ביה"ד הארצי: עובדת שהתפטרה לאחר שהציבו מצלמות במקום עבודתה - זכאית לפיצויים
מדובר בעובדת שהועסקה 18 שנה במקום עבודה והחליטה להתפטר לאחר שגילתה שהוצבו במקום העבודה מצלמות ולפיכך דרשה לקבל פיצויי פיטורים. בית הדין הארצי לעבודה קבע כללים חדשים להצבת מצלמות במשרד - ומגן על זכות העובדים לפרטיות
בית הדין הארצי לעבודה עושה סדר בכל הקשור להצבת מצלמות במקום העבודה על ידי המעסיק: נשיאת ביה"ד הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט ליבנה הוציאה היום בטקס פרישתה פסק דין אחרון שעסק בעובדת שהתפטרה מעבודתה, לטענתה בדין מפוטר. זאת, בשל העובדה שהמעסיקה הציבה מצלמות אבטחה במקום העבודה. נקבע על ידי הנשיאה כי העובדת שהתפטרה לאחר שהציבו מצלמות במקום עבודתה זכאית לפיצויי פיטורים.
במקרה זה העובדת טענה בתביעתה בבית הדין האזורי לעבודה, כי התפטרה בשל הצבת מצלמות על ידי המעסיקה במקום העבודה, בסמוך לעמדת עבודתה, באופן אשר היווה לטענתה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה המזכה אותה להתפטר בדין מפוטרת. המעסיקה בחרה להציב מצלמות אבטחה בשטחים הציבוריים של המשרד, וזאת במטרה למנוע ולתעד אירועי הטרדה מינית. העובדת שעבדה במקום העבודה 18 שנה גילתה על הצבת המצלמות רק כאשר הגיעו מתקינים לבצע את התקנת המצלמות. לאחר הגילוי פנתה למעסיקה בבקשה להסיר את המצלמות והמעסיקה סירבה. מיד לאחר מכן הודיעה על התפטרותה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתה להשלמת פיצויי פיטורים וקבע כי גם במקרה בו המעסיק הציב מצלמות אבטחה כדין, עדיין תהיה העובדת זכאית להשלמת פיצויי פיטורים היות שמדובר בהרעה מוחשית בתנאיי העסקתה ולו רק מעצם הצבת המצלמות. שאר טענותיה בתביעה נדחו.
לאחר החלטת ביה"ד האזורי הוגשו ערעורים על ההחלטה ובפסק דינה של הנשיאה וירט ליבנה נקבע כי לא בכל מקרה של הצבת מצלמות על ידי המעסיק יהיה זכאי עובד לפיצויי פיטורים. נקבע שככל ומידת הפגיעה בפרטיותו של העובד תהיה גבוהה יותר יהיה צורך לקבל הסכמה מפורשת מהעובד כדי "לרפא" את הפגיעה. לפי פסק הדין במקרים בהם מידת הפגיעה בעובד תהיה נמוכה – מספיק כי המעסיק רק יידע את העובד בדבר הצבת המצלמות.
בית הדין ציין כי ייתכנו מקרים בהם גם אם תתקבל הסכמתו של העובד, עדיין יהיה זכאי לפיצויים, אם יימצא שמידת הפגיעה קשה מידי. "יובהר כי בקצהו של אותו ספקטרום של מידת הפגיעה ייתכנו מקרים בהם הפגיעה בפרטיותו של העובד תהיה כה קשה עד שגם הסכמה מפורשת של העובד לא תוכל לרפא את הפגיעה, כך לדוגמה במקרה של הצבת מצלמות בתא שירותים, שכן לא יעלה על הדעת פגיעה כה קשה בפרטיות גם כאשר העובד לכאורה "הסכים" לפגיעה כזו".
בית הדין הארצי לעבודה הדגיש שמצב בו עמדת עבודתו של עובד מצולמת, הוא מצב הפוגע משמעותית בפרטיותו של עובד. בשל כך נקבע כי במקרה הנוכחי העובדת שהתפטרה ויוצגה על ידי עו"ד דוד בכור, זכאית להשלמת פיצויי פיטורים. יתר הטענות נדחו. נקבע בפסק הדין כי בנסיבות המקרה נמצא כי מידת הפגיעה בפרטיותה של העובדת לשעבר "הייתה ברף הגבוה. קביעתנו התבססה על מספר היבטים: המיקום שבו הוצבו המצלמות; היעדר הליך נאות טרם הצבת המצלמות...". השופטים מצאו כי היה על המעסיקה לקבל את הסכמתה המפורשת של העובדת לשעבר. "ככל שחפצה המעסיקה לבצע שינוי זה בתנאי העסקתה, ומשלא עשתה כן הרי שבהצבת המצלמות יש כדי להוות הרעה בתנאי העסקתה המזכים אותה להתפטר בדין מפוטרת". לפיכך, נקבע כי דין ערעורה של המעסיקה להידחות והעובדת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, ,כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. גם הערעור שהגישה העובדת לשעבר נדחה.
מבחן שלושת השלבים
בית הדין הארצי לעבודה קבע במסגרת פסק הדין את מבחן שלושת השלבים לבחינת מידת הפגיעה בפרטיותו של העובד : שלב ראשון – לגיטימיות ותכלית ראויה: בשלב זה על בית הדין לבחון האם הסיבה להצבת המצלמות היא לגיטימית כשלעצמה, כאשר ככל שהתשובה לכך שלילית הרי שממילא יהיה העובד זכאי להתפטר בדין מפוטר ואף ייתכן שיהיה זכאי לסעדים נוספים. שלב שני – מידת הפגיעה: בשלב זה יש לבחון מהי מידת הפגיעה בפרטיותו של העובד ושלב שלישי: איזון מול מידת ההסכמה של העובד: על בית הדין לבחון מהי מידת ההסכמה הנדרשת באותו מקרה, כאשר פגיעה משמעותית יותר תביא לדרישה של הסכמה מפורשת יותר. ההסכמה הנדרשת נעה על פני ספקטרום שבצדו האחד, במקרה של פגיעה מינימלית, די יהיה ביידוע העובד על הצבת המצלמות, ובצדו השני יידרש המעסיק לקבל את הסכמתו המפורשת של העובד לצורך כך. ייתכנו מקרים בהם הפגיעה בעובד תהיה כה קשה שבהם כל הסכמה לא תוכל לרפא את הפגיעה בפרטיותו של העובד.
