פרשנות
"משחררים נאשמים ברצח בגלל המחסור בשופטים" - והשר לא מתרגש
בדיון בבג"ץ בעתירות לכנס את הוועדה לבחירת שופטים תיאר השופט שטיין את המשבר: "נאלצתי לשחרר שלושה נאשמים ברצח בגלל התארכות ההליכים". נציגו של שר המשפטים, עו"ד ציון אמיר, הרגיע: "המצב לא כאוטי". כך או כך, השר חותר להגיע לבחירות, לנצח ולהחיל את החוק החדש ששולל ממנו שליטה מוחלטת על מינוי שופטים. בינתיים - הציבור משלם את המחיר
1. המחסור בשופטים פוגע לאורך ורוחב השירות השיפוטי שניתן לציבור. והכי גרוע הוא פוגע ומסכן גם את הציבור שלא מגיע לבתי המשפט. כך לפחות לפי הדוגמא של השופט אלכס שטיין בדיון שהתקיים היום (ה) בבג"ץ, בעתירת התנועה לאיכות השלטון לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור עשרות שופטים שחסרים כיום בתקן ובמצבת.
וזה הסיפור של השופט שטיין: "בית המשפט המחוזי בבאר-שבע עוסק רובו ככולו בעניינים פליליים ובמיוחד קשים כמו ארגוני פשיעה ומקרי רצח. וכשחסרים כל כך הרבה שופטים, חמישה ועכשיו למרבה הצער שישה (לאחר מותו של הנשיא בני שגיא ז"ל) התוצאה היא עיכוב הליכים, ואנחנו נאלצים לשחרר לחלופת מעצר אנשים שנאשמים בעבירות מאד חמורות. אני אישית נאלצתי לשחרר שלושה נאשמים ברצח בגלל שהמשפט שלהם התארך יותר מדי. במצב הפשיעה בישראל, לשחרר אנשים שיש נגדם ראיות טובות לכאורה זה בעיניי משבר. לא באתי לכאן לחתום על שחרור נאשמים ברצח לחלופת מעצר, מה שאני נאלץ בגלל התארכות ההליכים. זה בעיניי משבר. אי אפשר לתאר אחרת. כשאנחנו משחררים אנשים נאשמים ברצח, זה אומר שהמשפט לא עובד".
2. עו"ד ציון אמיר, נציגו בדיון של שר המשפטים יריב לוין, חלק על תפיסת המשבר של שטיין והציע תחתיה את המשבר האמיתי. "ניתן לרוצח נקלה להסתובב ברחובות, זה נשמע טוב", השיב אמיר, והוסיף: "אבל משבר גדול יותר יהיה אם תיקחו לשר את הסמכות ותורו לו לכנס את הוועדה". וחוץ מזה הרגיע אמיר: "המצב הוא לא כאוטי ולא אקוטי, ולא עונה להגדרה של קריסה".
השופט עופר גרוסקופף השיב: "אבל זה מצב שבו השירות לאזרח נפגע בצורה משמעותית. השר מודע לזה והוא מבין שצריך למנות עוד שופטים. הוא רוצה להגיע למצב שבו לא נוכל לגמרי לשפוט"?
התשובה האמיתית שעו"ד אמיר כמובן לא השיב היא – כן. לשר יש עניין לחסל את מערכת המשפט ובכלל זה את הוועדה לבחירת שופטים בגלל שהוא לא שולט בה ונקלע למיעוט דמוקרטי. ראשית, בגלל שמועמדו לראשות לשכת עורכי הדין אפי נווה הובס בידי עמית בכר המתנגד להפיכה המשטרית ולכן נציגי הלשכה בוועדה הם לעומתיים לשר; שנית, בגלל שהכנסת בחרה לוועדה, כאחת מנציגותיה, את ח"כ קארין אלהרר. שני מהלכים דמוקרטיים שלא התגשמו לשביעות רצונו. את הגירעון הזה הוא "מקזז" בסירובו לכנס את הוועדה ולבחור שופטים. והנה, בין פברואר 2024 ועד ינואר 2025 מונו כ-200 שופטים ורשמים לבתי משפט השלום והמחוזי ובתי הדין לעבודה במחוזות. אלא שמאז ישיבתה האחרונה ב-26.1.25, לפני למעלה משנה, לא כונסה עוד הוועדה.
מה השתנה מאז: לוין החליט לשבור את הכלים ואת הוועדה בגלל בחירתו של יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון ודחיית שני מועמדיו לעליון הד"ר רפי ביטון ואביעד בקשי. מאז הוא מטיל חרם גם על עמית, גם על הוועדה, וגם על מינוי שופטים לערכאות המשפט שמתחת לעליון. הסיבה שלו - לא יהיו מינויים ללא "הסכמה רחבה". שופטי בג"ץ ניסוי לחלץ תשובה לשאלה אם הוא חותר להסכמה רחבה או הסכמה פה אחד שמשמעותה וטו לכל חבר ועדה, ולא רק לקבוצת חברים שיכולה להקים גוש חוסם, למשל, לבחירת שופט עליון שלגביו נדרשים שבעה מתוך תשעת החברים.
3. וכאן עלה בדיון סיפור שסופר בחלקו ולא התמצה לפרטיו. "כמעט הכל היה סגור", סיפר אמיר על מקרה שבו כמעט כונסה הוועדה, אבל זה לא קרה. הסיפור לא סופר ואלה פרטיו כפי שביררנו: היו הצעות, או הסכמות – תלוי את מי שואלים – למנות שופטים בשלושה בתי ממשפט מחוזיים שבמשבר – באר-שבע, חיפה וצפון. אלא ששתי נציגות האופוזיציה בוועדה ח"כ אלהרר ועו"ד יונית קלמנוביץ סירבו. בין היתר בגלל אי עמידה בכללי המינוי, וגם בגלל הסירוב למנות את השופט מנחם מזרחי למחוזי, ורצון השר להבטיח לו מראש מינוי למחוזי. מזרחי הוא השופט שבאופן עקבי לא מאמץ את עמדות המשטרה בפרשות הבילד, קטאר-גייט וברוורמן והחלטותיו נהפכות שוב ושוב במחוזי. עד עכשיו שבע פעמים ובידי שלושה שופטים. את ההתנגדות הזו, תרגם אמיר בדיון "כוונה זדונית לנטרל". כניסיון לחזק את העתירה הנוכחית לבג"ץ באמצעות הבלטת סרבנותו של השר לכנס את הוועדה.
השופט גרוסקופף תהה: "גם אם היו לו שבעה (כלומר בניכוי אלהרר וקלמנוביץ – מ"ג) מה מנע ממנו לכנס את הוועדה?" שזה במילים אחרות – אפשר היה לפתור בעיה נקודתית גם אם לא פותרים את הבעיה כולה. אלא שלפי אמיר, השר הולך על "הסכמה רחבה" לאורך כל החזית. הכל או לא כלום. ובינתיים, אנחנו עם ה'כלום' ועם הנזק לציבור שהולך ומתעצם.
4. אמיר ביקש להרתיע את השופטים מלפסוק נגד השר. הוא חזר על הטיעון שהשר מייצג את רוב העם. והוא חזר על חומרת הפגיעה בסמכותו. גרוסקופף: "האם זה רצון רוב העם שהציבור לא יקבל שירות שיפוטי שגם השר מכיר בצרכים שהולכים וגדלים?" אמיר השיב בשאלה על השאלה: "האם יש מערכות אחרות שפועלות מתוך שלמות שמיימית"?
השופטים הסבירו לו שהתערבות בסמכות אינה משבר חוקתי אלא שגרה בכל מקרה שהשר חורג מהדין. "ב-1966", הזכיר שטיין נשכחות, "שר הבריאות לא התקין תקנות למניעת רעש כפי שחייב אותו החוק. הוא חזר ואמר שאין לו זמן לזה. העליון אמר שיש מצב שסמכות ברשות הופכת סמכות בחובה כי אחרת החוק יתרוקן מתוכן". וגרוסקופף הוסיף: "זה הכי רחוק מהאמת. אנחנו נזהרים בכבודו של השר במיוחד כשמדובר בנו כחלק מהמערכת. אילו היה מדובר בסמכות של שר הבריאות שנמנע מלמנות מנהלים לבתי חולים כמה זמן היינו נותנים? הרבה פחות".
5. העותרים, עו"ד אליעד שרגא מהעמותה לאיכות השלטון ונציג היועצת המשפטית לממשלה בדיון עו"ד עמרי אפשטיין ממחלקת הבג"צים טענו בתמצית: "ההסכמה הרחבה אינה יכולה להיות שיקול בלעדי בכינוס הוועדה כי תכלית ומצוות המחוקק היא לבחור שופטים. השר משמש בהסכמה הרחבה כדי להפוך לשחקן וטו".
"השר מקדיש ימים כלילות לפתרון הבעיה, הוא מכיר בצרכים דאג להוספת תקנים", אמר אמיר ושרגא השיב שלא מצאו בתשובת השר לבג"ץ את אותם "ימים ולילות". חוץ מטענת ה"הסכמה הרחבה", השר לא פירט את מאמציו וניסיונותיו. "השר הוא פוליטיקאי מנוסה וחזקה עליו שימצא איך למנות שופטים", סיכם שטיין והשופטת גילה כנפי-שטייניץ ניסתה למצוא דרך שתפטור את בג"ץ מפסק דין. "האם יש לשר פתרון מעשי, לוח זמנים סביר. אפילו שבוע"? אמיר התאפק שלא לצחוק, "מה זה שבוע בחיי האומה", השיב והתכוון שלשר אין כל כוונה לסטות מהתעקשותו. כל מה שהוא צריך זה להגיע לבחירות, לנצח בהן ואז להחיל את החוק החדש שמשנה את הרכב ושיטת בחירת השופטים באופן שמקנה לו ולממשלה שליטה מוחלטת בבחירת שופטים. הוא צריך לשחק על זמן עד ההכרזה על בחירות וממשלת מעבר שבה לא ניתן יהיה למנות.
תהליך המינוי לוקח זמן - פרסום שמות המועמדים וההתדיינות בוועדה לגביהם. וגם לבג"ץ ייקח עוד זמן. הדיון היום התקיים רק בשאלה האם להוציא צו על תנאי, כלומר האם העתירה רצינית מספיק כדי להעביר לשר את הנטל להסביר את עמדתו. ואז יהיה דיון מפורט בהתנגדותו לצו. אפילו השופט השמרן בהרכב שטיין העיר ש"העתירה רצינית", כך שהצו יוצא בקרוב, אבל עד לפסק דין הדרך עוד ארוכה. ובסיומה, אם העתירה תתקבל, ייוותר זמן קצר עד לכניסה לתקופת הבחירות. לוין מכיר היטב את החשבון הזה שיסייע לו להתבצר בהמשך התעלמותו – גם מהוועדה וגם מצרכי הציבור.
