מחדל התווים: מתי חניה על המדרכה תעלה מאות אלפי שקלים
17% מהרכבים בישראל נושאים תג נכה. חלקם חוסמים מדרכות בחוצפה, בניגוד לחוק שכמעט אינו נאכף. מה יעצור אותם?
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם לאחרונה דו"ח חריף על הענקת תווי חניה לנכים ועל תקנות חניות הנכים. ברקע: זינוק במספר התווים, 155 אלף בשנת 2014 לעומת 669 אלף עד יוני 2025. הדו"ח מצביע גם על כשל מבני: בחינת הזכאות הרפואית הוטלה במשך שנים על משרד התחבורה, אף שמדובר בסוגיה רפואית שאינה בתחום מומחיותו.
מהכשל הזה נגזרת בעיה שכל הולך רגל מכיר: רבים מבעלי התו רואים בו היתר גורף להשתלט על המדרכה. רכב חונה במלוא רוחבה, חוסם את המעבר, דוחק עגלות וכיסאות גלגלים אל הכביש, ומסכן את מי שהמדרכה נועדה לו. זו אינה עוד עבירת חניה, זו הפקרות שהפכה לנורמה, בחסות תו שנועד לתת מענה לאנשים שזקוקים לו.
סעיף 2(א) לחוק חניה לנכים מציב ארבעה תנאים מצטברים: אין בסמוך חניה מוסדרת לנכים פנויה, אין בסמוך מקום חניה מותר פנוי, החניה אינה מסכנת עוברי דרך ואינה חוסמת מעבר להולכי רגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים, ואינה מפריעה ממשית לתנועה. די בתנאי אחד שנפל, והחניה אסורה.
חניה על מדרכה נאכפת בקנס של 500 שקל, אבל כלפי רכב עם תו נכה האכיפה מסובכת יותר: סעיף 3א לחוק קובע שלא תימסר הודעת קנס לרכב הנושא תג נכה אלא אם צולם באופן המעיד על הפרת התנאים. הפקח נדרש לתעד שהחניה מסכנת או חוסמת, לא רק לרשום דוח. זה מסביר חלק מההפקרות בשטח.
אז כשהאכיפה מקרטעת, מה יעצור את החניה הרשלנית הבאה? חוק הפלת"ד קובע שפגיעה ברכב שחנה במקום אסור נחשבת תאונת דרכים. עובר אורח שנתקל ברכב שחסם את המדרכה ונפצע יכול לתבוע פיצוי בלי להוכיח רשלנות כלל, ובמקרי נכות הפיצוי עשוי להגיע למאות אלפי שקלים. שורה תחתונה: התו אינו חסינות, לא מדוח, ובטח לא מתביעה.
מאת עו"ד אסף ורשה, מומחה לדיני ביטוח ונזיקין, יו"ר ועדת תביעות רכוש ושיבוב לשכת עורכי הדין, יו"ר ועדת בתי משפט – עורכי דין, לשכת עורכי הדין
d&b – לדעת להחליט
