטת לרעיון. אלבניה, מדינה נוספת ששמה עלה כמועמדת, הכחישה גם היא את הדיווחים באופן רשמי.
מרבית מדינות ערב תמכו בטראמפ במרוץ לנשיאות והעדיפו אותו על פני המועמדת הדמוקרטית, סגנית הנשיא לשעבר קמלה האריס. מבחינתם, נראה היה כי הבחירה בטראמפ נכונה, לאחר שהטיל את מלוא כובד משקלו כדי להביא להפסקת אש ברצועת עזה אחרי חודשים של משא ומתן מדשדש. ההתלהבות מבחירתו המחודשת באה לידי ביטוי גם בהבטחות של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שהתחייב להרחיב את היחסים הכלכליים עם ארצות הברית בארבע השנים הקרובות בהיקף של 600 מיליארד דולר. עם זאת, תוכנית ההשתלטות של טראמפ על עזה טורפת חלק מהקלפים מבחינת המנהיגים הערבים.
למרות ההלם הראשוני, ניתן לצפות כי בשלב הראשון מדינות ערב לא "ישברו את הכלים" מול ממשל טראמפ. התסריט המועדף מבחינתן יהיה כי גורלה של התוכנית ביחס לרצועת עזה יהיה דומה לגורל עסקת המאה — תוכנית השלום של טראמפ בכהונתו הראשונה, שהוצגה במלואה בתחילת 2020. התוכנית, שהבטיחה מדינה פלסטינית שתיהנה מתמריצים כספיים בשווי של 50 מיליארד דולר וסיפוח 30% מהגדה המערבית על ידי ישראל, מעולם לא הגיעה לשלב היישום.
גניזת תוכנית "הפינוי בינוי" בעזה, מבחינת מדינות ערב, היא התסריט המועדף במצב שנוצר, אך אין לשלול כי במהלך המגעים עם ממשל טראמפ הן יפגינו נכונות להציע לו שוליים מסוימים של תמרון ויהיו מוכנות לקליטת מספר סמלי של תושבי עזה, למשך זמן מוגבל שייקבע מראש. אופציה נוספת היא שסעודיה וגם קטאר ינסו לשכנע את הממשל האמריקאי לגנוז את תוכניתו ביחס לעזה באמצעות ויתורים מסוימים שיציעו בדרך לנורמליזציה עם ישראל. בשלב זה, תרחיש שבו מדינות ערב מאמצות את תוכנית טראמפ לרוקן את עזה מרוב תושביה ולהשקיע מיליארדי דולרים בפיתוחו של הנכס הזה שיהיה בבעלות אמריקאית — נראה דמיוני.
מנגד, יש לזכור כי בידי ארצות הברית מנופי לחץ משמעותיים על המדינות הערביות. ירדן ומצרים תלויות בסיוע הכלכלי והביטחוני המסופק על ידי הממשלים האמריקאיים כבר עשרות שנים, בעוד המפרציות נשענות על כוח ההגנה האמריקאי ביחס לאיומים חיצוניים מצד איראן ושלוחותיה. בנקודת הזמן הנוכחית קשה לצפות מה ממשל טראמפ יעשה ועד כמה יהיה מוכן להרחיק לכת ליישום התוכנית, כולל איום בסנקציות על מדינות אלה כפי שקרה באחרונה עם מדינות אחרות (קולומביה, למשל). אם הממשל יחליט ללכת עד הסוף, מדובר באיום ממשי על המדינות הערביות ובעיקר החלשות יותר כלכלית — ירדן ומצרים. בתסריט קיצוני כזה, אותן מדינות, בלית ברירה מבחינתן, צפויות לשקול לפצות את עצמן על אובדן התמיכה האמריקאית באמצעות חיזוק הקשרים עם סין.
הפגישות המתוכננות עם מנהיגי האזור בשבועות הקרובים יכריעו את גורל תוכנית טראמפ ביחס לרצועה. נקודת הפתיחה היא משותפת — לא קיים גורם בעולם הערבי שמעוניין לראות את חמאס ממשיך לשלוט ברצועה. מצרים כבר הודיעה כי גיבשה תוכנית לשיקום שאיננה מצריכה פינוי תושבים, שאותה היא תציג בפני הממשל בוושינגטון. כמו כן, הרשות הפלסטינית ואנשי עסקים בכירים מהאזור גיבשו "תוכניות שיקום פרטיות", שגם אותן הם יציגו בפני האמריקאים במטרה לשכנעם לשנות כיוון.
