פרשנות
מבחן לבג"ץ: המזימה למינוי פוליטי במח"ש
שר המשפטים יריב לוין השתלט על ועדת האיתור לבחירת ראשי מח"ש; האם בג"ץ יוציא צו ביניים נגד המהלך שעלול להכפיף את חוקרי המשטרה לדרג הפוליטי?
שר המשפטים יריב לוין הודיע שהוועדה למינוי ראש מח"ש החדשה צפויה להתכנס בקרוב כדי לבחור את ראשי מח"ש החדשה - המנהל והממונה על תיאום החקירות. זאת לאחר שסיים את השתלטותו על ועדת האיתור הבוחרת. שלושה ואולי ארבעה מחבריה הם בכיסו. מנכ"ל משרד המשפטים איתמר דוננפלד, עו"ד אבי עמירם ועו"ד נוספת שמונתה בידי נציב שירות המדינה דורון כהן לפי המלצה בלעדית של דוננפלד, כלומר לוין. תומך רביעי ללוין בוועדה יהיה כנראה הנציב עצמו. אם כהן אימץ אוטומטית את נציגת השר בוועדה, למה שיתנגד למועמדו לראש המחלקה.
הציפייה מבג"ץ היא להוציא צו ביניים נגד המהלך. בינתיים בג"ץ מסתפק בציפייה. "ניתן לצפות כי לא יחול שינוי במצב הדברים", נכתב בהחלטת ההרכב הבכיר: הנשיא יצחק עמית, המשנה נעם סולברג ודפנה ברק־ארז. היענות לוין לציפיות בג"ץ נגועה לרוב בזלזול וסרבנות. ציפיות עבור לוין הן לחלשים והנימוס של בג"ץ מאותת חולשה. לוין מבין רק צווים החלטיים. אחרי הבחירות, אם ימשיך כשר משפטים, ייגמל גם מזה. בין המועמדים למנהל מח"ש החדשה, לפי ערוץ 14: עו"ד רואי כחלון, ראש המטה למלחמה בפשיעה במגזר הערבי; עו"ד ד"ר גל זנדני; רונן יצחק כיום מ"מ ראש מח"ש ועו"ד אורלי בן ארי, המשנה לפרקליט מחוז מרכז שהבליחה לרגע כמועמדתו של שר המשפטים דאז אמיר אוחנה לתפקיד פרקליט המדינה.
חוק מח"ש הוא חוק מהפכני כיוון שהוא מכפיף אוכפי חוק ישירות לשר המשפטים. לאחר המאמצים שצלחו בחלקם להכפיף את המשטרה לשר איתמר בן גביר, יאפשר החוק החדש לנאמנו של שר המשפטים לחקור כל נושא שקשור לחקירה מתנהלת. כך למשל, ייחקרו הדלפות שיובילו לחקירת עיתונאים. מכאן שהחשש הוא לא רק לפגיעה מצננת ולהרתעת חוקרים ופרקליטים בחקירות שחיתות ואנשי ציבור, אלא גם לפגיעה בחופש העיתונות. מדינה דמוקרטית מכירה בחיסיון מקורות ומעניקה סוג של חסינות מפני חקירת הדלפות. הסנונית שמבשרת את ההידרדרות כבר כאן כאשר מקורבו של רה"מ, יעקב ברדוגו, דרש מראש השב"כ לחקור את ההדלפה כביכול לערוץ 12 על פתיחת המתקפה באיראן. לפי החוק החדש, רה"מ לא יצטרך יותר להטריח את מקורביו כי שר המשפטים יוכל לשסות את מח"ש במדליפים ובמודלפים.
יש היגיון בהוצאת מח"ש ממשרד המשפטים בגלל סכנת הסינרגיה הפסולה בין חוקרי המשטרה לבכירי הפרקליטות שעובדים שכם אל שכם בחקירות ולפעמים חורגים בצוותא מהמגבלות. מצד שני הפתרון של הכפפת מח"ש לשר המשפטים הוא גרוע יותר לנוכח שבירת שני כללי הברזל: שמירת אי תלות החוקרים בפוליטיקאים ושרשור ההיררכיה של אכיפת החוק לפיקוחו הבלעדי של היועמ"ש. המהלך הזה מצטרף למאמצי הממשלה להשתלט על מוסדות דמוקרטיים שלגיטימי להתערב בהם, אלא שפתרונות הממשלה הם קיצוניים, גרועים ואנטי דמוקרטיים. כך בביטול עילת הסבירות, בפיצול מוסד היועמ"ש, בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ובסגירת גלי צה"ל. בכל אלה השינויים הם לגיטימיים, אבל מה שמציעה הממשלה קיצוני ודורס לחלוטין את העקרונות ואת שמירת הסף הדמוקרטית. לכן ביטל בג"ץ את ביטול עילת הסבירות ואת ההחלטה לסגור את גל"צ. לכן מצופה ממנו להוציא צו ביניים שיקפיא את מינויי ראשי מח"ש החדשים.
בג"ץ פסל את החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל בגלל שיקול זר - המניע הפסול שנחשף בגלוי בציטוטי השרים וחברי הוועדה – לחסל תכנים ביקורתיים שלא נוחים לשלטון. שאלה מעניינת שמעולם לא נבחנה היא האם ניתן יהיה לפסול חוק, למשל חוק מח"ש, בגלל שיקול זר או מניע פסול לחקיקתו. יש הבדל מהותי בין פסילת החלטת ממשלה לבין ביטול חוק של הכנסת. חוק ניתן לפסול רק בהיותו סותר נורמה שמנויה בפסקת ההגבלה בחוק היסוד. למשל, כאשר החוק נחקק לתכלית בלתי ראויה. מניע פסול בהחלט יכול להיחשב כתכלית לא ראויה. המכשול כמובן יהיה ביכולת להוכיח את המניע הפסול, למרות שיוזם החוק משה סעדה לא ממש מסתיר אותו – לחקור ולהעמיד לדין את היועמ"שית. אם בג"ץ ישתכנע שזו תכלית חוק מח"ש החדש - לספק לשלטון מנוף להשתלטות פוליטית על חקירות ולהפקיען מהגורם המקצועי - אז ייתכן שהוא ייפסל בעילת התכלית הבלתי ראויה.
