סגור
פיגוע משולב ליד אריאל
פיגוע ליד אריאל (ארכיון) (צילום: איי אף פי)

לראשונה בישראל: נדחתה תביעת נפגעי פעולות טרור בשטחים נגד הבנק הערבי

אחרי 3 דחיות בבתי משפט אמריקאיים, נדחתה בביהמ"ש המחוזי בירושלים בקשה לבירור תביעה בגובה 30 מיליארד שקל נגד הבנק הירדני, של 1,132 נפגעי פעולות איבה ישראלים ובני משפחותיהם בין השנים 1995 ל-2005 ביהודה ושומרון וחבל עזה. לטענתם, הבנק סייע במימון פעילות ארגוני טרור פלסטינים; ביהמ"ש דחה הטענות משום שכבר התבררו בארה"ב

בטענה של "מעשה בית דין", דחתה השופטת תמר בר אשר מביהמ"ש המחוזי בירושלים את תביעתם של נפגעי הטרור נגד הבנק הערבי (Arab Bank Plc), בנק ירדני שיש לו סניפים ביהודה ושומרון. זו הפעם הרביעית, והראשונה בישראל, שבה נדחית תביעתם של 1,132 של נפגעי פעולות טרור ובני משפחות נרצחים בפיגועי טרור בין שנת 1995 לשנת 2005 בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה.
שלוש פעמים נדחתה תביעתם בבית משפט אמריקאים - בביהמ"ש הפדראלי בברוקלין, בערכאת הערעור ובבית המשפט העליון. ואתמול, הגיע תורו של המחוזי בירושלים. בהמשך ובהסתמך על פסק הדין האמריקאי, דחתה גם השופטת תמר בר אשר את נפגעי הטרור, כלומר את בקשתם לברר את התביעה בישראל.
התביעה הוגשה נגד הבנק הערבי (Arab Bank Plc) תאגיד זר שאין לו סניפים בישראל. כתב התביעה, לאחר הליך אישור ממושך, נמסר לסניף הבנק ברמאללה. טענת התובעים היא לפיצוי בסך של כ-30 מיליארד שקל בגין אחריות הבנק לנזקיהם בגלל שסייע במימון פעילותם של ארגוני הטרור הפלסטינים האחראים לפיגועים, בין השאר באמצעות מימון תשלומים למשפחות המחבלים המתאבדים, למחבלים שנהרגו במהלך פעילות הטרור ולמחבלים שנכלאו בבתי סוהר בישראל. בכתב התביעה נטען כי הבנק הערבי יצר תעשיית מימון טרור מאורגנת וכי אף היה שותף למימון מערך פעילות הטרור באמצעות ניהול חשבונות בנק של פעילי טרור ושל ארגוני טרור; ניהול חשבונות בנק של מנהיגי ארגוני הטרור ושל מוסדות צדקה התורמים כסף לעידוד פעולות טרור ועוד.
בארה"ב, לאחר הליך מתיש של גילוי ראיות, התברר שהבנק ניהל העברות כספיות בסכום כולל של 32 מיליון דולר לאיסמעיל הנייה, לשייח' אחמד יאסין, לאסירים ביטחוניים ולפעילי שטח. חלק מההעברות זוהו במפורש כתשלומים למשפחות מחבלים מתאבדים. אחד המסמכים שהוגשו נשא את הכותרת "רשימות של תשלומים למשפחות נפטרים, שגורם המוות היה 'פעולות מות קדושים'". חשוב לציין שערכאת הערעור ביטלה את פסק הדין, והחזירה את הדיון לבית המשפט לנוכח הנחיות שגויות של השופטת למושבעים לעניין הגדרת טרור בינלאומי. אלא שהדיון הזה לא התקיים. לאחר קביעת האחריות הגיעו הצדדים להסכם פשרה חסוי. התוצאה היא שהנפגעים האמריקאים קיבלו את יומם בבית המשפט, ואילו הנפגעים הישראלים פנו לנסות את כוחם בישראל.
הבנק הערבי טען לדחייה על הסף של התביעה משני נימוקים עיקריים: התיישנות - התביעה התיישנה לפני שנים רבות, וגם, "מעשה בית דין" - אופן סיומם של ההליכים בארצות הברית מקים "מעשה בית דין", המונע אפשרות להגיש תביעה זהה נוספת לזו שנדחתה.
השופטת תמר בר אשר קיבלה את הנימוק השני וכתבה בפסק הדין. "המשמעות של כלל משפטי זה" ("מעשה בית דין" – מ"ג.), "היא כי לא ניתן להגיש תביעה זהה חוזרת, באותה עילה נגד אותו נתבע, אם התביעה הראשונה הוכרעה בפסק דין של בית משפט מוסמך. לכן, לאחר שנסתם הגולל על התביעות שניהלו התובעים בארצות הברית (במשך כארבע עשרה שנים), התובעים אינם יכולים להגיש תביעה חדשה במדינה אחרת ובכלל זה בישראל, ולהתחיל לברר את תביעתם מחדש."
התובעים מתכוונים לערער לבית המשפט העליון. מטעמם נמסר: "לא יעלה על הדעת שפסק דין כזה ניתן בישראל. פסק הדין נותן פרס לגוף שמממן טרור וסייע למחבלים ולארגוני טרור לפגוע ולרצוח ישראלים רבים. פסק הדין מפנה גב לאלפי נפגעי טרור ומשפחות הנרצחים. זה קו אדום שאסור היה לחצות אותו ובכוונתנו להגיש ערעור לבית המשפט העליון".
את הבנק הערבי ייצגו: עוה"ד צבי פירון, עו"ד דוד חמו, עו"ד משה ברנר, עו"ד ישראל (ששי) מנחם (מ' פירון ושות', עורכי דין); ועוה"ד בעז בן צור, עו"ד עידן סגר (בעז בן צור ושות' עורכי דין).
את התובעים ייצגו: עוה"ד גלעד מרקמן, עו"ד בנימין פרלמן (מרקמן את טומשין – משרד עורכי דין); עו"ד גבריאל מירון, עו"ד גיל ממן.