דעה
הפתרון למחסור במורים כבר כאן
לקראת פתיחת שנת הלימודים חוזר אחד הטקסים הקבועים של מערכת החינוך בישראל: מנהלים מחפשים מורים, מתקשים לאייש משרות ובחלק מהמקומות נאלצים לגייס גמלאים, סטודנטים ועובדי הוראה שעדיין נמצאים בהכשרה.
אבל במרחק של כמה קילומטרים מאותם בתי ספר ממתינים אלפי מורות ומורים ערבים, בעלי השכלה ותעודות הוראה, להזדמנות לעבוד במקצוע שלמדו. זהו אחד האבסורדים הגדולים של מערכת החינוך הישראלית: במקום אחד מחפשים מורים, ובמקום אחר מורים מחפשים עבודה.
בדיון בוועדת החינוך של הכנסת בפברואר האחרון נאמר כי בחברה הערבית יש יותר מ־11 אלף מורים שאינם מועסקים, בעוד שבחינוך היהודי קיים מחסור שהוערך בכ־4,500 מורים. במקביל, בשנת הלימודים תשפ"ה הועסקו יותר מ־12 אלף עובדי הוראה שעדיין היו בתהליך הכשרה באמצעות אישורים חריגים, לצד יותר מאלף גמלאים.
כל אחד מהפתרונות האלה יכול להיות מוצדק. אבל אם אנחנו מוכנים להפוך כמעט כל אבן כדי למצוא כוח אדם להוראה, מדוע איננו הופכים את שילובם של מורות ומורים ערבים שכבר הוכשרו למדיניות לאומית?
המדינה והמשפחות השקיעו בהכשרתם. הם למדו לתואר, קיבלו תעודת הוראה ורכשו מקצוע, ואז רבים מהם גילו שאין מספיק משרות עבורם בבתי הספר בחברה הערבית. זה אינו רק סיפור של מורה שמחכה למינוי. זהו כשל בתכנון כוח האדם והפסד של הון אנושי למשק הישראלי.
וההוכחה לכך שהפתרון אפשרי כבר נמצאת בבתי הספר. קרוב ל־4,000 מורים ערבים עובדים כיום בחינוך העברי, ומספרם הוכפל בתוך חמש שנים. כמעט מחצית מבתי הספר בחינוך הממלכתי העברי כבר קלטו לפחות מורה ערבי אחד.
לכן השאלה כבר איננה האם מורה ערבי יכול להשתלב בבית ספר יהודי, אלא מדוע תהליך שכבר מתרחש אינו הופך למדיניות רחבת היקף.
אבל אסור לראות בשילוב הזה רק פתרון למחסור בכוח אדם. מורה ערבייה שנכנסת לכיתה בבית ספר יהודי אינה רק סוגרת שעות מתמטיקה, אנגלית או מדעים. היא יוצרת מפגש אנושי יומיומי במקום שבו הוא כמעט אינו מתקיים.
במדינה שבה ילדים יהודים וערבים יכולים לחיות במרחק קילומטרים ספורים אלה מאלה ולסיים 12 שנות לימוד כמעט בלי להכיר זה את זה, למפגש כזה יש משמעות עצומה. דעות קדומות מתקשות יותר לשרוד כאשר מולן עומדים פנים, שם ואדם שמכירים לאורך זמן.
לכן נדרשת תוכנית לאומית: למפות את המחסור במורים לפי מקצוע ואזור, לבנות מאגר של מורים ערבים המחפשים עבודה, לבצע התאמות, להציע הכשרות משלימות וליווי, ולקבוע יעדים מדידים לקליטתם ולקידומם במערכת.
יהיו גם התנגדויות, ולכן נדרשת מנהיגות. מורה צריך להיבחן על פי יכולתו ללמד, לחנך ולהיות דמות משמעותית עבור תלמידיו – לא על פי הלאום שלו.
זו הזדמנות נדירה שבה כולם מרוויחים: בתי הספר מקבלים מורים איכותיים, אקדמאים ערבים מקבלים תעסוקה הולמת, המשק מנצל טוב יותר את ההון האנושי שלו, ואלפי תלמידים זוכים להכיר את החברה שחיה לצדם.
הפתרון למחסור אינו מעבר לים. הוא כבר כאן. עכשיו נדרשת החלטה לחבר בין המורים שמחפשים כיתה לכיתות שמחפשות מורים.
