פרשנות
נתניהו מסרב לקחת אחריות על המציאות העגומה, סמוטריץ' מתכחש אליה
ראש הממשלה סיפק, כנראה שלא במודע, את תמונת העתיד שהוא רואה למדינת ישראל. מבחינתו הבידוד המדיני יישאר עימנו שנים קדימה ומצבנו הביטחוני לא הולך להשתפר; לעומתו, שר האוצר מנסה לבסס אבחנה מדומיינת בין כלכלה לפוליטיקה
נתניהו חולל היום סערה בשוק המקומי, אך ככל הנראה לא מסיבות הנכונות. נתניהו אמר בכנס החשב הכללי שהתקיים בירושלים כי "אנחנו נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה בדברים מסוימים שיש לה סממנים אוטרקיים, אנחנו נצטרך לפתח פה תעשיות נשק, נהיה אתונה וסופר ספרטה". השוק כנראה העריך כי מאחורי דבריו של נתניהו יש תוכנית סדורה להפיכת המשק הישראלי ליותר מבודד וליצירת רפורמה תקציבית קיצונית, אך מי שצפה בכל הנאום יודע שנתניהו היה מאוד לא מאורגן עם המחשבות הקונקרטיות שלו, הוא לא אמר בדיוק למה הוא מתכוון. בהמשך דבריו הוא קרא לקצץ את הביורקרטיה בארץ, ותקף את המשפטנים שלדעתו יסרבו לעשות זאת ('הם חושבים שהחוק חשוב מהחיים'). זאת בזמן שבכדי לבנות משק אוטרקי שחסום לעולם ומבוסס על יצרנים מקומיים יש צורך דווקא בהכבדה רגולטורית.
הנאום של נתניהו היה חשוב במיוחד דווקא בגלל שתי נקודות אחרות - הנקודה הראשונה, זו ההודאה הפומבית של נתניהו שאנחנו ב"סוג של בידוד מדיני", נתניהו הכיר באופן חריג במציאות, הוא אמר שלאיום הזה יש "ניצנים כלכליים", הוא הדגיש כי "אנחנו ניתקל במחסומים מסוימים בסחר העולמי".
כזכור, בשבוע שעבר היתה עליית מדרגת בכוונה האירופאית להשהות את הסכם הסחר (הסכם האסוציאציה, ש"ט) עם ישראל. העובדה שנתניהו מכיר בכך שישראל מתמודדת עם 'סוג של בידוד' היתה יכולה להיות משמחת, אבל כאן אנחנו מגיעים לנקודה השנייה של נאומו, נתניהו הפגין חוסר אחריות מוחלט על המצב המדיני הנוכחי, הוא הסביר כי המצב המדיני הנוכחי נובע מהגירת המוסלמים לאירופה, ומקמפיינים גדולים של סין וקטאר שמשפיעים על הרשתות החברתיות ומשפיעים על דעת הקהל ועל התקשורת המסורתית.
הסרת האחריות של נתניהו היא לא רק חומר לקמפיין בחירות של יריביו הפוליטיים, אלא היא מדאיגה, היא מלמדת שכשהוא מקבל החלטות על המשך המלחמה ועל אופן ניהולה הוא לא מתחשב במחיר המדיני, הוא לא שואל את עצמו האם התועלת מהמשך המלחמה שווה את המחיר המדיני, שכן מבחינתו, כפי שהוא אמר בעצמו, המצב המדיני הנוכחי הוא "נתון", אין קשר בין האופן שבו אנחנו נלחמים לבין המצב המדיני, במצב המדיני ניתן להילחם רק בהגדלת תקציב מדינה לפעילות ברשתות החברתיות, ובייצור נשק עצמי.
הניתוח של ביבי לבידוד המדיני הוא חלקי ושגוי, מספיק להסתכל על כך שהבידוד של ישראל הלך וגבר ככל שהמלחמה התארכה, וככל שהתגברו התהיות לגבי האסטרטגיה הכוללת בניהול המלחמה בכדי להבין שהביקורת הבינלאומית מושפעת מההתנהלות הישראלית. אך נתניהו סיפק, כנראה שלא במודע, את תמונת העתיד שהוא רואה למדינת ישראל, מבחינתו הבידוד המדיני יישאר עימנו שנים קדימה. ומבחינתו, מצבנו הביטחוני לא הולך להשתפר, זה היה רגע מדהים של כנות מאת האדריכל של סיסמת 'הניצחון המוחלט', נתניהו הסביר כי "כשאתה מוריד מעצמה (איראן) עולים קולות אחרים, יכול להיות שנגיע לאחרית הימים, אבל זה לא יהיה ביום חמישי הבא, חברות הם במצב של תחרות תמידית, זה קורה בממשלות, זה קורה בחברות אנושיות, וקורה בעולם העסקי, זה אף פעם לא נגמר". תפיסת העולם שחשף נתניהו עומדת בניגוד לקמפיין 'הניצחון המוחלט' שניסה למכור מעין 'יעד' שאחריו שוב לא תהיינה מלחמות. למעשה, הציניות של נתניהו כלפי 'אחרית הימים' עומדת בניגוד לאוירה שמייצר שר האוצר סמוטריץ' וחברי מפלגתו, שמדברים בשפה המשקפת תקווה כי אם ננסה מספיק הרי שהמלחמה הנוכחית תהיה גם ה'מלחמה האחרונה'.
"מלחמה עולה כסף"
בעוד נתניהו הביט לרגע על המציאות, אך סירב לקחת עליה אחריות. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שעלה לדבר מיד אחריו התעקש שלא להביט למציאות. סמוטריץ' עלה בסערה לדוכן הנואמים ואמר כי הוא שינה את נאומו ברגע האחרון. הסיבה לשינוי הנאום היתה מכתב של עשרות כלכלנים בכירים שהתריעו מפני השלכות כלכליות של כיבוש רצועת עזה. שר האוצר חבט בכלכלנים בכך שהתחזיות המספריות שלהם לא התממשו. סמוטריץ' ניסה שוב לבסס אבחנה מדומיינת בין כלכלה לפוליטיקה. מבחינת סמוטריץ' כלכלה זה תחום דעת שמערב רק מספרים, משהו שיותר דומה ל"חשבונאות". אם מישהו אומר על שילוב חרדים בכלכלה ובצבא, על המחיר הכלכלי של התמשכות המלחמה, על הצורך באמון ציבורי ואחריות אישית בכדי לבצע רפורמות, ועל הקשר שבין מוסדות יציבים לכלכלה הוא כבר 'פוליטיקאי'.
אבל המפתיע הוא, שאם סמוטריץ' היה קורא את מכתב הכלכלנים הוא היה רואה שדווקא המכתב הנוכחי מנוסח בזהירות המתבקשת. המכתב לא נוקב במספרים, אלא מזכיר דברים טריוואליים שגם שר האוצר לא מתווכח עליהם. הם מזכירים ש"כיבוש עזה עלול לגרום לנזק כבד למעמדה הבינלאומי של ישראל", כזכור, גם ראש הממשלה לא מכחיש שאנו נמצאים ב'סוג של בידוד מדיני'. הם מזהירים מפני "סנקציות כלכליות", שזה בדיוק מה שנתניהו רמז אליו. הכלכלנים גם אמרו כי יש למאמץ הצבאי הזה עלויות ישירות משמעותיות.
אמנם סמוטריץ' אמר שלשום בוועדת כספים שיש סיכוי שמבצע מרכבות גדעון ב' לא ידרוש תוספת תקציבית נוספת, אבל גם הוא יודע שאם המבצע יימשך בנוכחות ישראלית קבועה - המחיר הכספי יהיה גבוה. אין על זה ויכוח. וכשהמלחמה עולה הרבה כסף זה מתגלגל לאזרחים. סמוטריץ' יודע את זה, כי הוא עצמו הוביל תקציב עם מסים וקיצוצים בהיקף של 40 מיליארד שקל. וחלק מהמסים והקיצוצים הללו ילוו אותנו שנים ארוכות.
הכלכלנים מתבססים על הערכת צה"ל שהמלחמה לא צפויה להכריע את חמאס וממילא לא ליצור שינוי אסטרטגי באזור, בתנאים אלו לא רק שהניתוח הכלכלי הכללי שלהם הוא טריוואלי, והוא שקול לאמירה שסמוטריץ' חוזר עליה, "מלחמה עולה כסף".
אלא שהזלזול של סמוטריץ' בהצפת המחיר הכלכלי של המשך המלחמה מעמיד באור מוזר את המאבקים של שר האוצר ומנכ"ל משרדו אילן רום אל מול מערכת הביטחון.
בתחילת כנס החשב הכללי דיבר רום על כך שההוצאות הצבאיות דוחקות את ההוצאות האזרחיות ושעקב שינוי מפת האיומים יש לחשוב על שינוי מבנה תקציב הבטחון. אלא שרום כאיש אמון של סמוטריץ' תומך בהמשך המלחמה ונמנע מלהתעסק בסוגיית גיוס החרדים, שתי הסוגיות הללו עולות לתקציב הבטחון הרבה יותר מכל התייעלות בימי המילואים בצה"ל. ואכן, הפקידות הבכירה במשרד האוצר, מנסה כל הזמן להציף את העובדה שהארכת המלחמה היא העלות הגדולה ביותר למשק. אלא שכשם שראש הממשלה שלנו חושב ש'הבידוד המדיני' של ישראל הוא 'נתון', גם שר האוצר שלנו חושב ש'הצורך בהארכת המלחמה' של ישראל הוא 'נתון'.
