דעה
עלות המשיחיזם: 35 מיליארד שקל לכיבוש רצועת עזה
ואיפה שר האוצר שהוא גם הוגה הכיבוש? הוא איבד קשר עם המציאות ומכנה את כל אומדני עלות הכיבוש כ"קשקוש בלבוש", ושזה יעלה "כלום"
עד כמה שזה נשמע משונה, ואף על פי שחלופת כיבוש מחודש של רצועת עזה והקמת ממשל צבאי רצה באוויר כבר תקופה ארוכה, אין אף גוף ממשלתי בישראל שביצע אומדן אמיתי ומקצועי לעלות התוכנית. שאלות שהופנו למשרד האוצר ובנק ישראל נענו בשאלות חוזרות, ובמידה לא מבוטלת של צדק. "מה התרחיש הבסיסי?", "מה כולל כיבוש?", "כמה זמן הוא יארך?", היו רק חלק מהשאלות המוצדקות שעלו שם. הבעיה הגדולה היא שאין אומדן.
היה אפשר לקחת תרחיש אחד או שניים ולבנות סדרי גודל של עלות. בוודאי כאשר לפי כל הגורמים הרלבנטיים, למעט שר האוצר, מדובר בסכומים אסטרונומיים. כלומר אין גורם רציני אחד שסבור כי התוכנית שהונחה על השולחן היא לא אירוע מאקרו – כלומר בעל השלכות מאקרו־כלכליות. לכן תמוה ואף מטריד ביותר שממשלת ישראל נכנסת לאירוע מאקרו־כלכלי מבלי לחשב כל עלות, ללא תכנון כלכלי מתאים וללא אסטרטגיית יציאה. אבל כך פועלת ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' – הוגה התוכנית.
1. מי שכן עשה עבודה הוא ה־INSS, המכון למחקרי ביטחון לאומי. במסגרת עבודה של ד''ר עפר גוטרמן, סיפק פרופ' אסטבן קלור מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית וחוקר בכיר במכון את הנתונים הכלכליים. קלור, מומחה לכלכלת ביטחון וטרור מהבולטים בישראל ובעל שם עולמי, ניתח שלושה היבטים של אותה עלות. "לפי הערכות גורמי ביטחון שפורסמו בגלוי, עלות התחזוקה של כיבוש צבאי של רצועת עזה נאמדת בכ־25 מיליארד שקל מדי שנה. כ־25-20 מיליארד שקל ייועדו להפעלת הצבא ברצועה, ימי מילואים והוצאות נוספות", כותב גוטרמן. ההערכות הן כי הצבא כן ערך תחשיב ראשוני של אותה עלות, שכן הוא חייב לדרוש תקציב נוסף ממשרד האוצר ולכן הדחיפות והצורך.
לפי ההערכות, העלות כוללת מימון ארבע אוגדות. ייתכן כי זו אחת הסיבות מדוע שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, התנגד למהלך. אך העלויות הצבאיות, שהן המשמעותיות ביותר, הן רק שכבה אחת מתוך העלות הכוללת.
2. יש גם סכום עתק נוסף שקלור חישב: מימון הפעילות האזרחית של הרצועה הנאמדת בעוד 10 מיליארד שקל מדי שנה – עלות הפעלת מנגנון המינהל האזרחי והענקת שירותים אזרחיים מינימליים לתושבי הרצועה הפלסטינים. סכום העתק הזה נובע מכמה סיבות. לפי קלור, המצב שונה מזה שהיה ב־2005, טרם ההתנתקות, אז חלק לא מבוטל מהמקור התקציבי למימון הממשל הגיע מרווחים ומסים של הכלכלה העזתית. "זאת בעוד שבמציאות ההרס הנוכחית ברצועת עזה, לא ניתן יהיה להתבסס על הכלכלה המקומית כמקור הכנסה למימון עלויות הממשל הצבאי", הוא מסביר.
"העלות היא על כיסוי מינימלי של צרכים אזרחיים בסיסיים כגון מים, חשמל, ובריאות", מציין קלור בשיחה עם כלכליסט. לפיו, ישנם כ־2.2 מיליון אזרחים ברצועה בכ־400 אלף משקי בית. קלור חישב את העלות לפי כלל אצבע פשוט: העלות של משק בית ערבי ישראלי העני ביותר עומדת על 15 אלף שקל בשנה. אבל במקרה הספציפי של עזה יש לנכות את התרומות של אותם משקי בית ערביים שעובדים ומשלמים מסים. "במקרה הזה אין עבודה ואין תרומה. לפי נתוני הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, כ־90% מהתעשייה המקומית חדלו לפעול תוך קריסת המגזר הפרטי ושיתוק המסחר אשר הביאו לאבטלה שנאמדת ב־80%".
לדברי קלור, "התנאים ברצועה הם כאלו שלא ניתן לקיים בהם פעילות משקית". הוא הוסיף כי הכלכלה העזתית מבוססת כל כולה סביב הפעילות ההומניטרית המוגבלת דרך מצרים. כך מגיעים למספר הזהב: 35 מיליארד שקל שהם בין 1.5% ל־2% תוצר.
3. כפי שקלור טוען, אין מקורות כעת למימון הכיבוש ולכן האופציה הריאלית היא הגדלת הגירעון בהיקף כזה, או להטיל על האזרחים עוד מסים או עוד קיצוצים – דבר שנראה בלתי אפשרי פוליטית מכיוון שלממשלה אין כלל תמיכה ציבורית. "אי אפשר לממן את זה: ישנה סכנה ממשית לירידה נוספת בדירוג אשראי שכן הדבר ימומן על ידי עלייה בגירעון – כי אין לנו מקורות אחרים. זה יכול להביא את האג"ח הממשלתיות לרמה של אג"ח זבל או לתרחיש של משבר פיננסי. או לחילופין, למצב שלא נוכל לממן את הפעילות היום יומית של הממשלה", אומר קלור. עלות זו תקפיץ את הגירעון מ־5% תמ"ג (התקרה הנוכחית) לרמה של 6.5%–7% תמ"ג – רמה שאיננה ברת קיימא, בעיקר אחרי שנתיים של גירעון מעל 5% תמ"ג.
באותו נייר עמדה מדגיש גוטרמן וקלור את תנאי הרקע הכלכליים: כיבוש הרצועה והקמת הממשל יגיע "דווקא בעת הצורך להתאושש מעלויות המלחמה ובעידן של חוסר ודאות בשווקים העולמיים על רקע התערערות הסדר הגלובלי והמעבר למדיניות פרוטקציוניזם ומלחמות סחר". כלומר, התנאים הם נגדנו.
אבל יש גם נדבך שלישי שהוא לא ניתן לאומדן והוא עצום: שיקום תשתיות הרצועה. זה בהחלט דבר שכרוך בעשרות אם לא מאות מיליארדים נוספים והוא ייארך שנים.
קלור וגוטרמן מסכמים כי "תחזוקת הכיבוש תחייב הקצאת כוחות צבא רבים, תוך פגיעה ביכולת לנהל את הסיכונים מול גזרות רגישות אחרות; תטיל על ישראל את האחריות המלאה לניהול האזרחי של הרצועה, על כלל המורכבויות המדיניות והעלויות הכלכליות; תשחק את היחסים האסטרטגיים עם מדינות ערב, ותקפיא את תהליך הנורמליזציה עם סעודיה, שנועד לייצר ברית אזורית מתונה נגד איראן והאיסלאם הסוני הרדיקלי; תגרור לחץ בינלאומי כבד והטלת מלוא האחריות למצב על ישראל".
ואיפה שר האוצר סמוטריץ' שהוא גם הוגה התוכנית? החזיונות המשיחיים שלו גרמו לאובדן קשר עם המציאות. הוא מכנה את כל האומדנים כ"קשקוש בלבוש" והצהיר אתמול כי זה יעלה "כלום". כמה זה כלום בעיני שר האוצר של מדינת ישראל? "כמה מאות מיליונים", אמירה המעידה על ניתוק מוחלט. זו השקפת העולם של האיש הכי חזק בפוליטיקה הישראלית, זה שלא עובר בסקרים את אחוז החסימה, ומי שמנהל את המשק.
